לעומת דמויות אחרות בתנ"ך, כדוגמת משה ודוד, אופיו של נח נשאר בגדר תעלומה. התורה לא מרחיבה אודות תולדותיו של נח, ומשאירה מרחב רב לדמיון בנושא אישיותו ואופיו – ואכן, מרכיבים רבים באישיותו של נח נדרשו ע"י מחז"ל לשבח, ואותם מרכיבים נדרשו גם לגנאי.
גם בימינו, כשהעולם אינו שמם וחרב, יש חשיבות רבה בבנייתו וביישובו. אולם כל מי שעוסק בצורה זו או אחרת ביישובו של עולם חייב להישמר פן ישתלט עיסוקו על זהותו.
נח, שעם לידתו קראו אביו למך, בשמו "נֹחַ" – "לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" (בראשית ה', כט) – עם יציאתו מן התיבה מתחיל הוא בנטיעת כרם וזוכה לכינוי "אִישׁ הָאֲדָמָה". מה פשר המעבר מ"זֶה יְנַחֲמֵנוּ" ל"אִישׁ הָאֲדָמָה"?
אמנם יפת זוכה לשבח, אך שם מקבל כינוי חשוב בהרבה- ה' הוא אלוקיו של שם.
האמנם חייב האדם לעשות עצמו עבד לאדמה? הרי היהודי חייב להיות עבד לקב"ה בלבד, ולא לשום דבר אחר?