שמות

נושאים בפרשה

שמותפקודי

עמל ויגיעה בעבודת ה'

בפרשתנו אנו ממשיכים לקרוא באריכות מרובה על הקמת המשכן – ויש לתמוה למה היא נצרכת. התורה חוזרת ומפרטת פרט אחרי פרט את איסוף התרומות, בניית הכלים והקמת המשכן. ננסה לעמוד על סיבה אחת העולה מדברי ריש לקיש במדרש הגדול

שמותכי תשא

שני כתובים המכחישים זה את זה

לאחר שבירת הלוחות משה מצווה את בני שבט לוי להרוג את החוטאים בעגל. פסוקים אלו תמוהים ביותר: הרי לא נאמר בשום מקום קודם לכן שהקב"ה ציווה את משה להרוג את החוטאים בעגל. אם כך, נראה שמדובר ביוזמה עצמאית של משה. כדי להבין את המהלך הזה של משה צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שמשה הכיר היטב את שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, ובתוכן המידה האחרונה: "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".

שמותכי תשא

חטא העגל

לכולנו במהלך חיינו יש רגעי גילוי והרגשת קרבת אלוקים ומנגד גם רגעים קשים בהם היצר מתגבר עלינו. מתוך הבנת הגורמים לחטא של עם ישראל נלמד בע"ה ממה להיזהר ולמה לשים לב.

שמותמשפטים

אשר תשים לפניהם

בדרך כלל בתחילת ציווים התורה משתמשת בלשון כמו "ואמרת אלהם". כאן, התורה משנה ממנהגה ומשתמשת בפועל לא ברור – מה בדיוק משה צריך "לשים" לפני העם?

שמותמשפטים

תורה, משפטים ועבדות ל-ה'

פרשה זו, העמוסה במצוות רבות ומגוונות מכל תחומי החיים, מצוות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום, נמצאת באמצע המעמד החשוב ביותר של עם ישראל – בין מעמד קבלת התורה לבין כריתת הברית עליה שנעשתה באגנות. מדוע?

שמותיתרו

הקדמת נעשה לנשמע

למלאכים, שכאמור אין להם יצרים אנושיים, זה הרבה יותר קל; אך גם עלינו מוטלת החובה לקבל את דבריו של הקב"ה ללא תנאים, ובהבנה שאם הקב"ה רוצה – זה מה שצריך לעשות. והבא להיטהר מסייעים בידו.

שמותבשלח

בנפול אויבך אל תשמח?!

רבי יוחנן מסביר שמלאכי השרת לא הורשו לומר שירה על טביעת מעשה ידיו של ה' בים. והרי עם ישראל פותחים בשירה אחרי טביעת המצרים, ואין כל ביקורת על כך, לא בפשט ולא במדרש?

שמותבא

פסח מצרים ופסח דורות

מההבדלים השונים בין שני קורבנות פסח הללו ננסה ללמוד דברים גם לעבודת ה' הפרטית שלנו. זאת, על ידי חלוקה בין עבודה שהיא בחינת פסח מצרים לכזו שהיא בבחינת פסח דורות.

שמותבא

רעיונות שונים לפרשת בא

בפרשת "בא" יש בה מקדושת "חג הפסח". (חידושי הרי"מ). ועוד: ידוע שהקריאה מעוררת את הזמן, וקוראים על יציאת מצרים ועל ליל פסח שאכלו במצרים. ועוד: הקריאה מעוררת את הזמן, ואם כן גם בימים אלו אפשר לזכות לגאולה, אחכה לו בכל יום שיבוא, ואפשר לבקש. שמירת הלשון: היות והכלבים היו בשקט ולא סיפרו על יציאת מצרים, וגם לא נבחו, לכן זכו לשכר לדורות,

שמותפקודי

'וכבוד ה' מלא את המשכן'?

אדם יוצא לערוך קניות ורואה את המשכן, אדם הולך לבקר את חברו ורואה את המשכן. אט אט, מחלחלים הדברים פנימה. כאשר בסופו של דבר נוכחותו של ה' מחלחלת אל ליבותיהם של האנשים, הם לומדים להכילה כחלק מחייהם.

שמותויקהל

פירוט מצוות המשכן

לכאורה יכלה התורה לצוות באופן כללי על החלקים העיקריים של המשכן, ולהשאיר את פרטי הבנייה לכשרונותיהם ולדמיונם של בעלי המלאכה, בלי לרדת לרמת הטבעת, הבריח והיתד. משכן שילה, לדוגמה, על כורחנו היה בנוי באופן אחר מהמשכן במדבר. ובכן מה נשתנה מצוות המשכן מכל מצווה אחרת?

שמותכי תשא

החיבור בין לוחות שניים לחג הפורים

בעוד הלוחות הראשונים היו מעשה אלוקים צרוף, הרי שהלוחות השניים היו פרי יצירתו של משה. מה מבשר השינוי ביצירת הלוחות? האם יצירתם של לוחות אלו בידי משה טובה מיצירת הלוחות הראשונים שהם מעשה אלוקים?

שמותתרומה

הכפורת

ההגות היהדות עליה אנו מתחנכים, שראשיתה בפרשיות התורה והמשכה ביסודות הפילוסופיה היהודית, מעמידה אותנו תמהים ומשתהים מול העובדה שדווקא במשכן, במקום הקדוש ביותר, מעל לארון העדות, ניצבת דמותם של שני מלאכים.

שמותמשפטים

דמותו של חור

היעלמותו של חור מן התמונה בהמשך ספר שמות קשה אף יותר. מילא, אם היה מדובר בדמות שולית, הנצרכת לשעה ונעלמת לאחר מכן. אך כיוון שמדובר בדמות מרכזית בהנהגת העם, שתיקתה הרועמת של התורה בנוגע לחור מעוררת תמיהה.

שמותיתרו

התורה הא–להית והמעורבות האנושית ביצירתה

ישנן שתי מערכות מקבילות הקשורות זו לזו. ישנו עולם האידאות, ישנה התורה בטהרתה, וישנו עולם המעשה, עולמנו, שבו קיימת תורת האדם.

שמותיתרו

אחרית הדבר של מעמד הר סיני

אחרי עשרת הדברות מופיעים ארבעה ציוויים: א. איסור עבודה זרה. ב. מצוות מזבח אדמה. ג. איסור לחתוך את אבני המזבח. ד. איסור המדרגות במזבח. כולם מוצגים כאן כתוצאה של "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". מהו הקשר בין מצוות אלו לבין החוויה של התגלות ה' בסיני, מדוע כך מנמקת אותן התורה?