שם שמים שגור על פיו
נבקש להעמיק עוד קצת ביסוד האמוני הזה ולהבין מה משמעות האמירה הפשוטה הזו – בעזרת ה'.
מקץ
נושאים בפרשה
האיזון שבין הבית לחוץ
בעוד שהמוטיב המרכזי בהדלקת הנרות הוא הבית הרי, שיש רובד נוסף בהדלקה, שקשור ליציאה מהבית.
נסיונם של האחים
כל מציאות מורכבת דורשת מאיתנו להתבונן, לנסות להבין מה רצון ה' מאיתנו בעולם. בסיפורם של יוסף ואחיו אנחנו רואים מספר מקרים כאלה, בהם לאותם מעשים הוצעו כמה פרשנויות שונות.
אשמה ותיקון
מהו סודה של משפחת יעקב. כיצד, בניגוד למשפחות הקודמות, היא הצליחה למרות המשברים לשמור על לכידות? כיצד התגברה המשפחה על הקנאה והשנאה, שהציפו אותה בתחילת דרכה?
מהו עונשו של הגנב?
הרי בנימין והאחים בוודאי היו מוכנים להחזיר את גביע הכסף ליוסף, ואף לשלם קנס נוסף אם יש בכך צורך. מהי אפוא ההצדקה המשפטית למכור את בנימין לעבד?
אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו
כיצד ניתן להסביר את המדרש על יוסף באופן שיתאים להבנה על השילוב בין בטחון לבין השתדלות?
הבהמיות שבעולם הזה
התורה של רבי נחמן על "ויהי מקץ" מנהלת מלחמה סבוכה נגד הדמיונות.
החטא ועונשו
מה גרם לאחים לחשוב שעונש זה הוא תמורת מכירתו של יוסף? האם הם יודעים דעת עליון? הרי היו גם צרות אחרות שתרגשו על בני יעקב לאחר מכירת יוסף, כגון שנות הרעב – ומדוע דווקא כאן רואים אחי יוסף את יד ה' המענישה אותם על מכירת יוסף?
דרכם של האחים אל התשובה
מדוע יהודה מוכן לקבל את ההאשמה בגנבה? האומנם הוא מאמין שבנימין גנב את הגביע? גם אם נניח שכן, מדוע יהודה ניאות לקבל על עצמו ועל אחיו עונש חמור יותר מזה שתבע 'אשר על ביתו' של יוסף?
מדוע התנכר יוסף לאחיו?
במקביל לעליה של יוסף מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, מתארת פרשת מקץ את ירידת אחי יוסף ירידה אחר ירידה. בפרשה, אחי יוסף הולכים ומסתבכים כתוצאה ממעשי יוסף והתנכרותו כלפיהם, עד שבסיום הפרשה הם ניצבים בפני מבוי סתום וקשה עד מאוד מבחינתם, לאחר שגביע יוסף מתגלה באמתחת בנימין. בנקודה זו, מבינים האחים שבנימין שוב לא יוכל לשוב איתם לאביהם בארץ כנען, והם לא מעלים על דעתם כיצד אביהם והם יוכלו לשרוד בשורה קשה זו. אחת השאלות המעיקות, הכבדות והלא פשוטות בפרשת מקץ מנוסחת בחריפות על ידי האברבנאל: "למה התנכר יוסף לאחיו ודבר אתם קשות והלא היה זה לו עוון פלילי בהיותו נוקם ונוטר כנחש? והם אם חשבו עליו רעה, א-להים חשבה לטובה ומה לו להינקם אחרי עשרים שנה?... ואביו הזקן שבע רוגז ומלא דאגות איך לא חמל עליו והרבה צער על צערו?" (בראשית מ"א, נ"ד ד"ה השאלה ה-ד'). אולם, אף שהקריאה הראשונית עלולה ליצור רושם שיוסף אכן נוקם באחיו על מעשיהם ומשיב להם כגמולם, קריאה מדוקדקת ומדויקת יותר מגלה שהדבר לא סביר ולא רק מחמת ההנחה הראשונית שהתנהגות זו איננה הולמת את דמותו של יוסף הצדיק כפי שמצטיירת בעינינו.
"קץ שם לחושך"
בקריאה ראשונה נראה כי הפסוק מתאר את זמן הערב, אך סוף הפסוק מוכיח כי מדובר על אובייקט של חושך ומוות. מהו אותו אובייקט? המדרש מציע שזהו היצר הרע, שכל זמן שיש יצר הרע בעולם - יש חושך בעולם.
אני והוא הושיענא
"ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא, איש כפתרון חלומו חלמנו" (בראשית מא. יא)ואילו אנו בהושענות אומרים - 'אני והוא הושיענא' שר המשקים זכה לשוב על כנו ואילו עמיתו שר האופים נתלה.לכן אנו מבקשים מאת ה' שאם אנחנו בבחינת 'אני' כלומר בזכות שאחרים נזקקים לנו או בבחינת 'והוא' ברוע מעללנו ח"ו שישיבנו הקב"ה על כננו ושיושיענו
מעל ידו
"ויסר פרעה את טבעתו ויתן אותה על יד יוסף". מה חסר בפסוק זה שהיה צריך להכניס באמצע הפסוק את שתי המילים "מעל ידו"? למה הוסיפה התורה שתי מילים אלו? הפסוק הרי מובן גם ללא תוספת זו.
פתרונות יוסף ומטרתו במפגש עם אחיו
משהו עמוק בנפשו של יוסף עצר בעדו מלהתוודע אל אחיו בשעה זו, ופירושו של המחסום הנפשי הזה התבהר רק בעקבות נאומו של יהודה, המופיע בפרשה הבאה
ונחיה ולא נמות
"ותתום השנה ההיא, ויבואו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף, ומקנה הבהמה אל אדוני, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גוויתנו ואדמתנו, למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו, קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה, ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם" מסופר בפרשת
למה פעל יוסף להגשמת החלומות אשר חלם?
מה הקשר בין זה שזכר יוסף את החלומות אשר חלם, ובין האשמותיו את אחיו שהם מרגלים?האם ניתן לתאר את יוסף כנקמן? למה חשוב ליוסף שיתגשמו החלומות? האם עודף גדולה הוא? ואם כבר, אז התגשם רוב החלום, הנה רוב אחיו השתחוו לו, למה לפעול ולגרום שגם אחיו הקטן ישתחווה לו, וגם אביו ואמו יבואו וישתחוו לו (אולי מתייחס החלום לבלהה)
שפת לא ידעתי אשמע
מה מפחיד או מדיר שינה בחלום פרעה עד כדי כך שמתפעמת רוחו של פרעה? בסך הכל שיבולים שאוכלות שיבולים אחרות… ופרות שאוכלות פרות אחרות… מה כל כך מפעים או מדיר שינה? וגם מה העניין דווקא המספר שבע?
אני והוא הושיעה נא
למה לא אמר שר המשקים ונחלמה חלום שנינו? למה אמר "אני והוא"?
חטאם של האבות ותשובתם של השבטים
אמנם, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אברהם חטא ויעקב חטא. לעומתם, ודאי שבני יעקב עסקו אף במעשים טובים. התורה, בהדגישה באופן חד-משמעי קו של זכויות אצל האבות והיפוכו אצל השבטים, באה ללמדנו את דרך בחירתם.
ככה יעשה לירא ד' שבוטח ודבק בו יתברך
יוסף הצדיק היה מוכן לסבול קשות רק כדי לא לחטוא ולא לצער את הקב"ה בשום צורה שהיא וגם לא להתרחק ממנו יתברך ולו במעט בכל מחיר, אפילו אם צריך לשבת עבור זה לא פחות מ-12 שנים בצינוק כאדם חף מפשע, שהרי כל עבירה יוצרת קליפה נוספת בין הנברא לבורא ב"ה שמרחיקה ביניהם
'אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ' – האם ראובן הינו בכור שוטה?
הצעתו של ראובן מעלה תמיהה, שהיטיב לבטא אותה רש"י: "לא קבל דבריו של ראובן. אמר: בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני?!"
זה רע או טוב?
כל מקרה רע או טוב הוא נקבע בדעת האנשים על פי הסתכלות קצרת רואי של בשר ודם, לראות את התמונה בשלימותה לא שייך, רק ממקום גבוה
חלומות ופתרונותיהם
כיצד לא מצאו חכמי פרעה ופותרי החלומות פיתרון פשוט מעין זה שהציע יוסף. לכאורה, פתרונו של יוסף הוא הפיתרון המתבקש מהחלומות - פרות שמנות ורזות ושיבולים שמנות ודקות - עד שכמעט אין פער כלל בין המשל לבין הנמשל, והמשל הוא הוא הנמשל. כיצד לא ניחשו פותרי החלומות מה פשר פרות רזות ושיבולים שדופות?
מהו עונשו של הגנב
פרשת מקץ מסתיימת באירוע הדרמטי שבו נמצא גביע הכסף של יוסף באמתחתו של בנימין. לאחר שהתאושש מההלם, הציע יהודה שהאחים כולם יהפכו להיות עבדים ליוסף, כעונש על גניבת הגביע. תגובתו של יוסף להצעה זו הייתה חד משמעית: "ויאמר: חלילה לי מעשות זאת; האיש אשר נמצא הגביע בידו, הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם". מניסוח תגובתו של יוסף ניתן להסיק כי הפיכת בנימין לעבד היא צעד המתבקש על פי שורת הדין והצדק, וממנו אין לסטות; אלא, שדבר זה מעלה תמיהה: הרי בנימין והאחים בודאי היו מוכנים להחזיר את גביע הכסף ליוסף, ואף לשלם קנס נוסף אם יש בכך צורך. מהי אפוא ההצדקה המשפטית למכור את בנימין לעבד?
פרשת מקץ – ראיון עבודה
במקום לנצל את המעמד ולקדם את עצמו, במקום למנף את המהפך המדהים ולהשתחרר מהכלא המצרי, בחר יוסף להסיר מעליו את הילת הזוהר הפתאומית.
פתרון חלומות פרעה
מהו ההבדל העקרוני בין פתרונו של יוסף לבין פתרונותיהם של החרטומים? מדוע דווקא פתרון יוסף מצא חן בעיני שליט פרעה?
האור שביאור
על יהודי להשקות מים מעצמו- את כל התורה שלמד - החומש, המשנה והתלמוד ולהעבירה לאחרים. ע"י כך זוכה שה"אור" שב"יאור" שהוא מעביר לאחרים ישפיע גם על עצמו משום שכשעושים טובה ליהודי מרגישים גם בלב תחושת סיפוק.
"מקץ שנתיים"– מה הקשר לחנוכה?
עומדים אנו בפרשת מקץ שנקראת כמעט בדרך קבע בחג החנוכה. נראה על פניו שאין כל איזכור לחג החנוכה על כל משמעויותיו בפרשה, אך בתוך הפסוקים, בין המילים מסתתר קשר עמוק לחנוכה.
סתירה במדרש
אם יוסף נענש על כך שבטח בשר המשקים, אז מדוע המדרש מביא עליו את הפסוק, "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו"?
"ועל הישנות החלום" – חופש הבחירה בפתרון
מדוע פרעה חולם שני חלומות ? חלום הפרות וחלום השבלים? מדוע חרטומי מצרים האמונים על פתרון חלומות לא הצליחו לפתור את החלומות? וכי פתרון של שנות שבע ורעב הוא פתרון כל כך לא סביר לפרות שענינן בשר ולשבלים שענין תבואה, עד כי נזקקו לפתרונות משונים אחרים?
להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך
ישנו הבדל בין "להשכיחם תורתך" לבין "להעבירם מחוקי רצונך". איזה משני המהלכים פוגע יותר בכנסת ישראל, ומאיים יותר על עתידה?
"כי נשני אלוקים" – מסליחת העבר להפריית העתיד
כאשר הסליחה משכחת את הצער שגרם הזולת, יורד עמה גם הרצון לנקום בזולת על הצער שגרם לנו. על היכולת לסלוח באופן כזה יש להודות לאל.
"יעשה פרעה ויפקד פקידים" – מפתרון לשלטון
כיצד ידע פרעה שפתרון יוסף הוא הנכון? מדוע כל הפתרונות שהוצעו לפרעה לא נתפסו סבירים בעיניו?
חלום פרעה ושאלתו ליוסף
מספר המדרש: (קהלת ה, ב) "כי בא החלום ברב ענין" אמר פרעה: מי מתקיים על מי, אני על אלהי או אלהי עלי? אמר לו (יוסף): אתה על אלהיך, אמר ר' יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלהיהם (כמו שכתוב, מא, א): "ופרעה חלם והנה עומד על היאור", אבל הצדיקים - אלהיהם מתקיים עליהם (כמו שכתוב, כח, יג):
מדוע יוסף לא יצר קשר עם אביו במשך כל השנים
השאלה העיקרית שעולה לי תמיד בראש כשאני קורא את פרשות מקץ/ויגש היא: כיצד ייתכן שיוסף לא יצר קשר עם אביו 20 שנה? איך לא שלח מכתב/פקס/SMS או אפילו לא שלח שליח ? אז נכון - אפשר לענות תשובה מתחכמת שלא היה לו סלולרי. ובכל זאת, כיצד ניתן להסביר את העובדה שיוסף נמצא במצרים כל כך הרבה
ראיית הנולד
פרעה חולם שני חלומות שונים, שיש בינםמכנה משותף: א. פרות רעות בולעות פרות טובות. ב. שיבולים דקות בולעות שיבולים בריאות. יוסף בפתרונו קובע נחרצות "חלום פרעה אחד הוא" - הפרות והשבלים הטובות מסמלים את שנות השובע במצרים, והפרות והשבלים הרעות מסמלים את שנות הרעב במצרים. יוסף בעצמו עונה מיד על שאלה מתבקשת "ועל השנות החלום"
מה שהגיד לפרעה ומה שהראה לו
נאמר בפרשה "את אשר הא-לקים עושה הגיד לפרעה" (בראשית מ"א\כ"ה). כאן נאמר - "הגיד לפרעה", ומדוע כאשר מדובר על הפרות הרעות ושנות הרעב - נאמר "אשר הא-לקים עושה הראה את פרעה"? אלא, ידוע על פי הגמרא במסכת שבת, כי "מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בו", כלומר - הבטחה היוצאת מפי הקב"ה -
מדוע נפעם פרעה בבוקר
כתוב על פרעה - "ויהי בבוקר ותפעם רוחו". על פי הרמב"ן, פעימת רוחו, התפעמותו והתרגשותו של פרעה - היתה דווקא בבוקר. וכל כך למה? הנה, בידוע הוא כי יוסף נשתחרר מבית האסורים בראש השנה. עוד ידוע מן הגמרא, כי בראש השנה נידונים בני אנוש לפני כסא הכבוד, בזה הסדר: אומות העולם - בלילה, ועליהן נאמר
חלומו של פרעה וניתוקו
נאמר על פרעה שהוא חולם "והנה עומד על היאור". יש מנהיגים אשר כל ימיהם - חלום אחד גדול; מנותקים הם מן המציאות, אינם חשים בכאב העם ואינם שותפים בשמחתו; משל חיים הם בתוך בועה משלהם. וכל כך למה? משום שחושבים הם עצמם ליחידי סגולה ומורמים מעם, "והנה עומד על היאור": כלומר, הם ניצבים מעל הכל,