יעקב מול הסכנות מבחוץ ומבפנים
תנועתו התמידית של יעקב מאפשרת להתבונן על דמותו באופן טהור ומזוקק יותר – במנותק מההקשר הספציפי של חרן, כנען ומצרים, יעקב בפרשתנו פועל באופן 'עצמאי'.
וישלח
נושאים בפרשה
שמעון ולוי אחים – על מעשיהם של בני יעקב
לכאורה מעשיהם של שמעון ולוי מעוררים תמיהה – האם כך צריך להיות דינם של אנשי שכם כולה?! הרי רק שכם הוא שחטא ולא כל אנשי העיר!
עברו המפוקפק של יעקב
מדוע תגובתו של יעקב כל כך 'עניינית', ולא נוגעת בצד הלא-מוסרי שבמעשה שמעון ולוי? נדמה שהשאלה קשה עוד יותר, שהרי עד לאותו רגע יעקב נמצא מחוץ לסיפור, ואינו מונע את מעשה בניו מלכתחילה! הדברים בולטים במיוחד על רקע תגובתו התקיפה של יעקב למעשה לפני מותו: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש" (מ"ט, ה). מדוע יעקב מחכה עד לפטירתו בשביל לקלל את שמעון ולוי על מעשיהם?
האם ניתן ללמד זכות על מעשה שמעון ולוי?
מעשה שמעון ולוי בשכם קשה מאוד. האם ניתן ללמד עליו זכות?
על הקנאה ומשמעויותיה
דומה, שהקנאי איננו בוחר בערך רע; אם כך היה עושה, הוא היה רשע. הקנאי בוחר בערך חיובי ואמתי, אלא שהוא מתעדף אותו באופן עיוור על פני שאר הערכים. הקב"ה ברא עולם מגוון, שבו ערכים רבים העלולים להתנגש זה בזה ועלינו לנסות לתמרן ביניהם על מנת למצוא את האיזונים הנכונים. הקנאי לא רואה את כל הערכים הללו לפניו אלא רק את הערך שהוא מאמין בו באותו הרגע, והוא ישעבד הכל לאותו הערך.
כוחה של שתיקה
חז"ל השתמשו בביטוי ייחודי לגבי מיטתו של יעקב, ואמרו כי: "מטתו שלמה" (שה"ש רבה פרשה ד ד"ה "כלך יפה רעיתי"). מדוע זכה יעקב לביטוי זה? מהי עדיפותו על פני שאר האבות?
הסירו את אלהי הנכר
יעקב חוזר ומתעסק בדבר אשר צריך לבוא בראש ובראשונה, חינוך ילדיו. הוא מבין שעליו לרדת מן העץ הגבוה של האידיאולוגיה שלו, ולחזור ולעסוק בחינוך.
"ביקש יעקב לישב בשלווה"
דווקא בזמן שאנו, כחברה, מרגישים שסיימנו את שליחותנו כלפי המדינה ושאנו בטוחים במקומנו - דווקא עכשיו הבעיות מתחילות לצוץ בתוך ה'משפחה' עצמה.
כוחה של שתיקה
מדוע דווקא יעקב זכה ל'מיטה שלימה' - שלא יהיה פסול בזרעו? ננסה להתבונן ברקע של יעקב
ה"אני"- והקונצנזוס הלאומי
מלבד הפלא בעצם פירוט התורה בסיפור דינה, מה הוא בא ללמדנו, וכי יש פה שני צדדים שהתורה בא להדגיש וללמדנו? כמו איזה צד לנהוג?