סולם יעקב
פירושים רבים נאמרו בהסבר המסר והמשמעות של חלום הסולם, ולהלן נעסוק בכמה תורות שפירשו את החלום כעוסק בסוגיית ההתמודדות עם תקופות קושי ומשבר.
פירושים רבים נאמרו בהסבר המסר והמשמעות של חלום הסולם, ולהלן נעסוק בכמה תורות שפירשו את החלום כעוסק בסוגיית ההתמודדות עם תקופות קושי ומשבר.
כל אחד צריך לחפור באר בעצמו, כלומר למצוא את הדרך המתאימה לו.
דווקא בשעה הקשה שבה העולם עומד על סף חורבן מוחלט, קיים עוד פתח-תקוה, מופיע קרן אור של הצלה - ברית הקשת. רעיון דומה בא לידי ביטוי במזמור ג' בתהילים.
בעקבות הזוהר ובהשראתו נכתבו כמה תורות בהסבר המושג "בא בימים". הבנת המושג תאיר לנו את ייחודם של גדולי האומה: אברהם אבינו, יהושע ודוד המלך שזכו לתואר "זקן בא בימים".
עולם של יחידים- עולם של דין הוא. חסד עניינו נתינה וקבלה אהבה ורעות. אבל בעולם של יראה של דין - סגורים הפרטים בלבדיותם.
עיקרה של מדת החסד היא התמסרותו של בעל החסד לצורכי האחר, תוך ויתור על צורכי עצמו. החידוש שאנו למדים מפרשיה זו הוא שהויתור אינו מסתכם בויתור על צרכים חומריים, אלא הוא כולל גם ויתור על עונג רוחני.
עצם זהותו של בן תורה כוללת את הרגישות למצבם של הסובבים אותו לצד הגדלות בתורה.
החידוש הגדול שהתחדש בפשיסחא הוא שכל הדרוש לאדם לצורך עבודתו מצוי בתוכו. לכן, אל לו לאדם להיות תלוי באחרים, גדולים ככל שיהיו, בעבודת השם שלו.
אברהם אבינו 'הדליק את התנור' וכל הסביבה זכתה להתחמם לאורו; אך נח 'לבש מעיל' שחימם רק את עצמו.
גם בימינו, כשהעולם אינו שמם וחרב, יש חשיבות רבה בבנייתו וביישובו. אולם כל מי שעוסק בצורה זו או אחרת ביישובו של עולם חייב להישמר פן ישתלט עיסוקו על זהותו.
לכל אדם, לא משנה אם הוא יהודי או גוי, יש זיקה לקב"ה, ועלינו להתייחס אליו בהתאם.
כיצד זה הפך נח, שבראשית ימיו "צדיק תמים בדרתיו" היה, ל"איש האדמה", העושה חייו חולין, מאבד את לבושו-ייחודו, ומתגולל ערום כבהמה על פני האדמה?
אחד מעקרונות היסוד בפרשנות החסידית לתורה הוא, שהיות והתורה היא נצחית, כל מה שנכתב בתורה רלוונטי לכל יהודי ובכל דור. על בסיס עקרון זה מפרש רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד, הידוע בכינוייו "האדמו"ר הזקן" ו"בעל התניא", את שאלת ה' לאדם הראשון "איכה"
מדוע רבי זירא חושש שאם ידברו על המשיח הוא לא יוכל לבוא? האם המשיח חייב לבוא דווקא בהיסח הדעת?
על כל אחד מן האנשים שנמנות תולדותיהם אנחנו יכולים לומר "מקיש הוא לזרעו: מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים". למה דרשה זאת נאמרה דווקא על יעקב?
אמנם האדם לא נולד עם מעלות ומידות אלא הוא מסגל אותם לעצמו בחייו, אך בהחלט הוא נולד עם כוחות נפש מסויימים ונטיות נפשיות מסוימות שישפיעו עליו בעיצוב דמותו.
מדוע יעקב מצווה על יהודה להקים בית מדרש דווקא בארץ גושן שבמצרים, ולא עשה כך בשלבים מוקדמים יותר, בארץ כנען?
למה חיכה יוסף כל כך הרבה זמן, מאז רדתו למצרים, בשביל להודיע לאביו שהוא עדיין חי? נעמוד על ההצעות של הפרשנים השונים, ובסופו נחזור לדרך שרבינו מציע כאן, ובעזרת ה' נעמיק בה מעט.
התורה של רבי נחמן על "ויהי מקץ" מנהלת מלחמה סבוכה נגד הדמיונות.
מה גרם לאחים לחשוב שעונש זה הוא תמורת מכירתו של יוסף? האם הם יודעים דעת עליון? הרי היו גם צרות אחרות שתרגשו על בני יעקב לאחר מכירת יוסף, כגון שנות הרעב – ומדוע דווקא כאן רואים אחי יוסף את יד ה' המענישה אותם על מכירת יוסף?
מה עושים כאשר המצב הרוחני כולו מושתת על פחדים והפחדות?
השיחה ניתנה בסעודה שלישית שבת קודש פרשת וישב ה'תשע"ז, ונערכה על ידי אביעד ברסטל. הסיכום והעריכה לא עברו את ביקורת הרב. השיחה ניתנה בזמנו לבני הישיבה, ומטבע הדברים והנסיבות הופנתה בעיקר לגברים. * פתיחה ה'שפת אמת' בפרשתנו כותב, שניסיונו של יוסף גדול מניסיונותיהם של האבות, כולל מעשה העקדה. הדברים תמוהים, ובדרך כלל אני נוטה לבאר
בדברים הבאים ננסה לעמוד על דמותו ותפקידו של יוסף כפי שרואה אותם רבינו, אור החיים הקדוש, ועל הסיבה בגינה יוסף זכה לדברים אלו דווקא. כפי שנראה, הדברים נעוצים במידת היסוד שנקשרה בקשר אמיץ עם יוסף, וגם לכינוי 'יוסף הצדיק' לו זכה יוסף בן יעקב.
ודאי יש בכך צד של נחמה למי שנפגש עם זאב, או עם עשו כלשהו, שכן אפשר להרוויח על גבם לימוד חשוב ביראת שמים, אך בליקוטים יקרים מובא חידוש נוסף...
יעקב באמת היה מוכן למסור את נפשו עבור המלחמה בעשו. אכן, אילו חלילה היה נופל במאבק עם עשו המחיר היה בוודאי כבד מאוד; אך הודות להשארת המשפחה מצפון ליבוק, עם ישראל היה ממשיך – מהיתומים והאלמנות שנותרו במקום מבטחים.
לכאורה מעשיהם של שמעון ולוי מעוררים תמיהה – האם כך צריך להיות דינם של אנשי שכם כולה?! הרי רק שכם הוא שחטא ולא כל אנשי העיר!
הרמז אותו נלמד, רואה את כל סיפור סולם יעקב כמשל להתמודדות עם היצר הרע. מתוך עיון ברמז הזה נראה אלו דרכים מציע רבינו להתמודדות עם היצר – התמודדות שכל אחד חווה כחלק בלתי נפרד מחייו.
אצל צדיק אמיתי, הכסף אינו נשאר בכיס אף לא ללילה אחד, וה' צריך ליתן לו שוב ושוב, כדי שיהיה לו ממה לתת.
מלבד הנזקים שיכולים להיגרם מהשקר, יש גם בעיה מוסרית לרמות, ולכל מעשה פסול מוסרית – יש השלכות.
העובדה העולה, לכאורה, מהמדרשים, לפיה יש יחס מועדף לאדם על פי הייחוס שלו, מעלה שאלה רוחנית-מוסרית לא פשוטה: מדוע אדם לא נמדד רק לפי מעשיו אלא גם לפי מעשי אבותיו?
פעמים רבות הפשט פועל בצורה כל כך חזקה עד שאין אפשרות לראות רבדים חבויים של דרש או רמז ובוודאי לא סוד. בפרשייה זו - 'שיחתן של עבדי אבות', על פי פשטה אין בה חידוש והיא כמעט מיותרת, ואולי דווקא בה ניתן לפתוח פתח לקריאות שונה לגמרי.
מה משמעות הבטחת הארץ לאבות – אם בכל מקרה אברהם נדרש לרכוש את אחוזת הקבר בכסף מלא?
יסוד מידת החסד הוא נתינה של דבר מעבר למצופה. אליעזר מבין שתכונה זו חייבת להימצא בכלתו של יצחק. ראשית, כי זו מידה שאברהם ינק מביתו ועל כן היא מעידה על בני משפחתו. בנוסף, ניתן להניח שכלה כזו תדע כיצד להמשיך את אותה מסורת של חסד, צדקה ומשפט אותה התחיל אברהם.
לכאורה, כל ניסיון לאפיין ולהגדיר מהי תמימות יכול רק לקלקל – משום שאז כבר לא נהיה תמימים. מדוע בכל זאת נדבר על התמימות? מסתבר שאנחנו חושבים שתמימות היא לא דבר כל כך תמים.
במה זכה אברהם להיות מרכבה לשכינה? איזה ממעשיו האציליים זיכה אותו במעמד המיוחד הזה? באופן כללי ננסה גם להבין – מה בדיוק כולל המושג 'מרכבה לשכינה'?
"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו - מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים - מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע...". (אבות ה' י"ט) בלעם הגיע לרמה רוחנית גבוהה. נביא. אולם מידותיו, דרכו המוסרית
החידוש הגדול בקריאת אברהם בשם ה' איננו מסתכם בכך שיש א-ל אחד ולא אלילים רבים. זה חידוש חשוב כשלעצמו כמובן, אבל הוא טומן בחובו משמעות עמוקה הרבה יותר: בהנהגת ה' בעולם אין פן של תחרות.
השבוע נלמד מרבינו הקדוש פירוש נפלא. פירוש זה משלב עיסוק באחת מסוגיות היסוד המרתקות בספר בראשית – האם היו האבות כפופים לתורה ולהלכה – עם בקיאות למדנית והלכתית מפעימה ושאלות מחשבתיות מרתקות.
הפנמת חשיבותו של רובד הדרש חשובה במיוחד בציבור שלנו, משום שלא מעט אנשים נוטים להימנע מהמדרש, ומחפשים דווקא את הסברי ה'פשט'. מקומו של הפשט איננו מוטל בספק, אך גם לדרש מקום נכבד. כדאי לפתוח קצת את העיניים והאוזניים לעולם המדרש: למה שהמדרשים מנסים ללמד אותנו, ולמסרים העמוקים שהם מביעים.
מדוע מכל העופות, דווקא העורב הוא שנבחר לצאת למשימה זו? האם נח לא היה מודע לטענתו של העורב ולחשש מפני הכחדתו?!