'צ֫דיק אין פעלץ'
אברהם אבינו 'הדליק את התנור' וכל הסביבה זכתה להתחמם לאורו; אך נח 'לבש מעיל' שחימם רק את עצמו.
נח
נושאים בפרשה
מה בין נח למשה?
כיצד זה הפך נח, שבראשית ימיו "צדיק תמים בדרתיו" היה, ל"איש האדמה", העושה חייו חולין, מאבד את לבושו-ייחודו, ומתגולל ערום כבהמה על פני האדמה?
איש גֹּדֵר גָּדֵר ועמד בפרץ
בשביל לבקש רחמים על עם ישראל, לא מספיק להתחנן בפני הקב"ה – יש צורך באדם שיעמוד בפרץ, ייקח אחריות, ורק לאחר מכן יבקש רחמים.
סיפור שכרותו של נח
בסיפור שכרותו של נח מוצג נח בדמות הניצול, הרואה עולם בנוי וחרב ובנוי, והסיפור מתאר את הדרך בה נח מתמודד עם המהפך שעבר עליו. אלא, שבסיפור מובא גם הצד השני של המטבע: כיצד העולם מתמודד איתו.
נח ומשה
מצד אחד, דמותו של נח משלימה את דמותו של האדם הראשון. מצד שני, נח דומה למשה.
אדם ונח
מיהו אותו נח? במה נתייחד? במה זכה לכך שאנו אומרים בתפילת ראש השנה ? "וגם את נח באהבה זכרת"?
"ונעשה לנו שם" – היחס בין היחיד לכלל
מה היה חטאו של דור הפלגה וכיצד העונש ? בלילת שפתם של דור הפלגה ופיזורם ? קשור לחטאו של דור זה?
"נח איש צדיק תמים…" (ו, ט)
לעומת פס' זה המופיע בתחילת הפרשה, בהמשך אחרי סיפור ענין המבול כתוב (ז, כג) "וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה", לכאורה לא מובן מדוע בפסוק שאחרי המבול לא כתוב כינויו ושבחיו של נח (צדיק, תמים) וראיתי שתי תשובות בדבר: 1. אומר ר' יעקב יוסף מפולנאה (מגדולי תלמידי הבעל שם טוב): ביחס לאנשי דורו הרשעים, היה
הצדיק מהפך לטובה
יש עניין שאם צריכה להגיע פורענות על העולם הצדיק מהפך אותה לטובה ולשפע שיבוא לעולם. בדור נוח הייתה צריכה לבוא צרה על העולם. זהו שאמר הכתוב: "צהר תעשה לתיבה (הפוך את תיבת "צרה" ל"צהר" (פתח של תקווה וישועה)) ואל אמ"ה (אלוקים מידת הדין) תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה (האות הראשונה במילה "צרה") בצידה תשים (תשאירנה במקומה),
מדוע נחתם דינם על הגזל?
"כי מלאה הארץ חמס", רש"י: "כי מלאה הארץ חמס, לא נחתם דינם אלא על הגזל". יש מקום לשאול, מדוע דווקא על הגזל נקבע דינם של דור המבול, אמנם גזל זו עבירה חמורה, אבל הם חטאו גם בעבירות נוספות? ועוד יש לשאול כיצד רש"י יכול להוכיח שרק בגלל הגזל נחתם דינם? משל לאדם רע שקילל והרביץ
הקשר בין המבול להר סיני
כשציוה הקב``ה את נח על בניית התיבה, הוא תיאר את הזמן שבו אמור המבול להתרחש: ``כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה`` (ז,ד). תיאור זמן דומה נאמר גם במעמד הר סיני - ``ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן... ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה`` (שמות כד,טז-יח). דמיון מפתיע