"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו - מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים - מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע...". (אבות ה' י"ט) בלעם הגיע לרמה רוחנית גבוהה. נביא. אולם מידותיו, דרכו המוסרית
החידוש הגדול בקריאת אברהם בשם ה' איננו מסתכם בכך שיש א-ל אחד ולא אלילים רבים. זה חידוש חשוב כשלעצמו כמובן, אבל הוא טומן בחובו משמעות עמוקה הרבה יותר: בהנהגת ה' בעולם אין פן של תחרות.
דמותו של אברהם אבינו נתפסת בתודעתנו יותר מכל, כמפרסמת את מציאותו של הקב"ה בעולם. ואמנם, מספר פעמים בפרשה מציינת התורה שבכל מקום שהלך אברהם הוא בנה מזבח, ולאחר מכן "ויקרא בשם ה'" (י"ב,ח'; י"ג, ד'). למרות זאת, במבט ראשון לא ברור בדיוק אופיו של אותו פרסום? מה מספר אברהם לאנשי דורו כאשר הוא 'מגלה' להם שיש אדון לבירה?
התורה מספרת על "הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית י"ב, ה), אבל בהמשך הדרך אין רמז לאותם "אלפים ורבבות" שהרמב"ם מתאר, לאותה תנועה דתית רחבה שאברהם הוביל. מדוע? להיכן נעלמו?
התורה אינה מספרת לנו על מעשיו של אברהם שגרמו לבחירתו, ותוכנה של הפנייה לאברהם הוא רצונו של הקב"ה לעשותו לגוי גדול. אין מדובר במשימה דחופה שאיננה סובלת דיחוי. מדוע אם כן פונה הקב"ה דווקא לאברהם?
אם כל אחד מאתנו היה מתבקש לציין שתי דמויות מופת בהיסטוריה היהודית כולה, סביר מאוד להניח שאברהם אבינו ומשה רבנו היו השניים הראשונים. נראה שמה שמייחד דווקא אותם כדמויות גדולות בקנה מידה היסטורי זו העובדה ששניהם מייצגים שני מסלולים בעבודת ה' – אברהם מייצג את האהבה ומשה את היראה.
כשאנו מתחילים להתפלל אנו אומרים 'א-להינו וא-להי אבותינו א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב". לא ברור מדוע אנו מזכירים כל אחד מן האבות בנפרד. איזו ייחודיות נוספה לכל אחד מן האבות שבגינה יש לציין כל אחד מהם?