ואברהם שב למקומו
אברהם השתדל בכל כוחו לשכנע את הקב"ה שלא יחריב את סדום, אולם מהרגע שלא היה אפשר לעשות זאת הוא חזר לחייו הרגילים מתוך אמונה שלמה בקב"ה.
וירא
נושאים בפרשה
בין חיי פיצול לחיי אחדות
עצם זהותו של בן תורה כוללת את הרגישות למצבם של הסובבים אותו לצד הגדלות בתורה.
על התמימות
לכאורה, כל ניסיון לאפיין ולהגדיר מהי תמימות יכול רק לקלקל – משום שאז כבר לא נהיה תמימים. מדוע בכל זאת נדבר על התמימות? מסתבר שאנחנו חושבים שתמימות היא לא דבר כל כך תמים.
וירא אליו ה'
במה זכה אברהם להיות מרכבה לשכינה? איזה ממעשיו האציליים זיכה אותו במעמד המיוחד הזה? באופן כללי ננסה גם להבין – מה בדיוק כולל המושג 'מרכבה לשכינה'?
לוט: האידיאליסט המובס
במדרש מובאות שתי דעות: האם לוט נצל בזכות אברהם, או בזכות עצמו, משום שזוכרים לו חסד נעורים. בין כך ובין כך, ברור שמשהו השתבש בצורה נוראה: כיצד הגיע לוט למצב שבו הוא נזקק להצלה מהפיכת סדום? מה קרה לו?
שמים וארץ שחוברו להם יחדיו
אחת הנקודות המרכזיות העומדות ביסוד הכפירה והאלילות היא ההנחה שברואי ארץ אינם יכולים להשתלב בחיים העליונים, השמימיים. אם ייתכן מגע כלשהוא בין שני העולמות, הרי זה רק בין הארץ לבין גילוייה הנמוכים ביותר של הכוחות העליונים. זו משמעותה של ההשתחוות לאבק הרגליים. אברהם מארח בביתו אנשים החשודים בעיניו כערביים המשתחווים לאבק רגליהם, המאמינים שלא ייתכן שילוב בין עליונים ותחתונים, ואברהם מוכיח להם שאין הדבר כך. אדם מסוגל לחיות חיים מעשיים - לשבת פתח האוהל, להכין שולחן ולערכו - ובד בבד לראות מראות נבואה.
עקידת יצחק: הניסיון הכפול
א. אחר הדברים האלה פרשת העקדה פותחת במילים "ויהי אחר הדברים האלה". מכאן ניתן להסיק, שיש לפרשה זו קשר מסוים עם דברים שנאמרו בפרק הקודם.[1] ברם, בפרק הקודם מתוארים שני סיפורים שהתרחשו שניהם "בעת ההוא": גירוש ישמעאל והברית בין אברהם לאבימלך. לפיכך, יש לבחון את השאלה לאיזה משני הסיפורים הדברים מכוונים. מסתבר, שהקשר הוא דווקא
השמחה שהלכה לאיבוד – ה"בעל שם טוב" על הפרשה
מיום שחרב בית המקדש, ניטלה השמחה מעושי מצוות ולומדי תורה, וניתנה לעושי מעשי נערות, לקטנים ולשוטים. אבל כאשר מצליחים להחזיר את השמחה לתפקוד הנכון שלה - המנוע המרכזי בעבודת ה' מאהבה - יש כוח בשמחה הזו לסחוף איתה את כל השמחות השבויות בתוך השטויות, ולהצדיק את קיומן של שטויות בעולם.
אמונתו של אברהם
הרמב"ם כותב שהניסיונות אינם באים רק לבחון את האדם אליו הם מופנים, אלא גם ללמד את האחרים עקרונות מרכזיים בעבודת ה'. לגבי העקדה, מונה הרמב"ם שני מסרים העולים ממנה.
על חיקוי ומקור
לוט, למתבונן מן הצד, היה נראה צדיק גדול... אבל הכל היה "חיקוי מושלם" של אברהם...
דרך ה'
התורה מספרת שאברהם חינך את בני ביתו לשמור את דרך ה', אולם אינה מבארת למה כוונתה: מהי בדיוק אותה "דרך ה'" שאותה ציווה אברהם את בניו ואת ביתו אחריו?
"כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" – לירא מאהבה
וכי זקוק ה' לנסות את אברהם כדי לדעת שאברהם "ירא אלוקים"? ואף אם כן, והלא כבר ניסה אותו תשע פעמים קודמות? מה פשר התוספת "עתה ידעתי" דוקא בניסיון העקידה?