מתי מותר לשקר?
למרות שברור לכל שמגמתו של יעקב היא להטעות את אביו כדי שיקבל את הברכה במקום עשו, חשוב לרש"י להדגיש שיעקב אמנם גרם להטעיית אביו, אך הוא לא הוציא מפיו דברים שיש הכרח לפרשם כדבר שקר במובן המילולי.
למרות שברור לכל שמגמתו של יעקב היא להטעות את אביו כדי שיקבל את הברכה במקום עשו, חשוב לרש"י להדגיש שיעקב אמנם גרם להטעיית אביו, אך הוא לא הוציא מפיו דברים שיש הכרח לפרשם כדבר שקר במובן המילולי.
מלבד הנזקים שיכולים להיגרם מהשקר, יש גם בעיה מוסרית לרמות, ולכל מעשה פסול מוסרית – יש השלכות.
למרות שברור לכל שמגמתו של יעקב היא להתעות את אביו כדי שיקבל את הברכה במקום עשו, חשוב לרש"י להדגיש שיעקב אמנם גרם להתעיית אביו, אך הוא לא הוציא מפיו דברים שיש הכרח לפרשם כדבר שקר במובן המילולי.
מידתו של יעקב היא מידת התפארת, המידה העומדת בין מידת הגבורה והחסד, וכך היא גם מידת האמת שלו – לא מדובר באמת טרנסצנדטית ומוחלטת אלא באמת קיומית, שמחוברת למציאות.
קריאה אובייקטיבית בפרשת תולדות מעוררת שאלות קשות על התנהגותו של יעקב ושל רבקה אמו, דווקא – ובעיקר – בתחום האמת והיושר.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח). מ"ציד" מתקבלת בהיפוך אותיות האות "צדי" שמסמלת את הצדיק, ואפילו מפסוק זה ניתן ללמוד שעשו לא היה צדיק בפנימיותו אלא רק מהפה אל החוץ. עשו היה "צדי(ק)" רק בפיו אך לא בתוכו ובלבו. הוא אמנם התחזה לצדיק וניסה אף לעשות רושם של חסיד שמדקדק במצוות
באופן פרדוקסלי, נתפס יעקב בכתבי החסידות כמייצג דווקא את מידת האמת - "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". מדוע דווקא יעקב, שבא במרמה לגזול את ברכת עשו, נתפס כמייצג של מידת האמת?
שלא כמו עשו, יונתן מלמדנו כיצד יש לוותר על הכבוד, וכיצד יש לאהוב ולמסור את הנפש האחד כלפי רעו הטוב ממנו