אהבת הארץ
כמובן שיש הרבה לאהוב בארץ ישראל וסיבות רבות בה, אך הקשר שלנו אליה גדול מקשר אינטרסנטי.
במדבר
נושאים בפרשה
נקמה
אם הנקמה היא מידה רעה – כיצד, אפוא, מצווה הקב"ה על בני ישראל להשתמש במידה זו כנגד מדיין?
הקנאות הראויה
בדרך כלל היהדות אינה מעודדת ואף שוללת קנאות. מתי הקנאה רצויה ומתי לא?
התמדה
מדוע אכן ההנהגה עוברת מבניו של משה ליהושע?
טעותו של בלק
מה הקשר של פרשת בלק לחיינו? מה פרשה זו באה ללמדנו? ועוד ננסה להבין – מה עניינה של הקללה שהופכת לברכה?
בדרך שאדם רוצה לילך
מדוע, למרות שבדבריו בלעם תמיד מכניע את עצמו לדבר ה', הקב"ה לא מורה לבלעם בשום שלב לסור על עקבותיו?
מי מריבה – אקטיביות ופסיביות דתית
לבני ישראל לא היה קשר ישיר עם הקב"ה, והם אף פעם לא דיברו ישירות איתו. אפילו בהר סיני משה מתווך ביניהם כל הזמן. זו הסיבה שהעם לא עושה את הדבר הטבעי – התפילה לה'.
מטהרת טמאים ומטמאת טהורים
בפרה אדומה אנחנו רואים תהליך שבו אדם יורד רוחנית בשביל להעלות אחרים, וגם בחיינו אנחנו לא פעם נתקלים במצב כזה.
בחירת אהרן והלויים
לכאורה תלונת קרח ועדתו צודקת: גם כיום אנו רגישים לנפוטיזם, ובמיוחד במשרות דתיות; לכאורה, היה יותר מתאים לפזר את תפקידי המפתח, ולא להשאיר אותם בתוך משפחה אחת.
אוי לרשע ואוי לשכנו
כמו שבריח אין ממשות אך הוא קיים ומורגש, כך גם השפעתה של החברה.
י"ג מידות – בין חטא המרגלים לחטא העגל
על הדומה והשונה שבין שני החטאים.
מתנות הראשית
ייתכן כי מלבד העידוד שבני ישראל צריכים לשאוב מציווי הפרשת חלה, יש גם לא מעט מוסר שעליהם ללמוד ממצוות זו ומשמעותה הרוחנית.
סוד ההגנה של אהרן הכהן
למה הצרעת של אהרן נעלמה מיד? מה היה שונה בתגובה שלו שהביא לו רפואה מיידית?
'הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם'? פשר שאלת משה
הייתכן שמשה רבינו הטיל ספק ביכולתו של הקב"ה לספק לעם ישראל בשר?
חצי הכוס המלאה
כל דבר שעובר על האדם כולל דברים טובים ודברים רעים. פעמים רבות אחד הצדדים מודגש יותר וכך אנחנו מגדירים משהו כ'רע' או 'טוב', אך הרבה פעמים נקודת ההסתכלות היא שמשנה.
עבודת ה' בהנאה מן העולם
מתוך מחלוקת הפרשנים לגבי חטאו של הנזיר עולה שאלה רחבה הרבה יותר: שאלת יחסה של התורה להנאות העולם.
הגורם המאחד
כשהצדדים נפרדים זה נותן הזדמנות לכל צד להביע את עצמו בצורה המלאה ביותר לפני שהם חוזרים להתאחד.
איש על דגלו – על דגלים, שבטיות ואחדות
התורה עצמה לא מפרטת ומרחיבה על דגלי המחנות אלא יותר על סידורי החנייה שלהם, אך בכל זאת חשוב לה לציין שכל אחד חנה 'על דגלו'. ננסה לעיין היום מה המשמעות של אותו 'דגל' וכיצד הוא משפיע על תפיסתנו את עם ישראל.
השיב את חמתי
איך במה שהרג את זמירי בקנאת השם, השיב את חמתו של הקב"ה מעל כל בני ישראל, והלא עשה מעשה קנאה על אדם אחד מישראל ואיך השיב את חמתו של הקב"ה מעל כל בנ"י.
זאת חקת התורה
אם מה שאין טעם בעשיית המצוה גורם להרהור שאין התורה אמת, מה יועיל לומר שמצוה זו היא חוק ללא טעם...?
זעקה מוסרית: תפקידן של הישיבות בעת הזאת
משה לא ראה לנכון לשאול את ה' ולא כינס את הסנהדרין – הוא זעק מקירות לבו שכן לא הצליח להבין כיצד יכול להיות שחלקים מעם ישראל לא יהיו שותפים למלחמת מצוה.
נקם נקמת?
לא ברור מדוע משה קוצף על פקודי החיילים, ומה הם עשו רע. על פניו, אותם חיילים התנהגו למופת, כרחמנים בני רחמנים, ולא ברור על מה זעמו של משה. קשה לנו להבין מדוע משה להוט כל כך להשמיד באופן טוטאלי את מדין.
משה ומדיין
פנחס עוסק בהענשת מדין; משה עוסק בשינוי יחסם של בני ישראל אל הפריצות והזוהר של החברה המושחתת של ארץ כנען.
כוונה ומעשה
גם כאשר המעשה שנעשה בפועל איננו עבירה, האדם העושה זקוק לכפרה, ולו מפאת העובדה שהמניע שלו בעשיית המעשה היה שלילי.
ארץ ישראל תובעת מאתנו הקרבה
מה זיקת פרשת הקרבנות לפרשתנו, העוסקת בהכנות לקראת הכניסה לארץ? כביכול נעקרה פרשה ממקומה, מספר ויקרא – ספר הקרבנות – ונכתבה בפרשתנו!
שני יסודות לקנאות ראויה
עלינו לעמוד על טיב קנאתו של פינחס, ולהבין מה פשרה וכיצד היא שונה מהקנאות של שמעון ולוי ושל אליהו. מה הופכת את קנאתו של פינחס למשובחת?
השייכות של יחידים למשפחות
המפתח להבנת אופיו המיוחד של המפקד בפרשת פנחס הוא תפקידן של המשפחות, המודגשות באופן בולט כל כך לאורך המפקד.
"וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי"
האם ניתן לראות תמונה מלאה של המציאות? אנחנו כבר יודעים שראייתו של בלק חלקית ומעוותת את המציאות אבל מה גרם לכך?
בלעם – מרדף אחרי כבוד וכוח
בלק מחפש לעשות את הקסם, המניפולציה שתעזור לו לקלל את ישראל. לעומת זאת את בלעם זה ממש לא מעניין, מבחינתו גם שישראל יבורכו בסופו של דבר – מה שחשוב לבלעם הוא להוכיח שהוא השולט, שרצונו יגבר על רצון הקב"ה.
בלעם ובלק
פרשת בלק היא פרשה של דיאלוגים. מתמקד בדיאלוג אחד, זה שבין בלק ובלעם, הנמשך לאורך כל הפרשה, ומהווה למעשה את המסגרת לסיפור.
קנאים פוגעים בו
עיון בהלכת 'קנאים פוגעים בו' מלמד שבעצם הבנתו של רב לא כל כך רחוקה מעמדתו של שמואל. דין זה הוא ביטוי מובהק לנכונות ההלכה להכיר בקיומם של מקרים חריגים, ולאפשרות שהיא מעניקה לפעול באופן חריג באותם מצבים.
ועל נסיך שבכל יום עמנו
לפי חז"ל הנחש על נס (מוט) הוא אמצעי להשתעבדותו של המוכה לאביו שבשמים. ואולם מדוע הדבר צריך להיעשות דווקא באמצעות נחש?
טהרת מי חטאת – נצחון על המוות
מה ראו לנכון השטן ואומות העולם לדבר עם בני ישראל דווקא על הציווי של פרה אדומה, הרי יש מצוות רבות אשר לא מובנות לנו כלל. מה ראו לנכון להעדיף את מצוות פרה אדומה על פני מרכיבי הקטורת, הפרים המוקרבים בכל יום בסוכות, או החוקים המדויקים בתורת הנסכים?!
פרה אדומה וטומאת מת
לפי הרמב"ם כל קביעה או הגדרה שמחילה התורה על המציאות נחשבת למצוה (ובלבד שלקביעה זו יש השלכות הלכתיות); ואילו הרמב"ן סבור כי רק הנחיות נורמטיביות המופנות לאדם ראויים להיכלל בכלל המצוות.
עצה טובה מבת הזוג
און בן פלת טעה בהערכה העצמית כלפי עצמו.. אשת און העמידה את בעלה במקומו הראוי. היא קלטה שהצטרפותו למחלוקת היא מתוך שיגעון גדלות, שכביכול מובטחת לו משרה או רווח. היא שיקפה לו את המציאות האמתית ואמרה לו בין כך ובין כך תישאר תלמיד.
דתן ואבירם – מהנהגה למרדף אחרי נחלה
ככל הנראה, היו דתן ואבירם מנהיגים עוד קודם פרשת קורח, ומראש היו אופזיציה להנהגת משה. אם כן, יש לשאול כיצד הגיעו לרמה השפלה ביותר של נהנתנות, של מרדף אחר "שדה וכרם"? מדוע לא נשארו בעמדתם הרמה, ונאבקו על שאלות של אידיאולוגיה והנהגה?
בחירת שבט לוי
כל הפרטים של מחלוקת קרח מצביעים על מתקפה על מעמדו של אהרון, וכתוצאה מכך גם על משה. מדוע אם כן, לאחר מותם של מאתיים וחמישים אנשים, נפתר הקונפליקט לבסוף על ידי מינוי שבט לוי? נראה לכאורה כי מה שבאמת נדרש כאן הוא אישור נסי לבחירת אהרון הכהן, ולאו דווקא לבחירת שבטו.
מצוות פדיון הבכורות
על החלפת הבכורות בלוויים מספרת לנו התורה בפרשת במדבר. כיצד ניתן להבין, אם כך, את העובדה שבפרשתנו ממשיכה התורה ומצוה על פדיון בכור האדם? ניתן היה לצפות שלאחר הפדייה ההמונית של הבכורות והחלפתם בלוויים - קדושת הבכורות תופקע, ומצוות הפדיון שנאמרה לגביהם לא תעמוד בתוקפה.
הצמי"ד שיביא את המשיח
כדי לזכות לגאולת עולמים שלמה ברחמים בחינת אחישנה שבה יבוא המשיח מוקדם יותר אנו צריכים לתקן את כל חטאי הלשון וביניהם לשון הרע שמלמדת על אותה שנאת חינם שמחמתה חרב ביהמ"ק השני.
האומנם כולם שכחו את התורה?
לדעת הרמב"ן שכחה וחוסר ידיעה של ציבור שלם מוגדרת כשגגה. כאשר המסורת אינה עוברת מאב לבנו, דור הבנים נחשב שוגג – יש כאן חוסר ידיעה ולא התרסה ומרד בערכי הקודש.