"התחת א-להים אני"
כאשר אדם עושה מעשה עבירה, אך מסתבר למפרע שהוא לא עבר עבירה, החשבון איתו הוא חשבון של שמיים ולא חשבון של באי העולם הזה.
ויחי
נושאים בפרשה
בְּכוֹרוֹת יעקב
אמנם האדם לא נולד עם מעלות ומידות אלא הוא מסגל אותם לעצמו בחייו, אך בהחלט הוא נולד עם כוחות נפש מסויימים ונטיות נפשיות מסוימות שישפיעו עליו בעיצוב דמותו.
אחריותו וערבותו של יהודה
בסוף ימיו, מברך יעקב את שנים עשר בניו, ושתיים מן הברכות בולטות במיוחד: ברכות יהודה ויוסף. רוב הברכות כוללות פסוק או שניים מצד אחד, ומצד שני, בברכות לשלושת הבנים הראשונים יעקב מאריך בדבריו ומוכיח אותם על מעשיהם. שונות מכך ברכות יהודה ויוסף, בכך שהן ארוכות ומפורטות מצד אחד, ומצד שני אין בהן ולו מילת ביקורת. באשר לברכתו של יוסף, אין כאן הפתעה גדולה, שכן ידוע שהוא בנו האהוב של יעקב. אך לא ברור מהיכן זכה יהודה בכך – הרי עד כה הוא לא נתפש כחביב על יעקב במיוחד?
שא נא פשע אחיך
קשה לומר שהאחים שיקרו ומתוך כך עולה השאלה איך בדיוק להסביר את הציטוט שהביאו - איפה כתוב בתורה שסיפרו ליעקב אבינו על מכירת יוסף? ואם תאמר שיעקב חקר ומצא את מה שעשו האחים ליוסף, מה הייתה תגובתו? למה התורה לא מספרת לנו את תגובתו של יעקב למכירה? גם מתוך הדברים שעונה להם יוסף "אל תיראו, כי התחת אלוקים אני" מבין יוסף שלא אביו אמר את הדברים - אלה האחים הזכירו את שם אביו על מנת שישאו חן בעיניו, שהם אחרי הכל אחיו…
קבלת החלטות
במה שונה המעשה של שמעון ולוי שהרגו את שכם בן חמור יחד עם כל בני עירו בתגובה לכך שאנס וטימא את דינה אחותם ובכך בייש ופגע בכבודה של הבת של גדול הדור ודרך זה גם בכבודם, מהמעשה של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שהתורה משבחת ומציינת כי מעשהו השיב את חמתו של הקב"ה וגרם להמתקת הדין שעם ישראל התחייב בו?
החטא ועונשו
עקב אבינו אינו נוהג חלילה בדרך של 'איפה ואיפה' בין האחים, שאת האחדים מוכיח קשות ואת השאר מברך, אלא כל כוונתו בדברי התוכחה המופנים לשלושת האחים הגדולים, הם בכדי להועיל להם בזה.
"ויחי יעקב בארץ מגורי אביו"
הגמ' תענית ו: אומרת שיעקב אבינו לא מת ונשאלת השאלה הרי בפרשתנו כתוב במפורש שיעקב אבינו נפטר, ושחנטו אותו, ושהספידו אותו, ושבניו קברו אותו ומה הפשט? כמו"כ ישנה גמ' נוספת שאינה מובנת, (נדרים סד:) אדם שאין לו ילדים חשוב כמת, סומא חשוב כמת, רשע חשוב כמת, עני חשוב כמת ומה הפשט בדברים אלו הרי רואים אנו בחוש שכל הנ"ל חיים וקיימים, אלא שיש להם קשיים, אך מכאן ועד חשובים כמתים לא מובן?
"אני" או "אנחנו"
כולנו חיים בקבוצות שונות, מעגלים קטנים כמשפחה, או חברים לעבודה. ומעגלים רחבים יותר כקהילה, עיר גדולה, וכאומה. לכל אחד יש את אפיו שלו, והדינמקיה הקבוצתית. כיצד נכון ליצור את השילוב הזה? איזה משקל אנו צריכים לתת לפרט בתוך הכלל?
הבחירה המפתיעה של יוסף
וסף מלמד את אחיו ואותנו שהאדם אינו מכונה. לוחצים אצלה על כפתור ואוטומטית תצא תגובה ידועה מראש. אלוקים ברא את האדם בצלמו והעניק לו בחירה חופשית. יכולת מדהימה להחליט כיצד ייראו חייו ולבחור בכל רגע כיצד לנהוג ואיך להגיב. גם אם פגעו בי והזיקו לי אין זה מחייב שאתמסר לנקמה ורדיפה נגדית. גם אם יש בעולם פיתויים וניסיונות, אין זה מחייב שאכנע להם ואוותר על אמונתי.
"אשר יקרא אתכם באחרית הימים"
לכאורה, לא הצליח יעקב לספר לבניו את העתידות. הוא לא גילה להם מה יקרה בעתיד. עם זאת, התבוננות מעמיקה בדבריו תגלה שהם אכן משקפים ראיית עתידות, אך ראיית עתידות ייחודית.
המשיח יבוא בהיסח הדעת (ה"בעל שם טוב" על הפרשה)
כשכל אחד יודע מהי עבודתו והוא יושב ועוסק בה - זו כבר דרגה שיש לה צליל של אחרית הימים
במקום ההעדר- שם האוצר
איך יתכן שכל הדברים הנפלאים שעם ישראל הגיעו אליהם היו דוקא במצרים, במקום הסתום?
ברכת הצדיק
מסופר על אחד מהמקובלים ש"אינם מקובלים" שהיה נוהג לעבור מעיר לעיר ומכפר לכפר ולפזר את ברכותיו ועצותיו לכל דורש ,ולהבטיח ישועות לכל מבקש...
כשרון ומימושו
חלק מברכותיו של יעקב מהוות תוכחה כלפי הבנים. ראובן, כבכור הבנים, היה ראוי לרשת את תפקיד ההנהגה, אך בבחירתו השגויה הפסיד מעלה ויתרון זה. וכך פונה אליו יעקב: "ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז" - ומפרש רש"י: "יתר שאת - ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה לשון נשיאות כפים, ויתר