מלחמת היחיד ומלחמת הלאום
הגבול בין פגיעה מותרת במסגרת מלחמת אומות לבין פגיעה אסורה ומסוכנת במסגרת התנהלות מול יחידים הוא דק מאוד.
וירא
נושאים בפרשה
פתח האוהל
הנועם אלימלך מבאר את הפסוק בתחילת פרשת וירא (בראשית יח,א): 'והוא יושב פתח האוהל' ש'אוהל', הכוונה לאוהל העבודה, כמו שדרשו חז"ל (ברכות סג, ב), אדם כי ימות באוהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. וזהו מה שנאמר על אברהם אבינו, דאף שהיה אברהם אבינו צדיק גדול, אף על פי כן החזיק עצמו בהכנעה
על התמימות
לכאורה, כל ניסיון לאפיין ולהגדיר מהי תמימות יכול רק לקלקל – משום שאז כבר לא נהיה תמימים. מדוע בכל זאת נדבר על התמימות? מסתבר שאנחנו חושבים שתמימות היא לא דבר כל כך תמים.
וירא אליו ה'
במה זכה אברהם להיות מרכבה לשכינה? איזה ממעשיו האציליים זיכה אותו במעמד המיוחד הזה? באופן כללי ננסה גם להבין – מה בדיוק כולל המושג 'מרכבה לשכינה'?
נסיון העקידה
דמותו של אברהם אבינו נתפסת בתודעתנו יותר מכל, כמפרסמת את מציאותו של הקב"ה בעולם. ואמנם, מספר פעמים בפרשה מציינת התורה שבכל מקום שהלך אברהם הוא בנה מזבח, ולאחר מכן "ויקרא בשם ה'" (י"ב,ח'; י"ג, ד'). למרות זאת, במבט ראשון לא ברור בדיוק אופיו של אותו פרסום? מה מספר אברהם לאנשי דורו כאשר הוא 'מגלה' להם שיש אדון לבירה?
אברהם וסדום
מה ראה הקדוש ברוך הוא לבחור דווקא באברהם אבינו להיות 'נושא דגלו' בעולם?
מי ראוי לבחירה?
הלוא גם אברהם ידע היטב, שאיננו אלא "עפר ואפר" (בראשית י"ח, כ"ז)! מדוע ה' התעלם מאיוב, אך התייחס לטענות אברהם כאל טענות צודקות, וענה לו עניינית: "אם אמצא בסדֹם חמִשים צדיקִם בתוך העיר ונשאתי לכל מקום בעבורם" (שם, כו")?
דרך ה' ודרך הצדקה והמשפט
שתי כפות המאזניים של עבודת האדם הן דרך ארץ, מידות, מעשים טובים ויחסו של האדם לחבירו - מצד אחד; אמונה, תורה, יראת שמים ויחסו של האדם לבוראו - מצד שני. מהו היחס בין שני אלו? איזה מהם עדיף מחבירו? התיתכן סתירה ביניהם? ואם כן, כיצד ניתן לגשר על פניה ?
מביקורת לבנייה
האם אברהם רק ביקר את אנשי סדום ואת הרשעים שיצאו ממנה, או גם ניסה ליצור חברה צודקת יותר? התורה מנגידה את הכנסת האורחים של אברהם עם חוסר הכנסת האורחים של אנשי סדום, ובכך מדגישה את דרכו של אברהם.
"לעשות צדקה ומשפט"
כידוע, אברהם אבינו נושא שני דגלים מרכזיים: דגל ייחוד ה' בעולם ודגל הצדקה והמשפט. א"כ, מדוע בכלל יש לצפות מסדום לשמור על ערכים אלו כאשר אברהם הוא זה ש'גילה' אותם? האם באותה מידה ידון הקב"ה לכיליון את כל העמים שעבדו עבודה זרה בסביבתו של אברהם?
דרך ה'
התורה מספרת שאברהם חינך את בני ביתו לשמור את דרך ה', אולם אינה מבארת למה כוונתה: מהי בדיוק אותה "דרך ה'" שאותה ציווה אברהם את בניו ואת ביתו אחריו?
"לעשות צדקה ומשפט" – בזכות עשיית הצדקה
מדוע ראה ה' לגלות לאברהם את מצבה המושחת של סדום והעונש שהוא מבקש להביא עליה? מדוע על ה' להצטדק: "המכסה אני מאברהם..."?
"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם"
אפילו במידת החסד, אם הדברים לא באים מתוך ראיה תורנית הם יכולים להתפשט מעל ומעבר לכל פרופורציה, עד כדי כך שזה יכול להיהפך למעשה שלילי.
יחסו של אברהם
אברהם, עמוד החסד והאהבה, מכניס אורחים בתחילת פרשת וירא. אברהם מבקש מאורחיו בקשה לא שגרתית "ורחצו רגליכם". רש"י מסיק מכך, שאברהם חשב שאורחיו הינם ערביים המשתחווים לאבק רגליהם, ועל כן ביקש מהם לבער את העבודה זרה שלהם בטרם יכנסו לביתו. אברהם התייחס לאנשים הפשוטים הללו כמו אנשים חשובים שרצים לקראתם "וירץ לקראתם" [כמו שמצוה לרוץ
מהות ביקורו של הקב"ה את אברהם
פרשת "וירא" נפתחת כאשר ה' נראה אל אברהם - "וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום". מיד אחר כך, מסופר על המלאכים שהגיעו אל אברהם. לא ברור מה משמעות ה"היראות" הזו של ה' לאברהם. מה הוא אמר לו? מה היה שם? ממתי הקב"ה נראה לנבחריו בלי לעשות כלום מעבר לזה. פירוש