יראה, דורון, תפילה ומלחמה
יעקב היה חזק, הוא הרים לבד את האבן מפי הבאר כשרועי צאן רבים לא יכלו לעשות זאת. אך כאן, במלחמה נבואית, זה לא מספיק: מאבק נבואי מצריך 'ריכוז נבואי' שבעתיים.
וישלח
נושאים בפרשה
היכולת להיאבק
רגע לפני המפגש הקונקרטי עם עשיו, יעקב מתמודדת עם דמות פלאית הקשורה באופן כלשהו לעשיו. מאבק זה קשור למפגש בפועל עם עשיו המופיע מייד אחר כך.
"ויאבק איש עמו": המאבק בין יעקב לעשו
יעקב באמת היה מוכן למסור את נפשו עבור המלחמה בעשו. אכן, אילו חלילה היה נופל במאבק עם עשו המחיר היה בוודאי כבד מאוד; אך הודות להשארת המשפחה מצפון ליבוק, עם ישראל היה ממשיך – מהיתומים והאלמנות שנותרו במקום מבטחים.
האם פיוס עם עשו הוא רעיון חיובי?
פרשת תולדות רצופה מתחילתה עד סופה בסיפור המאבק והמלחמה בין יעקב ועשו. מפרשת וישלח לעומת זאת, עולה רושם שונה בתכלית. מה עומד בבסיס ההבדל? מה נשתנה בין פרשת תולדות לפרשת וישלח?
יעקב נשאר יעקב
יעקב ניסה להכין את עצמו מראש לכל תרחיש, אבל לפתע מתרחש מאורע מסתורי שיעקב לא יכול היה לצפות מראש.
מלחמה ומוסר: ישראל בארץ
לא היה לברכת יצחק על מי לחול עד עתה. רק במעבר יבוק, בעלות השחר, התגלה "ישראל" שעליו תחול הברכה: כאשר הופיע אדם שידע להשתמש ב"ידי עשו" הלוחמות, תוך שמירה על "קול יעקב".
"צריכים אחד לטנגו"
במעגלי החיים השונים אנו נתקלים בפערים שונים. פערים היוצרים סכסוכים במסגרות שונות מזוגיות, משפחתיות, וקהלתיות, ועד וויכוחים פוליטים, לאומיים, ותרבותיים. ושילובים שונים ומשונים של ויכוחים ממערכות שונות. ויכוח הדת והשבת שצף ועלה בפוליטקה הישאלית בעקבות עבודות הרכבת. ארגוני שמאל קיצוניים החודרים לויכוח הלאומי. ומשפחות שמתפרקות בעקבות פערים זוגיים. כיצד אנו צריכים לגשת כדי לישב סכסוך? מהו הכלי היעיל ביותר להנמיך את הלהבות ולקרב את הלבבות?
מיזוג שני הפירושים אודות המפגש הטעון בין יעקב ועשו
ישנם שני פירושים שונים שמתארים את שהתרחש במפגש הטעון בין יעקב ועשו ככתוב בפסוק: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד) ולכאורה סותרים זה את זה. לפי הפירוש הראשון נכמרו רחמיו של עשו כלפי אחיו, וזה גרם לו לחבק ולנשק את יעקב לאחר שלא נפגשו שנים רבות חרף כל השנאה העצומה שבערה בו כלפיו, ולעומת זאת לפי הפירוש השני עשו ניגש ליעקב מתוך כונה אכזרית לנשוך אותו בצוארו, כפי שדורשים חז"ל אל תקרי "וישקהו" אלא "וישכהו" כנלמד מהמסורת לכתוב נקודה מעל לכל אחת מאותיות המילה בספר התורה, אלא שאז עשה אלוקים נס כשהקשה את צוארו של יעקב והפכו לשיש וע"י כך נשברו שיניו של עשו. חשבתי בעה"י להעלות סברה שמחברת בין שני הפירושים בזהירות רבה.
מתנות קטנות
על יצירתו של תלמיד מצטיין: הפסיכולוגיה מאחורי מפגש יעקב ועשיו.
המפגש בין יעקב לעשו
אנו מכירים את עשו באפיון זה כבר מהזמן שהוא חוזר מהשדה כאיש ציד עייף, מריח את קערת הנזיד המהבילה ושוכח מהבכורה. יעקב מקווה שדמות זו התפתחה והתבגרה, וכעת יהיה עשו מוכן לקבל את יעקב. מדוע יעקב עושה מאמץ שכזה?
יחסים דו ערכיים
הם נפגשו, האחים, שתהום כה עמוקה כרויה ביניהם. יעקב, שכאמור חשש מפני פגישה זו, הקדים ושלח אליו משלחות פיוס עמוסות מתנות, גם התפלל לפני האלוקים, שישמרהו מפני חרבו של זה. ולאור דברי המדרש, התכונן למאבק מזויין אם עשיו, הקרב ובא בראש ארבע מאות לוחמים, יכפה עליו את המאבק. והנה - נפגשו. לאיטם התקרבו זה לעבר זה. והמפתיע התחולל: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו".
מידת האמת
"וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל-עשו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום". יעקב שולח מלאכים לעשו. רש"י אומר, "מלאכים ממש". השאלה היא למה יעקב צריך לשלוח מלאכים ולא שליחים בשר ודם?
"באנו אל אחיך אל עשיו" – על קרבה מסוכנת
ממה בדיוק חשש יעקב לקראת מפגשו עם עשו? והכיצד חשש שעה שבידו הבטחה מפורשת הקב"ה "שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך"?
"אם יהרוג הוא את אחרים"
לאחר ששבים המלאכים ליעקב ומספרים לו שעשיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו כתוב: "וירא יעקב מאוד ויצר לו" (לב, ח). בא רש"י הקדוש ופירש את הכפילות: "ויירא- שמא יהרג, וייצר לו- אם יהרוג הוא את אחרים". נשאלת השאלה למה נקט רש"י בלשון "את אחרים"? היה צריך לומר "אם יהרוג הוא אחרים". "את" בא רק
עקביות
יעקב מגיש לעשו את המנחה, ועשו מסרב לקחת ממנו בנימוס, ואומר לו "יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך" (בראשית לג, ט). יעקב היה יכול להרפות ממנו, אך מפציר ומנסה פעם נוספת לשכנע את עשו לקבל ממנו את המנחה "קח נא את ברכתי אשר הבאת לך... וכי יש לי כל ויפצר בו" (שם, יא).