גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה
עיקרה של מדת החסד היא התמסרותו של בעל החסד לצורכי האחר, תוך ויתור על צורכי עצמו. החידוש שאנו למדים מפרשיה זו הוא שהויתור אינו מסתכם בויתור על צרכים חומריים, אלא הוא כולל גם ויתור על עונג רוחני.
וירא
נושאים בפרשה
שמים וארץ שחוברו להם יחדיו
אחת הנקודות המרכזיות העומדות ביסוד הכפירה והאלילות היא ההנחה שברואי ארץ אינם יכולים להשתלב בחיים העליונים, השמימיים. אם ייתכן מגע כלשהוא בין שני העולמות, הרי זה רק בין הארץ לבין גילוייה הנמוכים ביותר של הכוחות העליונים. זו משמעותה של ההשתחוות לאבק הרגליים. אברהם מארח בביתו אנשים החשודים בעיניו כערביים המשתחווים לאבק רגליהם, המאמינים שלא ייתכן שילוב בין עליונים ותחתונים, ואברהם מוכיח להם שאין הדבר כך. אדם מסוגל לחיות חיים מעשיים - לשבת פתח האוהל, להכין שולחן ולערכו - ובד בבד לראות מראות נבואה.
"ג' לשונות בחרדל"
מדוע, לפי חז"ל, מכין אברהם לשלושת אורחיו שלוש לשונות בחרדל. מה חז"ל באים ללמדנו בזה?
"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם"
אפילו במידת החסד, אם הדברים לא באים מתוך ראיה תורנית הם יכולים להתפשט מעל ומעבר לכל פרופורציה, עד כדי כך שזה יכול להיהפך למעשה שלילי.
יחסו של אברהם
אברהם, עמוד החסד והאהבה, מכניס אורחים בתחילת פרשת וירא. אברהם מבקש מאורחיו בקשה לא שגרתית "ורחצו רגליכם". רש"י מסיק מכך, שאברהם חשב שאורחיו הינם ערביים המשתחווים לאבק רגליהם, ועל כן ביקש מהם לבער את העבודה זרה שלהם בטרם יכנסו לביתו. אברהם התייחס לאנשים הפשוטים הללו כמו אנשים חשובים שרצים לקראתם "וירץ לקראתם" [כמו שמצוה לרוץ
ההבדל בצורת האירוח בין אברהם ללוט
על אברהם מסופר שהגיש לאורחיו לחם ובשר,ואילו על לוט כתוב "ומצות אפה" [יט ג]. רשי מפרש שלוט אפה מצות כי פסח היה. בעל התוספות מסביר את ההבדל בין אברהם ללוט, בגללו הכין אברהם לחם ובשר ולוט אפה מצות. ישנו טבע הטבוע בלבבות האנשים בזמן שמקבלים אורח לביתם. בזמן שהאורח חביב על בעל הבית אז חביב
מידת החסד באברהם
אחת המטרות בעקידת יצחק היתה להראות לעולם את רמת אהבתו ודבקותו של אברהם אבינו הקב"ה, ואת האופן שבו הוא מכוון ועושה את כל מה שהקב"ה מצווה עליו. אומר על זה ה"כתב סופר" שלכאורה אין בזה הוכחה גדולה לכך. יתכן שאפשר לומר שאברהם היה פשוט אדם אכזרי, ולא היה לו קשה במיוחד כל העניין. בעיקר, אומר
מהות ביקורו של הקב"ה את אברהם
פרשת "וירא" נפתחת כאשר ה' נראה אל אברהם - "וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום". מיד אחר כך, מסופר על המלאכים שהגיעו אל אברהם. לא ברור מה משמעות ה"היראות" הזו של ה' לאברהם. מה הוא אמר לו? מה היה שם? ממתי הקב"ה נראה לנבחריו בלי לעשות כלום מעבר לזה. פירוש