למה יוסף לא כותב לאביו?
למה חיכה יוסף כל כך הרבה זמן, מאז רדתו למצרים, בשביל להודיע לאביו שהוא עדיין חי? נעמוד על ההצעות של הפרשנים השונים, ובסופו נחזור לדרך שרבינו מציע כאן, ובעזרת ה' נעמיק בה מעט.
ויגש
נושאים בפרשה
"וירד מצרימה"
ישנם שני מודלים שונים של גלות שחווה יעקב. הגלות הראשונה היא בעת הבריחה לחרן, אז נמלט יעקב מפני עשו. בגלות שכזו, יעקב לא חווה קשיים מיוחדים והוא הצליח להתפתח לכיוונים שונים. הוא הצליח לשאת שתי נשים, להוליד בנים רבים ולהגדיל מקנהו. הגלות השנייה לעומת זאת, הייתה קשה הרבה יותר. עם ישראל עבד בה בפרך, ועמד בפני סכנת השמדה. ממילא, תפקידה של הגלות בחרן ברור, משום שבה התעצם יעקב; אך מה תפקידה של הגלות הקשה במצרים?
"אלה תֹלדות יעקב"
במבחן הדורות, דברי התשובה והתיקון של יהודה ומסירות הנפש שלו להציל את בנימין, הם שיצרו את נתיב האחדות בין שבטי ישראל אל מול הפיצול והפילוג. לכן, השפעתם הייתה גדולה יותר מאשר פריצת החומה המוטעית של יוסף, שהביאה אותו להתוודע אל אחיו.
הפילוג והאחדות: כפל הטעות המרה והלם הגילוי
יהודה יצא להציל את בנימין דרך השכנוע על אביו הזקן, אולי ייעתר האיש השליט-הקשוח לרחם על האב הזקן, אבל ההשגחה שלחה את יהודה למוטט את חומת טעותו של יוסף, כדי למוטט גם את חומת טעותו של יעקב.
אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי- היבטים שונים סביב התגלותו של יוסף
עלילת סיפור יחסי יוסף ואחיו נקלעת למפנה מפתיע, עם התגלותו של יוסף לאחיו. דווקא כשהיה נראה שיוסף מבקש גט כריתות לעולמים מאחיו תוך שהוא מצליח לשים את ידו על בנימין, הוא חושף את זהותו, והכל בא על מקומו בשלום. דווקא בשל המפנה המפתיע, מתעוררת מאליה השאלה: מה ראה יוסף דווקא כעת לבצע תפנית חדה זו?
"אב הרחמים"
לכל אדם יש סתירות באופיו, לכולם יש רחמנות ואכזריות, שנאה ואהבה, בושה ונועזות, ועוד ועוד. מדוע זה כך?
המסרים הספרותיים ברשימת בני יעקב
פרשת ויגש היא מן הדרמטיות ביותר בתורה, במיוחד בחלקה הראשון. נאומו הנרגש של יהודה, התגלותו של יוסף לאחיו והמפגש שבין יעקב ליוסף בנו האהוב לא מותירים עין יבשה. אולם, בעיצומה של הדרמה עוצרת התורה. בין תיאור ירידתו של יעקב מבאר שבע למצרים ובין המפגש בינו לבין יוסף היא מתארת בהרחבה את רשימת צאצאי יעקב. מדוע נוהגת התורה כך? מה החשיבות שראתה התורה לציין את רשימת צאצאי יעקב? מדוע דווקא בעיצומו של הסיפור?
שלא לרגוז בדרך
יוסף אומר לאחיו בשלחו אותם "ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך" (בראשית מ"ה\כ"ד). מסביר על זה רש"י - "אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך". יודע היה יוסף - מנסיונו המר, את נטייתם של אחיו להגיע לחקר האמת בכל מחיר, וחושש היה שמא בלהט הויכוח האידיאולוגי אשר ללא ספק יתפתח ביניהם בדרכם להביא את יעקב מצרימה
הקרבה האמיתית לגושן
יוסף אומרלאביו "וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי" (בראשית מ"ה\י'), וכי ארץ גושן היתה קרובה לבירת מצרים, אשר בה מן הסתם ישב יוסף? והלא שכנה בפאתי מצרים, וקרובה היתה יותר לארץ ישראל, וכיצד מבטיח יוסף "והיית קרוב אלי"? אלא, בא הכתוב לרמז לנו כי לא תמיד יש לבקש את השכנות הגיאוגרפית בין ענפי המשפחה, ולעיתים
אהבת יוסף לאחיו
הפסוק אומר "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (בראשית מ"ה\ד'). לא להקניטם הזכיר כאן את ענין המכירה - אלא אדרבה: לרצותם ולתאר בפניהם את גודל אהבתו אליהם: גם "אשר מכרתם", בשעת המכירה ממש - כאשר הפקרתם אותי תמורת בצע כסף, לא פגה אהבתי אליכם, ולא נפגמה האחווה; גם אז הייתי ונשארתי "יוסף אחיכם"! (פנינים