אל תירא מרדה מצרימה
כמו במרבית סיפורי האבות, היראה של יעקב מתבטאת הן בציר המשפחתי והן בציר הלאומי.
ויגש
נושאים בפרשה
מטרת גלות מצרים
על פי הגמרא ירידת מצרים הייתה עונש לבני ישראל, ואילו בפרשת ברית בין הבתרים נשמע כי הירידה למצרים היא חלק מובנה מתהליך בניית העם וכולה מחשבה א-לוהית. האם עונש יש כאן, תהליך מתוכנן או שמא דבר שנתגלגל מאליו?
לדעת להתעניין באחרים
מה היה מיוחד באותן עגלות, שגרמו לתפנית חדה באמון שנתן יעקב לבנים?
קונספציה אז והיום
איך האחים לא חברו אחד ועוד אחד ועוד אחד והגיעו למסקנה המתבקשת שהמושל שמתנהג אליהם כל כך מוזר, שהוא בבירור אינו מצרי, אינו אלא אחיהם בעל החלומות, שאותו מכרו לעבד מצרימה?
חיבורי עבר ועתיד
האם המשנה למלך לא יכול לפרנס את משפחתו גם בארץ כנען הסמוכה? האם אין הוא יכול לבוא ולבקר כאוות נפשו את אביו גם אם זה יישאר לגור בארצו?
ייחודו של קורבן שלמים
יעקב הוא בהחלט איננו הראשון שמעלה קרבנות לקב"ה, וכבר קדמו לו נח, אברהם ויצחק. אמנם, הרמב"ן על הפסוק שציטטנו עומד על כך שיעקב הוא הראשון שזובח זבחים.
מפגש יעקב ויוסף
מדוע דווקא בשעה כה מיוחדת, בפגישתו עם יוסף, יעקב אבינו היה צריך לקרוא קריאת שמע? וכי הדבר לא יכול היה לסבול דיחוי של כמה רגעים עד לתום המפגש?
"ואת יהודה שלח לפניו…להורות"
מדוע יעקב מצווה על יהודה להקים בית מדרש דווקא בארץ גושן שבמצרים, ולא עשה כך בשלבים מוקדמים יותר, בארץ כנען?
למה יוסף לא כותב לאביו?
למה חיכה יוסף כל כך הרבה זמן, מאז רדתו למצרים, בשביל להודיע לאביו שהוא עדיין חי? נעמוד על ההצעות של הפרשנים השונים, ובסופו נחזור לדרך שרבינו מציע כאן, ובעזרת ה' נעמיק בה מעט.
על השתדלות והשגחה
שאלה מפורסמת על פרשת השבוע, שאותה העלו כבר הראשונים, היא מה חשב לעצמו יוסף כשעשה את כל המעשים שעליהם מספרת הפרשה? האם הוא לא חשב על מה שיגרמו מעשיו לאביו? ישנן תשובות רבות לשאלה זו, אולם אף אחת מהן אינה פותרת את הבעיה בצורה מספקת, מלבד תשובה אחת.
מדוע ירדו בני ישראל למצרים?
עיון מדוקדק בנבואת יעקב מלמד שיש פער עצום בין מה שנאמר בנבואה במפורש לבין מה שמשתמע ממנה. כל הדברים שא-לוהים אמר במפורש ליעקב אומנם מתגשמים, אבל אף פרט אינו מתגשם בדיוק כפי שאפשר היה לצפות.
המערכת הכלכלית של יוסף בראי התורה
בסוף פרשתנו, התורה מקדישה אריכות גדולה בלתאר את מהלכיו הכלכליים של יוסף בניהולו את ארץ מצרים. ננסה לעמוד על פשרם של הצעדים הפחות מובנים מביניהם, תוך השוואה למערכת הכלכלית התורנית, כפי שהיא מתוארת בחומשים הבאים.
ירידתו הכפולה של יעקב למצרים
כדי להדגיש את הירידה הכפולה עושה התורה שימוש בשני שמותיו של יעקב. יעקב הינו שם המציין את הגלות, בה יש צורך בערמה ובתחכום על מנת לשרוד ולהתקיים בין שליטים זרים שאינם אוהבים במיוחד את עם ישראל. בשם זה התורה משתמשת כאשר היא מתארת את יעקב הנענה להזמנת פרעה המבשרת גלות ארוכה. ישראל הינו שם הניתן ליעקב כאשר הוא חוזר לארץ לאחר שנים רבות בחרן (בראשית ל"ב, כ"ט), שם זה מציין ישרות, עוצמה ויכולת למאבק ישיר ללא הזדקקות לעורמה. ישראל הנטוע בארץ מחליט ללכת לראות את יוסף, אך מגמתו היא ללכת, לראות ולחזור. במילים אחרות: לגור ולא להשתקע. בשם זה משתמשת התורה לתאר את ההיענות להזמנת יוסף.
"וירד מצרימה"
ישנם שני מודלים שונים של גלות שחווה יעקב. הגלות הראשונה היא בעת הבריחה לחרן, אז נמלט יעקב מפני עשו. בגלות שכזו, יעקב לא חווה קשיים מיוחדים והוא הצליח להתפתח לכיוונים שונים. הוא הצליח לשאת שתי נשים, להוליד בנים רבים ולהגדיל מקנהו. הגלות השנייה לעומת זאת, הייתה קשה הרבה יותר. עם ישראל עבד בה בפרך, ועמד בפני סכנת השמדה. ממילא, תפקידה של הגלות בחרן ברור, משום שבה התעצם יעקב; אך מה תפקידה של הגלות הקשה במצרים?
"אלה תֹלדות יעקב"
במבחן הדורות, דברי התשובה והתיקון של יהודה ומסירות הנפש שלו להציל את בנימין, הם שיצרו את נתיב האחדות בין שבטי ישראל אל מול הפיצול והפילוג. לכן, השפעתם הייתה גדולה יותר מאשר פריצת החומה המוטעית של יוסף, שהביאה אותו להתוודע אל אחיו.
ויגש אליו יהודה
מדוע נאומו של יהודה כה עורר את יוסף? מה היה בו שגרם ליוסף להחליט לחשוף עצמו לאחיו?
לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים
עשרים ושתים שנה יוסף במצרים, ולא ממהר לשלוח שליחים לאביו, ולהודיע לו שהוא חי. גם כאשר עלה לגדולה, והוא כבר לא עבד אלא מלך במצרים, במשך 7 שנות השבע, לא טורח יוסף להודיע לאביו על עצם קיומו…. אפילו כשבאים אחיו של יוסף למצרים, יש לו זמן "לשחק" משחקים, להתחפש, להתנכר, לשלוח אותם הלוך ושוב לארץ ישראל להביא את בנימין, להאשים אותם בתור מרגלים- לזה יש זמן! אז אם יש זמן, למה כאשר יוסף מגלה את עצמו לאחיו, הוא פתאום חסר סבלנות, וכבר אין לו זמן? "מהרו ועלו", "רדה אלי אל תעמוד", "ומיהרתם והורדתם"
הפילוג והאחדות: כפל הטעות המרה והלם הגילוי
יהודה יצא להציל את בנימין דרך השכנוע על אביו הזקן, אולי ייעתר האיש השליט-הקשוח לרחם על האב הזקן, אבל ההשגחה שלחה את יהודה למוטט את חומת טעותו של יוסף, כדי למוטט גם את חומת טעותו של יעקב.
עם ישראל והתוכנית האלוקית
המדרש מתאר היטב את תסכולם של האחים - המון אנשים, מכל העולם, באו למצרים לקנות אוכל. כולם עשו זאת בקלות - שלמו, קבלו אוכל וחזרו לארצם. רק האחים הסתבכו - חשדו בהם שהם מרגלים, נאסר אחד מאחיהם והגרוע מכל - רוצים לשעבד את אחיהם הקטן. יהודה מבטא את התחושות הקיימות בכל אחד ואחד מהאחים - למה זה קרה דווקא לנו? למה אנו שונים מכל העמים.
יוסף ויהודה
בתחילת פרשתנו, מתעצמים ביניהם יהודה ויוסף על גורלו של בנימין. המדרש, כאשר הוא מתייחס לויכוח זה, הוא כותב: "אמרו (השבטים): מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו - מה איכפת לנו?". (בראשית-רבה צ"ג, ב) אם השבטים מכנים את יהודה ויוסף בכינוי "מלכים" - ודאי שיש לשני השבטים הללו ייחוד מסויים על שאר השבטים. ועל זה באנו על הכתוב.
משמעות סימנו של יוסף
בפרשת ויגש פסוקים כה'-כז' מתואר כיצד האחים עולים ממצרים חזרה ליעקב אביהם ומבשרים לו על כך שיוסף חי אבל ליעקב לוקח זמן להאמין. "ויעלו ממצרים.. אל יעקב אביהם ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי... ויפג ליבו כי לא האמין להם וידברו אליו את דברי יוסף וירא את העגלות.. ותחי רוח יעקב".קשה לרשי מה גרם ליעקב פתאום להבין שאכן יוסף חי ודברי בניו אמת."סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה" (רשית כז), כלומר לדעת רשי, יוסף רצה לרמוז לאביו שהוא חי ולכן שלח עגלות שכשיראה אותן יבין שזה מתקשר ללימוד שלמדו יחד לפני מכירתו בעניין עגלה ערופה.אבל פרוש זה לא מתיישב בצורה חלקה, שהרי שליחת עגלות היא לא פעולה יחודית ולא מתבקש שתרמוז על משהו מעבר למעשה עצמו, יותר מזה, שליחת עגלות לא כל כך מזכירה את עניין עגלה ערופה, מילא אם היה שולח עגלה אחת ערופה או משהו פחות שגרתי משיירת עגלות.
ישראלי או יהודי
למה זכה יהודה דוקא שהעם הישראלי בכללותו קרוי על שמו, ולא משנה אם אותו איש ישראלי הוא משבט ראובן שמעון וכן הלאה?
אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי- היבטים שונים סביב התגלותו של יוסף
עלילת סיפור יחסי יוסף ואחיו נקלעת למפנה מפתיע, עם התגלותו של יוסף לאחיו. דווקא כשהיה נראה שיוסף מבקש גט כריתות לעולמים מאחיו תוך שהוא מצליח לשים את ידו על בנימין, הוא חושף את זהותו, והכל בא על מקומו בשלום. דווקא בשל המפנה המפתיע, מתעוררת מאליה השאלה: מה ראה יוסף דווקא כעת לבצע תפנית חדה זו?
"אב הרחמים"
לכל אדם יש סתירות באופיו, לכולם יש רחמנות ואכזריות, שנאה ואהבה, בושה ונועזות, ועוד ועוד. מדוע זה כך?
המסרים הספרותיים ברשימת בני יעקב
פרשת ויגש היא מן הדרמטיות ביותר בתורה, במיוחד בחלקה הראשון. נאומו הנרגש של יהודה, התגלותו של יוסף לאחיו והמפגש שבין יעקב ליוסף בנו האהוב לא מותירים עין יבשה. אולם, בעיצומה של הדרמה עוצרת התורה. בין תיאור ירידתו של יעקב מבאר שבע למצרים ובין המפגש בינו לבין יוסף היא מתארת בהרחבה את רשימת צאצאי יעקב. מדוע נוהגת התורה כך? מה החשיבות שראתה התורה לציין את רשימת צאצאי יעקב? מדוע דווקא בעיצומו של הסיפור?
ייחודו של קרבן השלמים
יעקב הוא אחרון האבות. כל בניו נכנסו אל תחת כנפי השכינה, וכולם בשם ישראל יכונו. עד אליו, סודו של קרבן השלמים, שהוא גם סודם של ישראל - עדיין לא נתגלה.
יעקב וישראל
אחרי שבני יעקב שבים אליו ומספרים לו כי יוסף חי במצרים, ואחרי שרוחו של יעקב חיה - מחליפה לפתע התורה את שמו של יעקב ל"ישראל": "ויאמר ישראל, רב עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות". מכאן ואילך, ממשיכה התורה בפסוקים הקרובים להשתמש בשם "ישראל" דווקא: "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע... ויאמר א-לוהים לישראל במראות הלילה, ויאמר - יעקב יעקב". מדוע משתמשת לפתע התורה בשם הפחות-שכיח - "ישראל"?
פרשת ויגש – הכל לטובה אבל…
נראה כי יהודה משלים עם המצב, והוא מבקש מיוסף לקחת אותו לעבד ולשלוח את בנימין עם אחיו. אולם כאשר מבקש יוסף לממש את עבדותו של בנימין, משנה יהודה את גישתו, ותחנוניו הופכים לאיומים ממשיים. מה גרם ליהודה לשינוי כה קיצוני בעת ניהול המשא ומתן מול יוסף?
היטמעות בתרבות נכרית
על פי המדרש, טורחת התורה לתאר כיצד יעקב ביורדו לארץ גושן פועל מידית להקמת 'כולל', 'בית מדרש' בכדי לשמור על הגחלת היהודית במצרים הטמאה, ויעקב מחליט למנות את יהודה ל'ראש הישיבה' החדשה. מדוע מינה יעקב את יהודה לראש ישיבתו ולא את יוסף?
"דברי חכמים בנחת נשמעים"
כשחינוך בני ישראל עומד על הפרק ואין אפשרות בדרך של נועם ורכות לדבר, יש להגיד את הדברים אפילו בצורה שלא עריבה לאוזן.
פרשת ויגש – "אחת היא יונתי"
האופן בו המדרש קושר לפרשתנו את הפסוק משיר השירים: "אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאמה, ברה היא ליולדתה; ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה".
התערות בחברה הכללית לאור פעילותו של יוסף
עד כמה לצדיק להיות מעורב בהוויות העולם?
פרשת ויגש – צער השכינה וצער הבנים
בסעיף השלישי בשולחן ערוך כתוב:"ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש" (בשם הרא"ש). גם בפתיחתו של התלמוד הבבלי עוסקים בצער השכינה: "ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר: 'ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו'" (ברכות ג ע"א).
מחיר הגלות
לא ניתן לחיות בארץ אחרת, בתרבות זרה, ללא ההשפעה שלה. יהיה האדם חזק ככל שיהיה, ואפילו חזק כיוסף - הוא לא יוכל להימנע מהשפעות - במודע, ושלא במודע.
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני
בפרשה הפסוק: "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני". הטעמים הם: ויגש אליו - קדמה ואזלה יהודה - רביעי ויאמר - זרקה בי - מונח אדני - סגול כלומר, התקדם ובא, יהודה הבן הרביעי. ואומר ליוסף שאם בנימין לא יחזור איתו ליעקב, תזרק ממנו הסגולה. שממנו אמור לבוא משיח. כמו שאמר ליעקב "וחטאתי לך כל הימים".
"ויבך על צואריו עוד"
לאחר שנים רבות שלא ראו זה את זה, נפגשים יעקב ויוסף, ואחד מהם נופל על צווארו של השני ובוכה. הבעיה היא, שלא ברור בפסוק מי בכה על צווארו של מי ? האם חלקו השני של הפסוק ממשיך לעסוק ביוסף, שהוא הנושא של ראשית הפסוק, כך שיוסף הוא שבכה על צווארו של אביו; או שבמילים "וירא אליו" נראה יוסף ע"י יעקב, והופך להיות פסיבי, ומכאן והלאה מספר הכתוב מה עשה יעקב בראותו את בנו, כך שיעקב הוא שבכה על צווארו של יוסף...
כמה ימי שני חייך
זה מה שפרעה מוצא לנכון להתעניין ברגעים אלו? ומדוע יעקב אינו עונה לעניין? מה האריכות בדבריו?
הוי דן את כל האדם לכף זכות
בעיית אי ההכרעה לכף זכות קיימת בשני מישורים. האחד הוא בהיבט הצר ? הפגיעה הפרטית והאישית באדם. השני הוא בהיבט רחב יותר ? במישור החברתי. חברה הבנויה באופן כזה שאיש אינו יכול לסמוך על חברו וכל אחד רואה את חברו תמיד בחזקת חשוד היא חברה מקולקלת. אינה דומה חברה שדלתותיה נעולות תמיד לחברה שלעולם אינה נועלת דלת.
"וישב ישראל..ויאחזו בה" – בין היאחזות לתרבות
בלבה של פרשת ויגש עומדת ירידת יעקב וכל ביתו מצרימה. בני ישראל היורדים מצרימה, לא מבקשים להשתקע במצרים, אלא להישאר גרים [=זרים] במצרים. האם הצליחו?
"ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד" (מו, כט)
אומר רש"י "אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע". ויש להבין מדוע עכשיו, באמצע הפגישה עם יוסף, מחליט יעקב לקרוא ק"ש? ונראה לתרץ, בק"ש אומרים (דברים ו, ה) "ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", הגמרא דורשת "בכל נפשך" אפילו נוטל את נפשך (מסירות