נזיר אחיו – בין שמשון ליוסף
מדוע יוסף נהיה נזיר, ומה משמעותה של הנזירות הזאת?
מדוע יוסף נהיה נזיר, ומה משמעותה של הנזירות הזאת?
שלוש טרגדיות עובר יוסף, כאשר כל אחת מורידה אותו לדיוטא תחתונה יותר. האם כל הטרגדיות הללו קורות בשל גורמים חיצונים? האם גם ליוסף חלק באסונות המתרגשים עליו?
השיחה ניתנה בסעודה שלישית שבת קודש פרשת וישב ה'תשע"ז, ונערכה על ידי אביעד ברסטל. הסיכום והעריכה לא עברו את ביקורת הרב. השיחה ניתנה בזמנו לבני הישיבה, ומטבע הדברים והנסיבות הופנתה בעיקר לגברים. * פתיחה ה'שפת אמת' בפרשתנו כותב, שניסיונו של יוסף גדול מניסיונותיהם של האבות, כולל מעשה העקדה. הדברים תמוהים, ובדרך כלל אני נוטה לבאר
בדברים הבאים ננסה לעמוד על דמותו ותפקידו של יוסף כפי שרואה אותם רבינו, אור החיים הקדוש, ועל הסיבה בגינה יוסף זכה לדברים אלו דווקא. כפי שנראה, הדברים נעוצים במידת היסוד שנקשרה בקשר אמיץ עם יוסף, וגם לכינוי 'יוסף הצדיק' לו זכה יוסף בן יעקב.
כפי שבסיפור המכירה יוסף מוצג כבעל המעמד הגבוה בבית אביו, כך בסיפור אשת פוטיפר הוא מוצג כבעל המעמד הגבוה בבית אדוניו. כפי שאחי יוסף מסירים ממנו את כותנתו לפני שהם משליכים אותו לבור, כך אשת פוטיפר מסירה ממנו את בגדו לפני שהוא מושלך לבור. כפי שיוסף זוכה להיות מופקד על בית פוטיפר לאחר שהושלך לבור, כך יוסף זוכה להיות מופקד על בית פרעה לאחר שיצא מבור הכלא. הדמיון הרב שבין שני ה'בורות' של יוסף, מרמז שלא מדובר בהתרחשות אקראית אלא ביד ההשגחה. אך מה ראה ה' לגרום להשלכת יוסף שוב ושוב אל הבור? ואם ה' חפץ בהשפלתו, מדוע הוא מסייע לו פעם אחר פעם לשוב למעמד של הנהגה?
לפי פירושו של זה הרשב"ם, צריך לקרוא מחדש את ספר בראשית כולו, כשהסיפורים כלולים בתוך ספרי התולדה. בהתאם לכך, עלינו להיפרד מהקריאה המוטעית של רשימות התולדה כקטעי קישור בין הסיפורים.
חשבתי לומר בעה"י שכאשר יוסף הצדיק סיפר לאחיו את חלומו ממנו משתמע שימלוך עליהם, הם חשבו בתת מודע שלהם שמלך אמיתי הוא כזה שקודם כל מסוגל למשול ביצרו וללכת בדרך המל"ך (מח, לב, כבד), היינו להשליט את המח (נשמה, חכמה, בינה ודעת) על הלב (דיבור, נפש ורוח) ואת שניהם על הכבד (תאוות, דחפים ויצרים), ולצורך
תמר יודעת שאם הניסיון ייכשל, היא תישרף, והיא לוקחת את הסיכון הזה (בדומה לחנניה, מישאל ועזריה שנכנסו לכבשן האש). לעומתה, אשת פוטיפר מנסה לשכנע את יוסף, וכאשר הוא מסרב והדברים עומדים להתפרסם (הרי יוסף ברח בלי מעילו העליון אל השוק!), היא מאשימה את יוסף במקום לקחת את האחריות עליה. שני הבדלים אלו קריטיים ביותר, וחשוב לזכור אותם כאשר בוחרים לבצע מעשה לא לגיטימי עם כוונה לגיטימית – זו בעצם קנאות.
חז"ל מתייחסים לניסיון שעמד בפני יוסף כאל ניסיון גדול וקשה. גם בפסוקים תופס סיפור אשת פוטיפר נתח נכבד ומשמעותי, שאינו מאפשר להחשיבו כשולי. ה"שפת אמת" רואה בסיפור זה מפתח חשוב ומשמעותי, הן לאדם הפרטי המבקש לעבוד את ה' ולהסיר מכשול מדרכו, והן לכל עם ישראל בגלות מצרים - כלשונו: "וזה היה הכנה לכל הגלות".
כשאנו באים לבחון את האירועים השונים שעברו על יוסף ממכירתו ועד לפגישתו המחודשת עם אביו, עומדת לנגד שאלה חשובה: האם יש משמעות לאירועים אלו בפני עצמם, או שמא כל אותם אירועים רק מכוונים לתכלית אחת מתוכננת מראש?
אחת הדוגמאות החריפות ביותר לעמידה בפני היצר מצויה בפרשתנו. בגלל עמידתו של יוסף בפיתויה של אשת פוטיפר - הוא מכונה לדורות בשם 'יוסף הצדיק'. חז"ל ביקשו לבחון את התהליכים שעברו על יוסף ברגעי הנסיון.
על מכירת יוסף קשה מדוע האחים שקרו את אביהם וניסו, באמצעות טבילת כתונת הפסים בדם שעיר העזים, לשכנעו שיוסף נטרף, ומדוע לא גילה הקב"ה ליעקב את האמת? על שתי השאלות ניתן לענות ב"חדא מחתא" ולהסביר כי האחים ידעו שגורל ההורים של הנעדרים מר מגורלם של ההורים השכולים. לכן מתוך כוונה טובה ניסו להסתיר את האמת