לעומת דמויות אחרות בתנ"ך, כדוגמת משה ודוד, אופיו של נח נשאר בגדר תעלומה. התורה לא מרחיבה אודות תולדותיו של נח, ומשאירה מרחב רב לדמיון בנושא אישיותו ואופיו – ואכן, מרכיבים רבים באישיותו של נח נדרשו ע"י מחז"ל לשבח, ואותם מרכיבים נדרשו גם לגנאי.
מיהו בעצם נח? מהם קווי האופי שלו? למה ה' בחר דווקא בו כדי להציל את העולם?
אברהם אבינו 'הדליק את התנור' וכל הסביבה זכתה להתחמם לאורו; אך נח 'לבש מעיל' שחימם רק את עצמו.
גם בימינו, כשהעולם אינו שמם וחרב, יש חשיבות רבה בבנייתו וביישובו. אולם כל מי שעוסק בצורה זו או אחרת ביישובו של עולם חייב להישמר פן ישתלט עיסוקו על זהותו.
כיצד זה הפך נח, שבראשית ימיו "צדיק תמים בדרתיו" היה, ל"איש האדמה", העושה חייו חולין, מאבד את לבושו-ייחודו, ומתגולל ערום כבהמה על פני האדמה?
הפנמת חשיבותו של רובד הדרש חשובה במיוחד בציבור שלנו, משום שלא מעט אנשים נוטים להימנע מהמדרש, ומחפשים דווקא את הסברי ה'פשט'. מקומו של הפשט איננו מוטל בספק, אך גם לדרש מקום נכבד. כדאי לפתוח קצת את העיניים והאוזניים לעולם המדרש: למה שהמדרשים מנסים ללמד אותנו, ולמסרים העמוקים שהם מביעים.
נח, שעם לידתו קראו אביו למך, בשמו "נֹחַ" – "לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" (בראשית ה', כט) – עם יציאתו מן התיבה מתחיל הוא בנטיעת כרם וזוכה לכינוי "אִישׁ הָאֲדָמָה". מה פשר המעבר מ"זֶה יְנַחֲמֵנוּ" ל"אִישׁ הָאֲדָמָה"?
אחד הרבנים הציג בדרשתו את השאלה מדוע שלח נח דוקא את העורב והיונה שיבדקו אם קלו המים, שהרי יכול היה לשלוח בקלות את עוג מלך הבשן שהיה גבוה מאוד ונצמד לתיבה מבחוץ ונח עשה לו פתח שדרכו יוכל לאכול? שהרי אם היה הולך לבדוק אודות מצב המים היה יכול לראות את פני השטח למרחק גדול. וחשבתי בעה"י על כמה תירוצים לכך.
בתוך התיבה הזו, שנמצא בה נוח יותר משנה, נולדים ונוצרים דברים אדירים. כל העולם נוצר שם. גם בתוך התיבה שלנו נוצרים חיים. לא לחינם התקיים בנו לאחרונה "ויסגור ה' בעדו", לא נוסעים ולא מתפרסים אלא מתמקדים. נשארים בבית, מתחככים אחד בשני, לומדים אחד על השני, ומקשיבים זה לזה.
ובא בגמרא (זבחים קיג, עמוד ב) מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש, האם ירד המבול גם על ארץ ישראל או לא. ריש לקיש סובר – שירד מבול גם בארץ ישראל. רבי יוחנן סובר שלא ירד מבול בארץ-ישראל. למאן דאמר שלא ירד המבול בארץ ישראל, למה היה צריך נח לבנות תיבה, ולהביא את כל בעלי החיים אליה, ולטרוח בכלכלתם וטיפולם יום ולילה? לא פשוט יותר ללכת לארץ ישראל הוא ומשפחתו וכלל החיות?
בשביל לבקש רחמים על עם ישראל, לא מספיק להתחנן בפני הקב"ה – יש צורך באדם שיעמוד בפרץ, ייקח אחריות, ורק לאחר מכן יבקש רחמים.
בסיפור שכרותו של נח מוצג נח בדמות הניצול, הרואה עולם בנוי וחרב ובנוי, והסיפור מתאר את הדרך בה נח מתמודד עם המהפך שעבר עליו. אלא, שבסיפור מובא גם הצד השני של המטבע: כיצד העולם מתמודד איתו.
מצד אחד, דמותו של נח משלימה את דמותו של האדם הראשון. מצד שני, נח דומה למשה.
מיהו אותו נח? במה נתייחד? במה זכה לכך שאנו אומרים בתפילת ראש השנה ? "וגם את נח באהבה זכרת"?
לעומת פס' זה המופיע בתחילת הפרשה, בהמשך אחרי סיפור ענין המבול כתוב (ז, כג) "וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה", לכאורה לא מובן מדוע בפסוק שאחרי המבול לא כתוב כינויו ושבחיו של נח (צדיק, תמים) וראיתי שתי תשובות בדבר: 1. אומר ר' יעקב יוסף מפולנאה (מגדולי תלמידי הבעל שם טוב): ביחס לאנשי דורו הרשעים, היה
יש עניין שאם צריכה להגיע פורענות על העולם הצדיק מהפך אותה לטובה ולשפע שיבוא לעולם. בדור נוח הייתה צריכה לבוא צרה על העולם. זהו שאמר הכתוב: "צהר תעשה לתיבה (הפוך את תיבת "צרה" ל"צהר" (פתח של תקווה וישועה)) ואל אמ"ה (אלוקים מידת הדין) תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה (האות הראשונה במילה "צרה") בצידה תשים (תשאירנה במקומה),
כשציוה הקב``ה את נח על בניית התיבה, הוא תיאר את הזמן שבו אמור המבול להתרחש: ``כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה`` (ז,ד). תיאור זמן דומה נאמר גם במעמד הר סיני - ``ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן... ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה`` (שמות כד,טז-יח). דמיון מפתיע