ברכה שהיא ציווי
"ויברך... את נח... ויאמר להם...", הלשון המורכבת בפסוק זה מעוררת את השאלה האם לפנינו, בפסוק זה, ובכלל הפרשיה, ברכה או אמירה-ציווי?
נח
נושאים בפרשה
מדוע לא יבוא עוד מבול?
מדוע דווקא עכשיו החליט הקב"ה להימנע מלהביא מבול על העולם בגלל מעשי האדם? כדי לענות על שאלה זו, נעיין תחילה בבעיה נוספת המתעוררת למקרא הפרשה: מדוע הותרה לאדם אכילת הבשר רק לאחר המבול? נראה שכדי להסביר את היתר אכילת הבשר, יש להבין מה גרם המבול לאדם.
על אבר מן החי ועל אבר מן נח
כשברא ה' את האדם הוא ציווה עליו לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ אחד, עץ הדעת. לאחר מכן כשהיו האיש והאישה יחדיו- ציווה עליהם ה' לפרות ולרבות ולרדות בדגת הים , וכן נתן להם מתכון בריאות צמחוני של אכילת עשב ושאר מעדנות האדמה, אך אסר עליהם לאכול מן החי, אלא כמוהם גם החי יחיה על הצמחים. איסור זה פסק בפרשת נח, פרשה אחת בלבד אחרי מתן הציווי. מדוע?
אכילת בשר-תאווה במדבר
מהו יחסה של התורה להריגת בעלי חיים לשם אכילתם.
"לא אוסיף"
האמנם ה' גילה שיצר לב האדם הוא רע רק כעת? הרי יצר לב האדם היה רע עוד לפני המבול, ומדוע העניש ה' את הארץ במבול מלכתחילה? ומדוע הותר לאדם לאכול בשר רק אחרי המבול?