היום השישי בבריאה הוא היחיד אליו נוספה האות הא ("יום הששי") ויתכן ויש כאן רמז מאת השם יתברך שאומר: קחו לכם את חמשת חומשי התורה - התורה שבכתב (ה), את שישה סדרי משנה - התורה שבע"פ (ששי) יחד עם כל מה שבראתי בששת ימי הבריאה, עם הפנים לשבת קודש (7) וכל זאת במטרה להגיע אל
לקראת סוף פרשת ויחי יעקב מספר לנו הכתוב על החשש של אחי יוסף שיוסף יבוא איתם חשבון על חטא מכירתו. מה ראו האחים לחשש כבד זה דוקא בחזרתם מקבורתם אביהם במצרים? מדוע לא בקשו האחים מאביהם עוד בחייו שיצווה ליוסף למחול להם על מכירתו?
יעקב אבינו לא הלך בדרך הקלה, אלא דאג לחנך את בניו תוך תשומת לב לשוני ביניהם ולדברים המייחדים כל אחד ואחד מהם. שלמותו של עם ישראל אינה רק סך כל הפנים שמבטאים השבטים השונים. כאשר כל אחד עוסק במה שמתאים לו נוצרת הפריה הדדית, וכל אחד מקבל מרעהו ומתפתח גם בתחומים שהם פחות טבעיים לו.
בעיית אי ההכרעה לכף זכות קיימת בשני מישורים. האחד הוא בהיבט הצר ? הפגיעה הפרטית והאישית באדם. השני הוא בהיבט רחב יותר ? במישור החברתי. חברה הבנויה באופן כזה שאיש אינו יכול לסמוך על חברו וכל אחד רואה את חברו תמיד בחזקת חשוד היא חברה מקולקלת. אינה דומה חברה שדלתותיה נעולות תמיד לחברה שלעולם אינה נועלת דלת.
בלבה של פרשת ויגש עומדת ירידת יעקב וכל ביתו מצרימה. בני ישראל היורדים מצרימה, לא מבקשים להשתקע במצרים, אלא להישאר גרים [=זרים] במצרים. האם הצליחו?
כיצד ידע פרעה שפתרון יוסף הוא הנכון? מדוע כל הפתרונות שהוצעו לפרעה לא נתפסו סבירים בעיניו?
במה קנאו אחי יוסף עד כי גדלה שנאתם אליו "ולא יכלו לדברו לשלום"? מדוע שנאו אחי יוסף את יוסף? וכי במה אשם יוסף שאביהם אוהב אותו יותר?
התמודדויות יעקב עם עשו ולבן היו כאין וכאפס לעומת התמודדותו עם הבעיות במשפחתו, אך לנגד עיניו עמדה כל העת המטרה שאליה הוא צריך לשאוף, יסודה של האומה היהודית.
ממה בדיוק חשש יעקב לקראת מפגשו עם עשו? והכיצד חשש שעה שבידו הבטחה מפורשת הקב"ה "שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך"?
שמו של יעקב משתנה לישראל פעמיים, גם ע"י המלאך וגם ע"י הקב"ה. מה ההבדל בין השינויים ומדוע נצרכו שניהם?
מדוע לא אמר לבן ליעקב שיקח את לאה שהיא ראויה יותר לו? ויעקב היודע שאנשי המקום - ובתוכם לבן - רמאים, מדוע הוא תמה: למה רימיתני?
"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-לוהים עלים וירדים בו". מדוע לא עלה יעקב בסולם?
לדברי המדרש אין הבדל עקרוני בין שתי הברכות של יצחק ליעקב, והברכה השנייה באה רק לאמת ולחזק את הברכה הראשונה. ברם, ניתן להציע הסבר אחר לכפילות הברכות, המתחשב גם בהבדלים השונים ביניהן.
מה ראה יעקב לקנות את הבכורה מעשיו? ומה הועילה בעצם קניית הבכורה ליעקב?
אברהם שולח את עבדו אליעזר "זקן ביתו המשל בכל אשר לו" לארצו ולמולדתו חרן לקחת אשה לבנו יצחק. מדוע אברהם מצווה את עבדו שלא לקחת אשה מבנות כנען? ומדוע לא הרחיק אברהם את יצחק בנו מבנות בתואל ונחור?
על המונח "גר תושב", המכיל שתי מלים שכל אחת מהן נראית כסותרת את רעותה?.
מדוע ראה ה' לגלות לאברהם את מצבה המושחת של סדום והעונש שהוא מבקש להביא עליה? מדוע על ה' להצטדק: "המכסה אני מאברהם..."?
אפילו במידת החסד, אם הדברים לא באים מתוך ראיה תורנית הם יכולים להתפשט מעל ומעבר לכל פרופורציה, עד כדי כך שזה יכול להיהפך למעשה שלילי.
"אל תירא אברהם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאד". ממה בדיוק מפחד אברהם?
לכאורה התנהלותו של אברהם ברדתו למצרים תמוהה. כיצד ומדוע אברהם מבקש מרעיתו שרה לאמר שהיא אחותו על מנת "שייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"? כיצד אברהם מוכן לסכן את אשתו בשביל להציל את עצמו?
האמנם ה' גילה שיצר לב האדם הוא רע רק כעת? הרי יצר לב האדם היה רע עוד לפני המבול, ומדוע העניש ה' את הארץ במבול מלכתחילה? ומדוע הותר לאדם לאכול בשר רק אחרי המבול?
על ההבדל בין חגורות עלה תאנה וכתנות עור, ועל רגש הבושה והיראה
מה היה חטאו של דור הפלגה וכיצד העונש ? בלילת שפתם של דור הפלגה ופיזורם ? קשור לחטאו של דור זה?
על משמעות התנאי בפסוק שנאמר לקין "הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו"
"לך לך" - הניסיון הראשון שניסה ה' את אברהם ואברהם עמד בו בכבוד והלך לארץ לא נודעת ארץ כנען, ושכרו היה גדול ככתוב וה' ברך את אברהם בכל. על המלה בכל יש הרבה דרשות ורציתי להוסיף אחת. אל תקרא בכל אלא ב כל פרוש פעמיים המלה כל שהתוצאה בהפוך לך לך השכר של אברהם על
פירש רש"י "אל נא תקברני במצרים - שאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גילגול מחילות", יש לשאול, אם מחמת צער גילגול מחילות ביקש יעקב שלא להקבר במצרים, אם כן היה לו לבקש להקבר בירושלים ולא בחברון, שכן אמרו חכמים בגמרא "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים לירושלים", ונמצא כי עדיין יהיה לו צער גילגול מחילות מחברון
אומר רש"י "אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע". ויש להבין מדוע עכשיו, באמצע הפגישה עם יוסף, מחליט יעקב לקרוא ק"ש? ונראה לתרץ, בק"ש אומרים (דברים ו, ה) "ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", הגמרא דורשת "בכל נפשך" אפילו נוטל את נפשך (מסירות
מספר המדרש: (קהלת ה, ב) "כי בא החלום ברב ענין" אמר פרעה: מי מתקיים על מי, אני על אלהי או אלהי עלי? אמר לו (יוסף): אתה על אלהיך, אמר ר' יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלהיהם (כמו שכתוב, מא, א): "ופרעה חלם והנה עומד על היאור", אבל הצדיקים - אלהיהם מתקיים עליהם (כמו שכתוב, כח, יג):
כותב בעל הטורים- "נער" בגימטריא "שוטה". זה מה שאמר הכתוב (משלי י, יח) "ומוציא דבה הוא כסיל". שואל בעל ה"קרית ארבע" איך יכול להיות שהתורה תעיד על יוסף שהוא שוטה ואפילו פרעה מעיד עליו (מא, מט) "אין נבון וחכם כמוך"? ועוד, שבמה שאמר שר המשקים על יוסף (מא, יב) "ושם אתנו נער עברי" וגו' כתב
ראשי תיבות של המילה שלם: שם, לשון, מלבוש (ש.ל.מ=שלם), יעקב לא שינה את שמו, מלבושו ולשונו, אע"פ שהיה זמן רב אצל לבן וקשר קשרי ידידות עם עשו. למרות הכל הוא נשאר שלם. ובאמת שלמותו של יהודי היא בזה שהוא עומד בתוקף על כך לבלי לשנות משלושת הדברים הללו. עוד כתוב (לב, ל) "ויאמר למה זה
אומר בעל הטורים: "סולם" - בגימטריא: ממון, עוני. ומוסיף ואומר וז"ל: "כי זה ישפיל וזה ירים". אם כן כשם שהסולם עשוי ממדרגות (שלבים) ובני אדם "עולים ויורדים בו", ה"ה לגבי השפעת הממון. פעמים שהממון מוריד את האדם לשפל המדרגה ("מוצב ארצה") ופעמים שמעלהו לגובהי מרומים ("וראשו מגיע השמימה"). לכן על האדם לזכור בכל זמן שממון
אומר רש"י: "ותלך לדרוש" - לבית מדרשו של שם , "לדרוש את ד' " - שיגיד לה מה תהא בסופה. יש לשאול שתי שאלות על דברי רש"י: 1. למה הלכה לבית מדרשו של שם ולא הלכה לאברהם שעדיין היה חי? 2. מדוע רש"י כותב "שיגיד לה מה תהא בסופה", הרי היא נצטערה על העובר וצריך
מפרש"י על הפסוק - מה טעם נקרא קרית ארבע, על שם ארבעה ענקים שהיו שם: אחימן, ששי, תלמי ואביהן, פירוש שני של רש"י על שם ארבעה זוגות שנקברו שם... ה"כלי יקר" מפרש בדרך שונה, קודם, לקרית ארבע היו ארבעה שמות, והם: אשכול, ממרא, קרית ארבע, חברון. ולאחר מכן היא נקראת בארבעה שמות מכיוון שמקום זה
"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו" (יח, ח) "ויאמרו אליו איה..." (יח, ט) נשאלת השאלה, למה התורה לא כתבה באותו פסוק "ויאכלו, ויאמרו אליו איה..." אלא כתבה התורה את זאת בשני פסוקים נפרדים? ואמר על זה בעל הטורים, שזה בא לרמז על מה שאמרו חז"ל "א''ר
על הפסוק יש מחלוקת בפרשנים ממה היה אברהם אמור לירא. רש"י - פחד שמא בשל נצחונו על המלכים ינכו לו מזכויותיו. רמב"ן - 1)פחד מן המלכים או העומדים תחתם, פן ינצחו אותו. 2)פחד שמא ימות במלחמה ולא יהיה המשך לזרעו. ספורנו - פחד שינקמו המלכים בו. המשך חכמה - אנשי סדום היו רעים ואם היו
לעומת פס' זה המופיע בתחילת הפרשה, בהמשך אחרי סיפור ענין המבול כתוב (ז, כג) "וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה", לכאורה לא מובן מדוע בפסוק שאחרי המבול לא כתוב כינויו ושבחיו של נח (צדיק, תמים) וראיתי שתי תשובות בדבר: 1. אומר ר' יעקב יוסף מפולנאה (מגדולי תלמידי הבעל שם טוב): ביחס לאנשי דורו הרשעים, היה
חז"ל מספרים "רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא (נהר גינאי) אמר ליה גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי עושה אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא
השאלה העיקרית שעולה לי תמיד בראש כשאני קורא את פרשות מקץ/ויגש היא: כיצד ייתכן שיוסף לא יצר קשר עם אביו 20 שנה? איך לא שלח מכתב/פקס/SMS או אפילו לא שלח שליח ? אז נכון - אפשר לענות תשובה מתחכמת שלא היה לו סלולרי. ובכל זאת, כיצד ניתן להסביר את העובדה שיוסף נמצא במצרים כל כך הרבה
בסוגיית חנוכה בגמרא, מופיעות שתי מימרות של ר' תנחום: אחת בהלכה, ואחת באגדה. בהלכה - "נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי", ומיד לאחריו באגדה, לגבי הבור שאליו נזרק יוסף - "מאי דכתיב 'והבור ריק אין בו מים'?, ממשמע שנאמר: 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל 'אין בו
לאחר ששבים המלאכים ליעקב ומספרים לו שעשיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו כתוב: "וירא יעקב מאוד ויצר לו" (לב, ח). בא רש"י הקדוש ופירש את הכפילות: "ויירא- שמא יהרג, וייצר לו- אם יהרוג הוא את אחרים". נשאלת השאלה למה נקט רש"י בלשון "את אחרים"? היה צריך לומר "אם יהרוג הוא אחרים". "את" בא רק