והנה טוב מאד
על מנת שהבריאה תהיה טובה מאד צריך האדם לדעת ולרצות לנצל את ה-"צלם אלוקים" שלו, שיכוון את הממד החומרי והבהמי לעשייה ברוכה.
בראשית
נושאים בפרשה
"אז הוחל לקרא בשם ה'" – האדם מחפש משמעות
מה ייחודו של אנוש, אשר על שמו אנו קוראים לחברה שבה אנו חיים 'אנושות'?
נעשה אדם
הקדוש ברוך הוא, כמובן, אינו חסר דבר ולא נזקק או צריך לדבר – בוודאי שלא מברואיו – ואם כן עולה השאלה והתמיהה: מה המטרה לשמה הקדוש ברוך הוא יצר את העולם?
רצח, קנאה ואדמה
בגישתה המפוכחת והריאליסטית, התורה אינה מנסה לצייר תמונת עולם אוטופית. תחת זאת, היא מעמתת אותנו באופן ישיר עם תהומות הרוע האנושי. רק כך נוכל להבין את עומק היצרים האפלים שעמם אנו נדרשים להתמודד.
תסכול עלול להביא לרצח
הבל אינו בוחר רק במקצוע אחר אלא בתפיסה אחרת. הוא משלים עם מציאות חדשה ומנסה לחפש דרך אחרת שבה יוכל להתפתח ולא להיות שקוע בעבר. הוא מסוגל להתעלות ולהביא מבכורות צאנו, ואילו קין עדין שקוע בעבר, עובד בזיעת אפו ומרגיש תסכול תמידי.
אַיֶּכָּה אתה בעולמי?
אחד מעקרונות היסוד בפרשנות החסידית לתורה הוא, שהיות והתורה היא נצחית, כל מה שנכתב בתורה רלוונטי לכל יהודי ובכל דור. על בסיס עקרון זה מפרש רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד, הידוע בכינוייו "האדמו"ר הזקן" ו"בעל התניא", את שאלת ה' לאדם הראשון "איכה"
וינחם ה' – על משמעותה של הבחירה
הקדוש ברוך הוא, היודע מראשית אחרית, מופתע מהשינוי הפתאומי שבמעשי בני אדם?!
עבודת האדם
האם נכון יהיה להגדיר את העולם שלנו כעולם של עבודה, ואת גן העדן כעולם של מנוחה?
השקר בגן עדן
האמונה ביושרו של ה' אינה עניין דתי או פילוסופי בלבד, אלא הנחת עבודה הכרחית למי שמבקש לפרש את המקרא על פי פשוטו. דברים אלו, שבוודאי נשמעים טריוויאליים באוזני כמה מן הקוראים, עומדים למבחן ראשון ומפתיע כבר בסיפור גן-עדן (בראשית ב'-ג') – סיפור שבליבו ניצבת שאלת אמינותו של הקדוש ברוך הוא. למרבה התדהמה, בר הפלוגתא של בורא העולם בסיפור זה אינו אלא הנחש.
כיצד זה שהכהן מלוה את כל סדר בריאת העולם?
עליית הכהן מלוה את כל בריאת העולם בפרשת "בראשית" מהיום הראשון עד יום השבת בו שבת אלוקים מכל מלאכתו. אע"פ שבלא מעט פרשות יש כמה עולים בכל עניין או סיפור שהתורה מוסרת לנו כאן יש תופעה מיוחדת, וניסיתי בעה"י לחשוב מה ניתן ללמוד מכאן, ואז נזכרתי בדברי הרב שאמר שהכהן מסמל את החסד והרחמים והלוי
הקב"ה תמיד עושה את הדבר הנכון גם כשהוא עושה איפה ואיפה
איך זה שהקב"ה שאל הן את אדם והן את חוה מדוע חטאו באכלם מעץ הדעת: "וַיִּקְרָא ד' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?... וַיֹּאמֶר ד' אֱלֹקִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית?" (בראשית ג, ט-יג), בזמן שאת הנחש קילל מיד לשאול אותו לפשר מעשהו הפסול ומבלי לבוא איתו בדין ודברים שקדמו לכך: "כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה
החברה האנושית – מגן עדן ועד הגירוש הכפול
איש ואשה יחד יוצרים אדם תחת חופתם. אם הם זוכים להקים אותו בלי נחש, הרי ה' ישמח אותם כפי שהוא שימח את אדם הראשון בגן עדן מקדם.
הלשון הכפולה בבריאת האדם
מעניין מאוד לראות בתיאור בריאת העולם בפרשת בראשית שהתורה מתארת את הופעת האדם בעולם בשתי לשונות שונות, האחת משורש ברא והשניה משורש יצר, כשההבדל ביניהם שבריאה היא יש מאין ויצירה היא יש מיש, וכך במקום אחד כתיב: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז), ובמקום אחר
מי צריך ענקים?
למה צריך היה הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם בתחילה עם יכולת לחיות מאות שנים, ו"לגלות" שהוא חוטא ומחטיא ועדיף שיחיה רק 120 שנה? למה היה צריך הקדוש ברוך הוא לאפשר את קיומם של הנפילים והאימים וכל הענקים המתוארים בתורה, עוג סיחון, ארבע, וכו' ולאחר מכן להכחידם?
סוד הרקיע ותקופת 'אחרי החגים'
בתחילה היה הכל אחד. איזה עולם מיוחד, מאוחד, שבו אין הבדל בין האידיאל והמימוש שלו. לא היה עוה"ז ועוה"ב, הכל היה אחד. מה רע בכך? ובמילים אחרות, מדוע היה ה' צריך לברוא רקיע, שהיא הבדלה המפסקת ביניהם?
אדם, חווה ו… הנחש
אחד מהדברים הקשים ביותר להבנה בפרשה הוא מקומו של הנחש בסיפור. הבעיה מתחילה בכך שכלל לא ברור מה הוא היה בדיוק, אולם לא בכך היא מסתיימת.
מה הצורך ב"קטרוג" הלבנה, ומה הקשר בין הלבנה ובין עם ישראל?
ידוע מה שמפרש רש"י: "המאורות הגדולים- שווים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד." נשאלת השאלה, הלא לכל אחד מהמלכים נתנה ממלכה נפרדת. ממלכת השמש ביום, וממלכת הירח בלילה. למה לא יכלו שניהם לשלוט כל אחד בזמנו? הלא מדובר בשני כתרים, יום ולילה, מלך היום, ומלך הלילה. ועוד, לפני המיעוט אם שניהם היו גדולים איך ניתן להבחין בין היום והלילה הרי אור שניהם שווה? בפירוש כתוב שניתנו המאורות על מנת שיוכלו להבדיל בין היום ובין הלילה….
כדי לזכות לעוה"ב צריך להתלבש בהתאם בעוה"ז
בשונה מהנחש הערום שהופעתו במציאות האלוקית היא זמנית בעיקר כדי לנסות את האדם ולבחון אותו, לצדיקים לעומתו יש מציאות וחיות אינסופיות מאחר והם יוצרים בעוה"ז את הלבושים שישמשו את נשמתם הנצחית בעוה"ב באמצעות התורה והמצוות שהם עוסקים בהן ושקועים בהן, בידיעה שזאת כל מהות חייהם הן בעוה"ז והן בעוה"ב.
הקשר העל טבעי בין עם ישראל לשבת קודש
ימי החול מ-א' ועד ו' מסמלים את הטבע והעולם החומרי והזמני הזה ולכן מתאים שיהיו בני הזוג אלו של אלו, ולעומת זאת השבת שהיא מעין עוה"ב היא מעל הטבע ולכן ראוי שגם בן זוגה יהיה מעל הטבע
חטאו ועונשו של הנחש
כאשר מתבוננים בעונשם של אדם, חווה והנחש, קשה שלא להבחין בחוסר הסימטריה בין יחסו של הקב"ה לאדם ולאשתו, הנחקרים על מניעיהם לחטא, לבין יחסו של הקב"ה לנחש, המקבל את עונשו מייד, בלא להפך בזכותו ובמניעיו.
מה ניתן ללמוד מהפסוק הראשון שבתורה?
כל מי שקורא את פרק א' בבראשית מבחין שאדם פשוט לא יכול להבין משם כמעט שום דבר: מה זה "תוהו"? מה זה "בוהו"? מה זה "רוח א-לוהים"? אולם, דווקא משום כך, כשאנו קוראים פרק זה אנו צריכים להתרכז במה שאנו כן יכולים להבין, וניתן לציין שני מסרים מרכזיים העולים באופן ברור מהפסוק הראשון בתורה.
הברכה מול הקללה
הקב"ה תמיד עושה את הדבר הנכון גם כשהוא עושה איפה ואיפה
מעלת האשה עפ"י בריאתה
על מעלת האשה והבדלה מהאיש
הלימוד בסדר העליות לתורה
עליית הכהן מלוה את כל בריאת העולם בפרשת "בראשית" מהיום הראשון עד יום השבת בו שבת אלוקים מכל מלאכתו. בלא מעט פרשות יש כמה עולים בכל עניין או סיפור שהתורה מוסרת לנו וניסיתי לחשוב מה ניתן ללמוד מכאן...
מדוע נמנעה מהאדם אכילת עץ הדעת?
בתחילת הספר מורה נבוכים מצטט הרמב"ם קושיה בשם "איש חכם": "הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה, צריך להתבונן בקושיא ובתשובותנו בפירוקה... אמר המקשה, יראה מפשוטו של כתוב כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה, ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע, וכאשר המרה הביא לו מריו זה השלמות הגדול המיוחד באדם, והיא שתהיה לו זאת ההכרה הנמצאת בנו אשר היא הנכבדת מן הענינים הנמצאים בנו, ובו נתעצם. וזה הפלא שיהיה עונשו של מריו תת לו שלמות שלא היו לו והוא השכל, ואין זה אלא כדבר מי שאמר, כי איש מן האנשים מרה והפליג בעול ולפיכך שינו ברייתו לטוב, והושם כוכב בשמים..." (מורה נבוכים חלק א', ב') הרמב"ם כמובן הציע בהמשך תירוץ לקושיה. אנו נבקש לדלות מהמקרא עצמו תשובה לתמיהה, העולה מפשט הכתובים.
"יום אחד" – זה יום הכיפורים
כדי שאדם יוכל להיכנס לתהליך אמיתי של תשובה עליו לחוות בראשונה טעם זה של מבוכה. בנקודה זו מתחיל הוא לחוש כמה טיפש היה כשחטא. ה"ערב" משקף את "הרהור התשובה", את הכרתו של אדם כי חטא. עדיין ארוכה הדרך לפניו עד שישלים את תהליך התשובה, אך בהרהור התשובה טמונים זרעי התשובה. הרהור תשובה מתחיל בכך שהאדם מכיר בחטאו ומתוודה עליו.
חצי בן אדם
כשקוראים את פרשת יצירת האדם, מבינים כי נישואים למישהו שונה מאיתנו היא ברוב המקרים דווקא צעד משלים.
"פרו ורבו" – מהו מוקד המצווה?
כיצד מנוסח החיוב שמטילה מצות הפריה והרביה על האדם? ה"מנחת חינוך" מבין שהמצווה ממוקדת בתוצאה.
האיש והאישה
כנגד הא-ל האחד, הכולל את כל הכוחות, נברא גם אדם אחד הכולל את כל הכוחות. "זכר ונקבה ברא אותם" הוא ההסבר ל"ויאמר אלוקים נעשה אדם". לשון הרבים בא לכלול את כוחות הזכר והנקבה, לומר שהם אחד: אלוקים אחד מחוץ לעולם, וכנגדו - אדם אחד בתוך העולם.
ברית הארץ
האם ניתן להצדיק את תוקף ישיבתנו רק מכוח הבטחה שאינה דורשת מאיתנו דבר?
"קומי אורי כי בא אורך"
"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי: ותהר האשה ותלד בן, ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים" (שמות ב'). הגמרא בסוטה יב ע"ב מביאה מספר דעות בשאלה מה ראתה יוכבד בבנה, במשה, שבגללו קבעה "כי טוב הוא" והצפינה אותו. הדעה האחרונה מובאת גם ברש"י על הפסוק: כשנולד - נתמלא הבית כולו אורה. מהי משמעות האור שראתה יוכבד? מדוע האור היה חשוב עד כדי כך שיוכבד הסתכנה בהצפנת הילד?
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" – על בניית השלום
ברי שהאדם אינו מושלם, מחד הוא גומל חסדים ועושה צדקות, אך לא תמיד, אך מאידך האדם גם אינו כולו שקרים ואין כולו קטטה כטענת מתנגדי בריאת האדם. מה היסוד להתנגדות מלאכי השרת לבריאת האדם עד כדי כך שחלק מהם ראו בבריאת האדם ביזוי חותמו של הקב"ה?
אפשר גם לצעוק בלחש…
על פי המשוואה המובאת במדרש, רואה הבעש"ט את העולם כמשול לחדר מלא כל-טוב. הרשעים משתמשים בו כמות שהוא, לשמו, ועל כן מותירים אותו בחושך. ללא טוב. ללא א-לוהים. הצדיקים אינם משנים את העולם או מנסים להתחמק ממנו, אלא מוצאים בו את ה' יתברך, ממש כשם שהאור אינו מתווכח עם העצמים אלא פשוט מאיר אותם, והרי אור ה' גנוז בכל.
"ותשלך אמת ארצה"
שני זוגות מידות השתתפו בויכוח מעט טרם בריאת האדם: החסד והצדק מזה, והאמת והשלום מזה. החסד והצדק טענו: ייברא האדם, שהרי מעשיו נאים - הוא גומל חסדים ופועל צדקות. האמת והשלום טענו: אל ייברא האדם, שכן אפילו מעשיו הנאים נעשים בדרכים לא-נאות - בשקרים ובקטטות. לבסוף, השליך הקב"ה את האמת ארצה, ופסק שטוב לו שייברא האדם ויבנה לקב"ה משכן בעולם התחתון, ואפילו אם בנייה זו תיעשה בדרכו של העולם הזה, בשקרים ובקטטות.
על המלבוש – לפרשת בראשית
מטרת בגדי העור שהקב"ה הלביש את אדם וחוה הייתה כדי להרים את כבודם. לא מספיק העלה המכסה על החטא אלא יש צורך לכבוד. למרות החטא הגיע הזמן לצמוח ולנסות לחזור למעמד רוחני קדוש.
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
המחשבה זה הדבר הראשוני ביותר בכל תהליך ומה שמפריד בינה לבין ההגשמה המעשית הוא הדיבור. גם לבריאת העולם שהיא בבחינת המעשה קדמה המחשבה והתכנון האלוקיים של בורא עולם, כשהדבר התבצע ע"י הדיבור, אותן אותיות שמרכיבות את שפת הקודש שיש גם לנו הנבראים הזכות להשתמש בהן בחיינו.
בגדים : ה"עור" מול ה"אור"
מאז בריאת האדם נוצר מתח מובנה "המשחק" בדיסוננס שבין הגוף לנשמה בין הארציות הגשמית שבו - הגוף לבין הרוח השממית שבו - הנשמה
כלי המנגינה בחיי האדם
הבה נצעד במקורותינו אחרי הכלים והצלילים
מדוע זכתה האות ב' לפתוח את התורה?
פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בכל התורה ובכל התנ"ך. המילה הראשונה היא: בראשית! נשאלת השאלה: מדוע זכתה דווקא אות ב' להיות ראשונה ולפתוח את התורה? השאלה היא קשה. יש כמה טעמים ורעיונות: 1. האות ב' היא סגורה מכל צדדיה חוץ מפתח צדדי אחד. זה מלמד אותנו שיעור לכל החיים: אף פעם לא להסתכל למעלה, לא
אדם ועולם הטבע
מה בדיוק משקלה הסגולי של הציצית הגורם לה להיות שקולה כנגד כל המצוות? מה מסמלת מצווה זו שגורם לה להיות שקולה כנגד כל המצוות כולן?