אהבת הארץ
כמובן שיש הרבה לאהוב בארץ ישראל וסיבות רבות בה, אך הקשר שלנו אליה גדול מקשר אינטרסנטי.
כמובן שיש הרבה לאהוב בארץ ישראל וסיבות רבות בה, אך הקשר שלנו אליה גדול מקשר אינטרסנטי.
אם הנקמה היא מידה רעה – כיצד, אפוא, מצווה הקב"ה על בני ישראל להשתמש במידה זו כנגד מדיין?
בדרך כלל היהדות אינה מעודדת ואף שוללת קנאות. מתי הקנאה רצויה ומתי לא?
מדוע אכן ההנהגה עוברת מבניו של משה ליהושע?
מה הקשר של פרשת בלק לחיינו? מה פרשה זו באה ללמדנו? ועוד ננסה להבין – מה עניינה של הקללה שהופכת לברכה?
מדוע, למרות שבדבריו בלעם תמיד מכניע את עצמו לדבר ה', הקב"ה לא מורה לבלעם בשום שלב לסור על עקבותיו?
לבני ישראל לא היה קשר ישיר עם הקב"ה, והם אף פעם לא דיברו ישירות איתו. אפילו בהר סיני משה מתווך ביניהם כל הזמן. זו הסיבה שהעם לא עושה את הדבר הטבעי – התפילה לה'.
בפרה אדומה אנחנו רואים תהליך שבו אדם יורד רוחנית בשביל להעלות אחרים, וגם בחיינו אנחנו לא פעם נתקלים במצב כזה.
לכאורה תלונת קרח ועדתו צודקת: גם כיום אנו רגישים לנפוטיזם, ובמיוחד במשרות דתיות; לכאורה, היה יותר מתאים לפזר את תפקידי המפתח, ולא להשאיר אותם בתוך משפחה אחת.
כמו שבריח אין ממשות אך הוא קיים ומורגש, כך גם השפעתה של החברה.
על הדומה והשונה שבין שני החטאים.
ייתכן כי מלבד העידוד שבני ישראל צריכים לשאוב מציווי הפרשת חלה, יש גם לא מעט מוסר שעליהם ללמוד ממצוות זו ומשמעותה הרוחנית.
למה הצרעת של אהרן נעלמה מיד? מה היה שונה בתגובה שלו שהביא לו רפואה מיידית?
הייתכן שמשה רבינו הטיל ספק ביכולתו של הקב"ה לספק לעם ישראל בשר?
כל דבר שעובר על האדם כולל דברים טובים ודברים רעים. פעמים רבות אחד הצדדים מודגש יותר וכך אנחנו מגדירים משהו כ'רע' או 'טוב', אך הרבה פעמים נקודת ההסתכלות היא שמשנה.
מתוך מחלוקת הפרשנים לגבי חטאו של הנזיר עולה שאלה רחבה הרבה יותר: שאלת יחסה של התורה להנאות העולם.
כשהצדדים נפרדים זה נותן הזדמנות לכל צד להביע את עצמו בצורה המלאה ביותר לפני שהם חוזרים להתאחד.
התורה עצמה לא מפרטת ומרחיבה על דגלי המחנות אלא יותר על סידורי החנייה שלהם, אך בכל זאת חשוב לה לציין שכל אחד חנה 'על דגלו'. ננסה לעיין היום מה המשמעות של אותו 'דגל' וכיצד הוא משפיע על תפיסתנו את עם ישראל.
איך במה שהרג את זמירי בקנאת השם, השיב את חמתו של הקב"ה מעל כל בני ישראל, והלא עשה מעשה קנאה על אדם אחד מישראל ואיך השיב את חמתו של הקב"ה מעל כל בנ"י.
אם מה שאין טעם בעשיית המצוה גורם להרהור שאין התורה אמת, מה יועיל לומר שמצוה זו היא חוק ללא טעם...?
משה לא ראה לנכון לשאול את ה' ולא כינס את הסנהדרין – הוא זעק מקירות לבו שכן לא הצליח להבין כיצד יכול להיות שחלקים מעם ישראל לא יהיו שותפים למלחמת מצוה.
לא ברור מדוע משה קוצף על פקודי החיילים, ומה הם עשו רע. על פניו, אותם חיילים התנהגו למופת, כרחמנים בני רחמנים, ולא ברור על מה זעמו של משה. קשה לנו להבין מדוע משה להוט כל כך להשמיד באופן טוטאלי את מדין.
פנחס עוסק בהענשת מדין; משה עוסק בשינוי יחסם של בני ישראל אל הפריצות והזוהר של החברה המושחתת של ארץ כנען.
גם כאשר המעשה שנעשה בפועל איננו עבירה, האדם העושה זקוק לכפרה, ולו מפאת העובדה שהמניע שלו בעשיית המעשה היה שלילי.
מה זיקת פרשת הקרבנות לפרשתנו, העוסקת בהכנות לקראת הכניסה לארץ? כביכול נעקרה פרשה ממקומה, מספר ויקרא – ספר הקרבנות – ונכתבה בפרשתנו!
עלינו לעמוד על טיב קנאתו של פינחס, ולהבין מה פשרה וכיצד היא שונה מהקנאות של שמעון ולוי ושל אליהו. מה הופכת את קנאתו של פינחס למשובחת?
המפתח להבנת אופיו המיוחד של המפקד בפרשת פנחס הוא תפקידן של המשפחות, המודגשות באופן בולט כל כך לאורך המפקד.
האם ניתן לראות תמונה מלאה של המציאות? אנחנו כבר יודעים שראייתו של בלק חלקית ומעוותת את המציאות אבל מה גרם לכך?
בלק מחפש לעשות את הקסם, המניפולציה שתעזור לו לקלל את ישראל. לעומת זאת את בלעם זה ממש לא מעניין, מבחינתו גם שישראל יבורכו בסופו של דבר – מה שחשוב לבלעם הוא להוכיח שהוא השולט, שרצונו יגבר על רצון הקב"ה.
פרשת בלק היא פרשה של דיאלוגים. מתמקד בדיאלוג אחד, זה שבין בלק ובלעם, הנמשך לאורך כל הפרשה, ומהווה למעשה את המסגרת לסיפור.
עיון בהלכת 'קנאים פוגעים בו' מלמד שבעצם הבנתו של רב לא כל כך רחוקה מעמדתו של שמואל. דין זה הוא ביטוי מובהק לנכונות ההלכה להכיר בקיומם של מקרים חריגים, ולאפשרות שהיא מעניקה לפעול באופן חריג באותם מצבים.
לפי חז"ל הנחש על נס (מוט) הוא אמצעי להשתעבדותו של המוכה לאביו שבשמים. ואולם מדוע הדבר צריך להיעשות דווקא באמצעות נחש?
מה ראו לנכון השטן ואומות העולם לדבר עם בני ישראל דווקא על הציווי של פרה אדומה, הרי יש מצוות רבות אשר לא מובנות לנו כלל. מה ראו לנכון להעדיף את מצוות פרה אדומה על פני מרכיבי הקטורת, הפרים המוקרבים בכל יום בסוכות, או החוקים המדויקים בתורת הנסכים?!
לפי הרמב"ם כל קביעה או הגדרה שמחילה התורה על המציאות נחשבת למצוה (ובלבד שלקביעה זו יש השלכות הלכתיות); ואילו הרמב"ן סבור כי רק הנחיות נורמטיביות המופנות לאדם ראויים להיכלל בכלל המצוות.
און בן פלת טעה בהערכה העצמית כלפי עצמו.. אשת און העמידה את בעלה במקומו הראוי. היא קלטה שהצטרפותו למחלוקת היא מתוך שיגעון גדלות, שכביכול מובטחת לו משרה או רווח. היא שיקפה לו את המציאות האמתית ואמרה לו בין כך ובין כך תישאר תלמיד.
ככל הנראה, היו דתן ואבירם מנהיגים עוד קודם פרשת קורח, ומראש היו אופזיציה להנהגת משה. אם כן, יש לשאול כיצד הגיעו לרמה השפלה ביותר של נהנתנות, של מרדף אחר "שדה וכרם"? מדוע לא נשארו בעמדתם הרמה, ונאבקו על שאלות של אידיאולוגיה והנהגה?
כל הפרטים של מחלוקת קרח מצביעים על מתקפה על מעמדו של אהרון, וכתוצאה מכך גם על משה. מדוע אם כן, לאחר מותם של מאתיים וחמישים אנשים, נפתר הקונפליקט לבסוף על ידי מינוי שבט לוי? נראה לכאורה כי מה שבאמת נדרש כאן הוא אישור נסי לבחירת אהרון הכהן, ולאו דווקא לבחירת שבטו.
על החלפת הבכורות בלוויים מספרת לנו התורה בפרשת במדבר. כיצד ניתן להבין, אם כך, את העובדה שבפרשתנו ממשיכה התורה ומצוה על פדיון בכור האדם? ניתן היה לצפות שלאחר הפדייה ההמונית של הבכורות והחלפתם בלוויים - קדושת הבכורות תופקע, ומצוות הפדיון שנאמרה לגביהם לא תעמוד בתוקפה.
כדי לזכות לגאולת עולמים שלמה ברחמים בחינת אחישנה שבה יבוא המשיח מוקדם יותר אנו צריכים לתקן את כל חטאי הלשון וביניהם לשון הרע שמלמדת על אותה שנאת חינם שמחמתה חרב ביהמ"ק השני.
לדעת הרמב"ן שכחה וחוסר ידיעה של ציבור שלם מוגדרת כשגגה. כאשר המסורת אינה עוברת מאב לבנו, דור הבנים נחשב שוגג – יש כאן חוסר ידיעה ולא התרסה ומרד בערכי הקודש.