יראה, דורון, תפילה ומלחמה
יעקב היה חזק, הוא הרים לבד את האבן מפי הבאר כשרועי צאן רבים לא יכלו לעשות זאת. אך כאן, במלחמה נבואית, זה לא מספיק: מאבק נבואי מצריך 'ריכוז נבואי' שבעתיים.
וישלח
נושאים בפרשה
ממונם חביב עליהם יותר מגופן
בנוהג שבעולם, ההתייחסות בעולם הרוח לממון היא שולית ומתייחסת אליו כאמצעי בלבד, ולא כמטרה בעלת חשיבות עצמאית – אך כאן המדרש מגדיל ואומר שממונם של צדיקים חביב עליהם אפילו יותר מגופם. והדברים, כמובן, צריכים עיון גדול.
מה מסתתר בעיר לוז
מה מסתתר בעיר הזו שכל כך קריטי לחיי יעקב, בעלמא הדין ובעלמא דאתי?
כיצד יעקב נשאר לבד
הגמרא מסבירה, שיעקב חזר לצדו השני של הנחל על מנת להביא "פכים קטנים" שנשארו שם. "שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם", נדמה לי שהסבר זה מצריך ביאור.
היכולת להיאבק
רגע לפני המפגש הקונקרטי עם עשיו, יעקב מתמודדת עם דמות פלאית הקשורה באופן כלשהו לעשיו. מאבק זה קשור למפגש בפועל עם עשיו המופיע מייד אחר כך.
יעקב מול הסכנות מבחוץ ומבפנים
תנועתו התמידית של יעקב מאפשרת להתבונן על דמותו באופן טהור ומזוקק יותר – במנותק מההקשר הספציפי של חרן, כנען ומצרים, יעקב בפרשתנו פועל באופן 'עצמאי'.
גיד הנשה ומערכת המצוות של בראשית
גם למצוות שבספר בראשית ישנה משמעות, ואף נראה שהן מרכיבות מערכת מגובשת בעלת קשר וזיקה הדדית.
ויוותר יעקב לבדו
מדוע יעקב אבינו נותר לבדו מנותק משאר משפחתו, ומה פשר הסמיכות בין "ויוותר יעקב לבדו" לבין "ויאבק איש עמו". כמה ממורי החסידות עסקו סביב הפרשייה הזאת, בסוגיית היחס בין היחיד לבין החברה.
בין יראה ליראת ה'
ודאי יש בכך צד של נחמה למי שנפגש עם זאב, או עם עשו כלשהו, שכן אפשר להרוויח על גבם לימוד חשוב ביראת שמים, אך בליקוטים יקרים מובא חידוש נוסף...
"ויאבק איש עמו": המאבק בין יעקב לעשו
יעקב באמת היה מוכן למסור את נפשו עבור המלחמה בעשו. אכן, אילו חלילה היה נופל במאבק עם עשו המחיר היה בוודאי כבד מאוד; אך הודות להשארת המשפחה מצפון ליבוק, עם ישראל היה ממשיך – מהיתומים והאלמנות שנותרו במקום מבטחים.
שמעון ולוי אחים – על מעשיהם של בני יעקב
לכאורה מעשיהם של שמעון ולוי מעוררים תמיהה – האם כך צריך להיות דינם של אנשי שכם כולה?! הרי רק שכם הוא שחטא ולא כל אנשי העיר!
עברו המפוקפק של יעקב
מדוע תגובתו של יעקב כל כך 'עניינית', ולא נוגעת בצד הלא-מוסרי שבמעשה שמעון ולוי? נדמה שהשאלה קשה עוד יותר, שהרי עד לאותו רגע יעקב נמצא מחוץ לסיפור, ואינו מונע את מעשה בניו מלכתחילה! הדברים בולטים במיוחד על רקע תגובתו התקיפה של יעקב למעשה לפני מותו: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש" (מ"ט, ה). מדוע יעקב מחכה עד לפטירתו בשביל לקלל את שמעון ולוי על מעשיהם?
האם פיוס עם עשו הוא רעיון חיובי?
פרשת תולדות רצופה מתחילתה עד סופה בסיפור המאבק והמלחמה בין יעקב ועשו. מפרשת וישלח לעומת זאת, עולה רושם שונה בתכלית. מה עומד בבסיס ההבדל? מה נשתנה בין פרשת תולדות לפרשת וישלח?
יעקב נשאר יעקב
יעקב ניסה להכין את עצמו מראש לכל תרחיש, אבל לפתע מתרחש מאורע מסתורי שיעקב לא יכול היה לצפות מראש.
קטנתי…וגם ראיתי פנים אל פנים
פתיחה בפרשתנו כמה וכמה אירועים קשים:[1] המפגש עם עשו, מעשה דינה, הטבח של שמעון ולוי, ושיאם במעשה ראובן. כעת, נפנה לעסוק ביעקב אבינו, ובפרט בחזרתו לדרך הצדקה והמשפט של אברהם ויצחק. מחזרה זו שבפרשתנו, ניתן ללמוד שתי חובות דתיות חשובות, ובהן נעסוק. הענווה והכרת הטוב החובה הראשונה הנלמדת מפרשתנו, היא ענווה והכרת הטוב: למרות הבטחות
האם ניתן ללמד זכות על מעשה שמעון ולוי?
מעשה שמעון ולוי בשכם קשה מאוד. האם ניתן ללמד עליו זכות?
וירא ה' כי שנואה לאה
"וירא כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט. לא) יש לשאול, למה שנואה לאה? מה עשתה?
על הקנאה ומשמעויותיה
דומה, שהקנאי איננו בוחר בערך רע; אם כך היה עושה, הוא היה רשע. הקנאי בוחר בערך חיובי ואמתי, אלא שהוא מתעדף אותו באופן עיוור על פני שאר הערכים. הקב"ה ברא עולם מגוון, שבו ערכים רבים העלולים להתנגש זה בזה ועלינו לנסות לתמרן ביניהם על מנת למצוא את האיזונים הנכונים. הקנאי לא רואה את כל הערכים הללו לפניו אלא רק את הערך שהוא מאמין בו באותו הרגע, והוא ישעבד הכל לאותו הערך.
היכן קבורה רחל אמנו?
ישנה מחלוקת ידועה במפרשים וכן בין הארכיאולוגים בדבר מקום קבורתה של רחל אמנו עליה השלום. האם נקברה בדרך ההולכת לאפרת וזהו מקום קבורתה -ליד וקרוב לבית לחם, בחלקו של יהודה, או שנקברה בחלקו של בנימין "בעוד כברת דרך"- במרחק גדול, כפי שנאמר: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת דרך לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת בית לחם".
הגידה נא שמך
למה לא הזכיר שרו של עשו, הנלחם עם יעקב, את העניין של "הוא פלאי" ליעקב, כמו שנאמר למנוח?
"כאמה כבתה"
"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" (בראשית לד. א) אומר רש"י: " בת לאה ולא בת יעקב, על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא -יצאנית הייתה, שנאמר ותצא לאה לקראתו, ועליה משלו משל כאמה כבתה". (מובא גם בבראשית רבא פ. א)מדברי רש"י עולה שהמילה "ותצא" נדרשת לגנאי! אבל איך ניתן
מלחמה ומוסר: ישראל בארץ
לא היה לברכת יצחק על מי לחול עד עתה. רק במעבר יבוק, בעלות השחר, התגלה "ישראל" שעליו תחול הברכה: כאשר הופיע אדם שידע להשתמש ב"ידי עשו" הלוחמות, תוך שמירה על "קול יעקב".
כוחה של שתיקה
חז"ל השתמשו בביטוי ייחודי לגבי מיטתו של יעקב, ואמרו כי: "מטתו שלמה" (שה"ש רבה פרשה ד ד"ה "כלך יפה רעיתי"). מדוע זכה יעקב לביטוי זה? מהי עדיפותו על פני שאר האבות?
חזרת יעקב לבית אל
בלב פרשת וישלח עומדים שני עימותים דרמטיים שיעקב משתתף בהם, פעם אחת עם עשו (האיש והמלאך) ופעם אחת עם שכם (האיש והעיר). בשיעור זה, ברצוני להתייחס דווקא למאורע קצר המופיע לאחר שני המאורעות העיקריים, והוא חזרתו של יעקב לבית-אל. מאורע זה מתרחש "על הדרך", כשיעקב בדרכו משכם אל עבר אפרתה (בית לחם) (ל"ה, ט"ז), מגדל עדר (ל"ה, כ"א), ולבסוף "הביתה" אל חברון (פסוק כ"ז). יעקב בונה בבית-אל מזבח ומצבה, וזוכה להתגלות והבטחה מאת הקב"ה; אך אנחנו כבר רגילים כל כך לכך שהקב"ה מחדש את הבטחת הארץ לאבות, שאנו מדלגים על קטע זה מבלי להקדיש לו תשומת לב מיוחדת. אני מציע שנעצור ונבלה מעט זמן בתחנה זו בצד הדרך.
הכרות מזוית חדשה ומפתיעה עם שרו של עשו
לאחר שהשטן נלחם עם יעקב אע"ה בדמות שרו של עשו, כדכתיב: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה), והצליח לפגוע לו בגיד הנשה, כדכתיב: "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (שם לב, כז) הוא מיהר לשוב בחזרה לגנזי מרומים לפני עלות השחר
שתי אותיות שמבטאות הבדל תהומי בין שתי תפיסות עולם שונות בתכלית
בשונה מעשו הרשע, יעקב אע"ה מייחס את כל אשר לו לאלוקים ובכך מעניק להם ערך עליון ונצחי
"צריכים אחד לטנגו"
במעגלי החיים השונים אנו נתקלים בפערים שונים. פערים היוצרים סכסוכים במסגרות שונות מזוגיות, משפחתיות, וקהלתיות, ועד וויכוחים פוליטים, לאומיים, ותרבותיים. ושילובים שונים ומשונים של ויכוחים ממערכות שונות. ויכוח הדת והשבת שצף ועלה בפוליטקה הישאלית בעקבות עבודות הרכבת. ארגוני שמאל קיצוניים החודרים לויכוח הלאומי. ומשפחות שמתפרקות בעקבות פערים זוגיים. כיצד אנו צריכים לגשת כדי לישב סכסוך? מהו הכלי היעיל ביותר להנמיך את הלהבות ולקרב את הלבבות?
היתכן לומר שבמאבק בין יעקב לשרו של עשו שניהם יצאו נשכרים?
לאחר שראה המלאך שנאבק עם יעקב אבינו שאינו יכול לגבור עליו "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כז) ופירש"י את דברי המלאך: "וצריך אני לומר שירה ביום". ונשאלת השאלה אם אותו מלאך מיהר כ"כ לומר שירה לבורא עולם מדוע זה בא להילחם עם יעקב אבינו דוקא באותה עת ולא בזמן אחר?
מיזוג שני הפירושים אודות המפגש הטעון בין יעקב ועשו
ישנם שני פירושים שונים שמתארים את שהתרחש במפגש הטעון בין יעקב ועשו ככתוב בפסוק: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד) ולכאורה סותרים זה את זה. לפי הפירוש הראשון נכמרו רחמיו של עשו כלפי אחיו, וזה גרם לו לחבק ולנשק את יעקב לאחר שלא נפגשו שנים רבות חרף כל השנאה העצומה שבערה בו כלפיו, ולעומת זאת לפי הפירוש השני עשו ניגש ליעקב מתוך כונה אכזרית לנשוך אותו בצוארו, כפי שדורשים חז"ל אל תקרי "וישקהו" אלא "וישכהו" כנלמד מהמסורת לכתוב נקודה מעל לכל אחת מאותיות המילה בספר התורה, אלא שאז עשה אלוקים נס כשהקשה את צוארו של יעקב והפכו לשיש וע"י כך נשברו שיניו של עשו. חשבתי בעה"י להעלות סברה שמחברת בין שני הפירושים בזהירות רבה.
"אני א-ל שד-י"-הצגת ה' את עצמו
במספר הזדמנויות בחיינו, מזדמן לנו להציג את עצמנו. בדרך כלל, מדובר בשעה שאנו באים במגע ראשוני עם אנשים שטרם הכירו אותנו. אנו עורכים עימם 'הכרות', שנועדה לסלול את הדרך לפיתוח היחסים בעתיד. אופי המידע ותוכנו הנמסר במקרים אלו בדרך כלל קצר. דווקא בשל כך, עליו להיות קולע לאופי הקשר אותו אנו מבקשים לפתח עם הדמות שמולנו.
זמן מול חומר
וכי נתאר לעצמנו על אדם שיעז לומר על מרנא הח"ח שרכושו היה חביב עליו יותר מגופו ודאי נסתכל עליו במבט עקום, ובכלל אם היה לו לח"ח כסף, זה עוד דבר.. יתירה מכך, חז"ל תולים את הסיבה שצדיק מחבב את ממונו מגופו, משום שאין הוא גוזל. וכאן מתעצמת לה השאלה, וכי בשביל 'שלא לגזול' מוכרח להיות דווקא אדם צדיק. לא מספיק להיות יהודי פשוט וישר דרך? ושמא אף גוי האוחז באתיקה ומוסר מרחיק הוא את ידיו מן הגזילה?! ושוב, צריכים אנו לדעת מדוע צדיקים בדווקא ממונם חביב עליהם מגופם שלא בדומה לשאר בני תמותה שאף הם מרחיקים את ידם מן הגזל?
מתנות קטנות
על יצירתו של תלמיד מצטיין: הפסיכולוגיה מאחורי מפגש יעקב ועשיו.
מיהו מנצח?
כולנו מכירים את המשפט "החזק שורד" החזקים מנצחים, והחלשים מפסידים. אך בפרשתינו אנו נתקלים באופן מפתיע, בנפגע! שהוכתר כמנצח! יעקב נלחם עם שרו של עשיו, מי יצא "צולע על יריכו"? יעקב ! ומאידך, שרו של עשיו יצא ללא פגע. ולמרות זאת יעקב הוא זה שניצח בקרב, "כי שרית עם אנשים ועם אלוקים ותוכל" אז מיהו מנצח? כיצד אנחנו מגדירים במסגרות החיים השונות, מי המפסיד ומי המנצח? יתכן שפגיעה באדם תוכיח, ותיהיה שלב משמעותי בנצחונו?
שלמותו של יעקב
מדוע אנו זוכרים את יעקב כאיש תם יושב אוהלים? ועוד, מדוע נקרא יעקב על שם המלחמה "ישראל" ("כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"), ולא על שם הניצחון - "שלם"?
המפגש בין יעקב לעשו
אנו מכירים את עשו באפיון זה כבר מהזמן שהוא חוזר מהשדה כאיש ציד עייף, מריח את קערת הנזיד המהבילה ושוכח מהבכורה. יעקב מקווה שדמות זו התפתחה והתבגרה, וכעת יהיה עשו מוכן לקבל את יעקב. מדוע יעקב עושה מאמץ שכזה?
מלחמה ומוסר: ישראל בארץ
לא היה לברכת יצחק על מי לחול עד עתה. רק במעבר יבוק, בעלות השחר, התגלה "ישראל" שעליו תחול הברכה: כאשר הופיע אדם שידע להשתמש ב"ידי עשו" הלוחמות, תוך שמירה על "קול יעקב".
איסור אכילת גיד הנשה, והמצוות שבספר בראשית
בפרשתנו מופיעה המצווה האחרונה שבספר, וגם המוזרה וחסרת הפשר שבהן: איסור אכילת גיד הנשה. מה פשרו של איסור זה?
הסירו את אלהי הנכר
יעקב חוזר ומתעסק בדבר אשר צריך לבוא בראש ובראשונה, חינוך ילדיו. הוא מבין שעליו לרדת מן העץ הגבוה של האידיאולוגיה שלו, ולחזור ולעסוק בחינוך.
יחסים דו ערכיים
הם נפגשו, האחים, שתהום כה עמוקה כרויה ביניהם. יעקב, שכאמור חשש מפני פגישה זו, הקדים ושלח אליו משלחות פיוס עמוסות מתנות, גם התפלל לפני האלוקים, שישמרהו מפני חרבו של זה. ולאור דברי המדרש, התכונן למאבק מזויין אם עשיו, הקרב ובא בראש ארבע מאות לוחמים, יכפה עליו את המאבק. והנה - נפגשו. לאיטם התקרבו זה לעבר זה. והמפתיע התחולל: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו".
על מעשה ראובן
אחרי פרשת דינה ומעשה שכם, אחרי התהום שנפערה בין יעקב לבין שמעון ולוי, אחרי מות דבורה והרמז שראו בכך חז"ל למות רבקה ואחרי מות רחל - נופל לפתע על יעקב קצפו של מעשה ראובן. מה פשרו של מעשה זה?