יסוד מידת החסד הוא נתינה של דבר מעבר למצופה. אליעזר מבין שתכונה זו חייבת להימצא בכלתו של יצחק. ראשית, כי זו מידה שאברהם ינק מביתו ועל כן היא מעידה על בני משפחתו. בנוסף, ניתן להניח שכלה כזו תדע כיצד להמשיך את אותה מסורת של חסד, צדקה ומשפט אותה התחיל אברהם.
אמר לי חבר יקר שהסיפורים שבתורה הם יותר מחצי התורה. אכן, גם פרשת חיי שרה, ובכלל ספר בראשית, מלאים סיפורים. מדוע חשוב לתורה להאריך כל כך בסיפורים? ראשית, כי זה ממש מענין! שנית, כי הסיפורים דווקא מלמדים אותנו משהו שלא יסולא בפז. לעומת המצוות שמלמדות מה לעשות, הסיפורים מלמדים אותנו איך לחיות, מהי צורת החיים המתאימה למי שדבק בה' (במיוחד יש אריכות בנושאים של בין אדם לחברו, כי בזה משמעותי מאוד הגישה שלך, היחס שלך, ההסתכלות על האחר, ולא רק לקיים בו מצוות חסד או צדקה).
אמנם סיפור "מציאת הכלה ליצחק" חשוב, אך אין צורך בפירוט רב כל כך. אם כן, מדוע התורה כה מרחיבה בסיפור זה? מדוע הכתוב טורח לפרט כמעט כל מהלך בסיפור עבד אברהם, במשך אותן שעות ספורות בארם נהריים?
"אחד המפתחות לעבודת האלוקים הוא הדגש על המעשה שנעשה מבחירה, ולא על הייחוס, שאדם אינו יכול להשפיע עליו. "משפחה טובה" אינה מספיקה, "משפחה רעה" היא לא תירוץ. כל אחד מאתנו נמדד לפי מעשיו, ולא לפי ייחוסו או מעמדו המשפחתי." (הרב חיים נבון)
כידוע לנו העבד יוצא בשליחותו של אברהם למצוא אישה ליצחק. כמובן שהעבד אמור לחפש את האישה לאור המשלח. אילו תכונות הוא מחפש באישה אותה הוא מועיד לבניין בית אברהם, אשר ממנה עתיד להיבנות בית ישראל? איך הוא מבין את ציווייו של אברהם? מה עליו להביא חזרה לבית אברהם? מהן מעלותיה הנדרשות?
כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו. מהמדרש משמע שכעת בחזרת דברים אלו לאהל נסגר המעגל בבית אברהם, וכעת מתברר שהשידוך הזה אכן הינו מוצלח. אך באנו כאן קצת לברר מה באמת יש בשלושה דברים אלו ומה הם מסמלים?
כאשר מגיע עבד אברהם לארם נהריים, הוא מציב לעצמו סימן, מי הנערה הראויה להיות לאישה לבן אדונו: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק" (כד,יד). גם כאשר מספר העבד למשפחתה של רבקה את הקורות אותו, הוא מתאר את הסימן שנתן באופן דומה: "ואבוא היום
רש"י מסביר שאליעזר רץ לקראת רבקה כאשר הגיע לשאוב מים "לפי שראה שעלו המים לקראתה". מסביר הרמב"ן שרש"י לומד זאת ממה שכתוב "ותמלא כדה ותעל" ולא כתוב "ותשאב" כמו שכתוב בהמשך "ותשאב לכל גמליו". נשאלת השאלה למה באמת כאשר מילאה רבקה את המים לגמלים לא עלו לקראתה המים כמו מקודם? אומר על זה רבי לוי יצחק