בדברים הבאים ננסה לעמוד על דמותו ותפקידו של יוסף כפי שרואה אותם רבינו, אור החיים הקדוש, ועל הסיבה בגינה יוסף זכה לדברים אלו דווקא. כפי שנראה, הדברים נעוצים במידת היסוד שנקשרה בקשר אמיץ עם יוסף, וגם לכינוי 'יוסף הצדיק' לו זכה יוסף בן יעקב.
מדע לא גילו ליעקב מה שקרה ליוסף? ומדוע לא ניסו להחזירו?
נדמה כי מטרת השימוש במילה 'בור' לתיאור בית הסוהר, מטרתה להנגיד בין הבורות הללו. נעמוד על הנגדה זו.
מסעו של יוסף מבית אביו ומעמק חברון לשכם ולדותן לראות את שלום אחיו מפגיש את הקורא עם שלושה מקומות חשובים באזור ההר, וכן עם משהו מחיי הרועים, שיירות הסוחרים וחיית השדה. הגיאוגרפיה ותמונות החיים שבעקבותיה הם לחם חוקם של שוחרי ה'ריאליה' המקראית, ובצדק עטו הללו על הסיפור בשמחה. אך המסע היה גם ראשיתו של תהליך היסטורי חשוב - גלות מצרים, והוא אף רצוף בבעיות מוסר כבדות משקל, ובשל כך הוא מעסיק מאד את חכמי המדרש הנוהגים לבחון אירועים בעיקר משתי נקודות מבט אלו - היסטורית ומוסרית. במאמר זה נעסוק מעט ביחס שבין שתי בחינות אלו - ה'ריאליסטית' והמדרשית - ובשאלה, האם קיימים ביניהן קשרים ונקודות מפגש או שמא הן דרכים מקבילות ללא כל נקודת מפגש.
בקש להראות כי במהלך העלילה, שאמורה להיות תלויה בלעדית במעשי אנוש, מסמן המקרא כי ה' עוקב אחר המתרחש במטרה להבטיח את סיומה במימוש הבטחתו.
פרשתנו היא פרשת מפתח בתיאור קורות משפחת יעקב - בה מתואר האסון הגדול שפקד את המשפחה, השלכת יוסף לבור ע"י אחיו. זוהי פרשה מלאת תהפוכות. התהפוכות הרבות של פרשה זו מתבטאות בתורה באמצעות הזכרת שם ה' ואי-הזכרתו.
בסוגיית חנוכה בגמרא, מופיעות שתי מימרות של ר' תנחום: אחת בהלכה, ואחת באגדה. בהלכה - "נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי", ומיד לאחריו באגדה, לגבי הבור שאליו נזרק יוסף - "מאי דכתיב 'והבור ריק אין בו מים'?, ממשמע שנאמר: 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל 'אין בו
נאמר: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו - זה יוסף, ולא פנה אל רהבים - על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני, נתווסף לו שתי שנים" (מדרש רבה). מאמר זה תמוה משתי בחינות: האחת - מדוע הוא פותח בשבחו של יוסף ("אשרי הגבר"), ואחר כך מספר בגנותו? והשנית - הרי נאמר "וברכך ה' א-לקיך בכל
אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה (בראשית ל"ז\ב'). הרי היו לו ליעקב עוד אחד עשר בנים, ואם ביקש הכתוב למנות תולדותיו - מדוע הגדיר רק את "יוסף" כ"אלה תולדות יעקב"? ומה עוד, שבידוע הוא כי "אלה" בא "לפסול את הראשונים" (ראה רש"י בפתח פרשת משפטים, וכן במדרשים) ולייחד את ההגדרה רק למפורט בצידה!
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראשית ל"ז\א'): "ביקש יעקב לישב בשלווה - קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י בשם המדרש). בהקשר לכתוב "ועשה לו כתונת פסים", תולים חז"ל את ירידת בני ישראל למצרים באפלייתו של יוסף לטובה על ידי אביו: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים; שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף
על מכירת יוסף קשה מדוע האחים שקרו את אביהם וניסו, באמצעות טבילת כתונת הפסים בדם שעיר העזים, לשכנעו שיוסף נטרף, ומדוע לא גילה הקב"ה ליעקב את האמת? על שתי השאלות ניתן לענות ב"חדא מחתא" ולהסביר כי האחים ידעו שגורל ההורים של הנעדרים מר מגורלם של ההורים השכולים. לכן מתוך כוונה טובה ניסו להסתיר את האמת