מלחמת היחיד ומלחמת הלאום
הגבול בין פגיעה מותרת במסגרת מלחמת אומות לבין פגיעה אסורה ומסוכנת במסגרת התנהלות מול יחידים הוא דק מאוד.
וירא
נושאים בפרשה
אברהם וסדום
מה ראה הקדוש ברוך הוא לבחור דווקא באברהם אבינו להיות 'נושא דגלו' בעולם?
ענישה קולקטיבית
בכוונתנו כאן לברר שאלה יסודית הקשורה לעצם המשא ומתן המתנהל בין אברהם לבין הקב"ה. המתבונן בטיעונים של שני הצדדים לאורך השלבים השונים של הדיון, מגלה כי לאורך הדרך ישנה הנחת יסוד מוסכמת, שעליה כלל לא מתנהל דיון; הנחת יסוד זו היא התפיסה שעל העיר כולה להישפט כיחידה כוללת אחת, כך שעל כף המאזניים ישנן רק שתי אפשרויות: או שהעיר כולה תידון לכליה ושמד, או שסך מסויים של צדיקים שימצאו בקרבה יכריעו את דינה לפדות והצלה. האפשרות - המתבקשת לכאורה - שלפיה הרשעים יבואו על עונשם ואילו הצדיקים ינצלו מכליה, כלל אינה עולה על הפרק.
מי ראוי לבחירה?
הלוא גם אברהם ידע היטב, שאיננו אלא "עפר ואפר" (בראשית י"ח, כ"ז)! מדוע ה' התעלם מאיוב, אך התייחס לטענות אברהם כאל טענות צודקות, וענה לו עניינית: "אם אמצא בסדֹם חמִשים צדיקִם בתוך העיר ונשאתי לכל מקום בעבורם" (שם, כו")?
אל נא יחר לאדוני – סוד ה-30 ליחידים
מהיכן מצא אברהם את המספרים הללו? למה לא 100 למה לא 86? למה לא כל מספר אחר? למה התחיל בחמישים?
דרך ה' ודרך הצדקה והמשפט
שתי כפות המאזניים של עבודת האדם הן דרך ארץ, מידות, מעשים טובים ויחסו של האדם לחבירו - מצד אחד; אמונה, תורה, יראת שמים ויחסו של האדם לבוראו - מצד שני. מהו היחס בין שני אלו? איזה מהם עדיף מחבירו? התיתכן סתירה ביניהם? ואם כן, כיצד ניתן לגשר על פניה ?
מביקורת לבנייה
האם אברהם רק ביקר את אנשי סדום ואת הרשעים שיצאו ממנה, או גם ניסה ליצור חברה צודקת יותר? התורה מנגידה את הכנסת האורחים של אברהם עם חוסר הכנסת האורחים של אנשי סדום, ובכך מדגישה את דרכו של אברהם.
סדום – תרבות של אטימות לב
לפני שה' משתף את אברהם בכוונתו להפוך את סדום ועמורה, הוא אומר:"ארדה נא ואראה, הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה". ה' לא חותך את משפטם של אנשי סדום אלא פותח להם פתח מילוט. אך לשון הפסוק עמומה. מה מחפש ה'? מיהי הצועקת ומהי הצעקה? אם מדובר על הערים - היה צריך לכתוב "הכצעקתן", ואם מדובר על צעקת הנאנקים - היה צריך לכתוב "הכצעקתם". מדוע אפוא נקטה התורה לשון נקבה?
"לעשות צדקה ומשפט"
כידוע, אברהם אבינו נושא שני דגלים מרכזיים: דגל ייחוד ה' בעולם ודגל הצדקה והמשפט. א"כ, מדוע בכלל יש לצפות מסדום לשמור על ערכים אלו כאשר אברהם הוא זה ש'גילה' אותם? האם באותה מידה ידון הקב"ה לכיליון את כל העמים שעבדו עבודה זרה בסביבתו של אברהם?
דרך ה'
התורה מספרת שאברהם חינך את בני ביתו לשמור את דרך ה', אולם אינה מבארת למה כוונתה: מהי בדיוק אותה "דרך ה'" שאותה ציווה אברהם את בניו ואת ביתו אחריו?
"לעשות צדקה ומשפט" – בזכות עשיית הצדקה
מדוע ראה ה' לגלות לאברהם את מצבה המושחת של סדום והעונש שהוא מבקש להביא עליה? מדוע על ה' להצטדק: "המכסה אני מאברהם..."?
אברהם ניגש למלחמה – כמו יואב, יהודה ואליהו
לאחר שהולכים המלאכים להשחית את סדום פונה אברהם להקב"ה, כמו שמספרת התורה (בראשית י"ח כ"ג): "ויגש אברהם". על המילה "ויגש" אומר רש"י במקום: "ויגש אברהם - מצינו הגשה למלחמה (שמואל ב' י' י"ג): "ויגש יואב", הגשה לפיוס (בראשית מ"ד י"ח): "ויגש אליו יהודה", והגשה לתפלה (מלכים א' י"ח כ"א)" "ויגש אליהו הנביא", ולכל אלה נכנס