ואברהם שב למקומו
אברהם השתדל בכל כוחו לשכנע את הקב"ה שלא יחריב את סדום, אולם מהרגע שלא היה אפשר לעשות זאת הוא חזר לחייו הרגילים מתוך אמונה שלמה בקב"ה.
וירא
נושאים בפרשה
לוט: האידיאליסט המובס
במדרש מובאות שתי דעות: האם לוט נצל בזכות אברהם, או בזכות עצמו, משום שזוכרים לו חסד נעורים. בין כך ובין כך, ברור שמשהו השתבש בצורה נוראה: כיצד הגיע לוט למצב שבו הוא נזקק להצלה מהפיכת סדום? מה קרה לו?
אברהם וסדום
מה ראה הקדוש ברוך הוא לבחור דווקא באברהם אבינו להיות 'נושא דגלו' בעולם?
ענישה קולקטיבית
בכוונתנו כאן לברר שאלה יסודית הקשורה לעצם המשא ומתן המתנהל בין אברהם לבין הקב"ה. המתבונן בטיעונים של שני הצדדים לאורך השלבים השונים של הדיון, מגלה כי לאורך הדרך ישנה הנחת יסוד מוסכמת, שעליה כלל לא מתנהל דיון; הנחת יסוד זו היא התפיסה שעל העיר כולה להישפט כיחידה כוללת אחת, כך שעל כף המאזניים ישנן רק שתי אפשרויות: או שהעיר כולה תידון לכליה ושמד, או שסך מסויים של צדיקים שימצאו בקרבה יכריעו את דינה לפדות והצלה. האפשרות - המתבקשת לכאורה - שלפיה הרשעים יבואו על עונשם ואילו הצדיקים ינצלו מכליה, כלל אינה עולה על הפרק.
מי ראוי לבחירה?
הלוא גם אברהם ידע היטב, שאיננו אלא "עפר ואפר" (בראשית י"ח, כ"ז)! מדוע ה' התעלם מאיוב, אך התייחס לטענות אברהם כאל טענות צודקות, וענה לו עניינית: "אם אמצא בסדֹם חמִשים צדיקִם בתוך העיר ונשאתי לכל מקום בעבורם" (שם, כו")?
אל נא יחר לאדוני – סוד ה-30 ליחידים
מהיכן מצא אברהם את המספרים הללו? למה לא 100 למה לא 86? למה לא כל מספר אחר? למה התחיל בחמישים?
דרך ה' ודרך הצדקה והמשפט
שתי כפות המאזניים של עבודת האדם הן דרך ארץ, מידות, מעשים טובים ויחסו של האדם לחבירו - מצד אחד; אמונה, תורה, יראת שמים ויחסו של האדם לבוראו - מצד שני. מהו היחס בין שני אלו? איזה מהם עדיף מחבירו? התיתכן סתירה ביניהם? ואם כן, כיצד ניתן לגשר על פניה ?
מאחורי הקלעים של ההצלה בסדום
מעיון ראשוני נראה כי טענתו של אברהם לוקה בכשל לוגי מובהק. הוא אמנם מתקומם ביחס לכך שהכוונה היא להמית את הצדיקים בעוון הרשעים, אך מכאן הוא מגיע למסקנה הפוכה בתכלית. הוא מבקש ש-ה' ישא לעוון כל יושבי המקום למען הצדיקים אשר בקרבו. ה' היה יכול להשיב לו כי הוא מוכן לחוס על הצדיקים בעוד הרשעים ישאו בעונשם, אך להפתעתנו הוא מקבל את העיקרון העומד בבסיס דברי אברהם. ה' מאשר שלו ימצא מספר הצדיקים אותו נקב אברהם, הרי שיחוס לכל המקום בעבורם. השופט כל הארץ יכשל בתעלול דמגוגי כה פשוט?
כיפת ברזל רוחנית
מניין לומדי תורה בבקתה רעועה בקצה העיר - היה יכול לשנות את התמונה
מביקורת לבנייה
האם אברהם רק ביקר את אנשי סדום ואת הרשעים שיצאו ממנה, או גם ניסה ליצור חברה צודקת יותר? התורה מנגידה את הכנסת האורחים של אברהם עם חוסר הכנסת האורחים של אנשי סדום, ובכך מדגישה את דרכו של אברהם.
סדום – תרבות של אטימות לב
לפני שה' משתף את אברהם בכוונתו להפוך את סדום ועמורה, הוא אומר:"ארדה נא ואראה, הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה". ה' לא חותך את משפטם של אנשי סדום אלא פותח להם פתח מילוט. אך לשון הפסוק עמומה. מה מחפש ה'? מיהי הצועקת ומהי הצעקה? אם מדובר על הערים - היה צריך לכתוב "הכצעקתן", ואם מדובר על צעקת הנאנקים - היה צריך לכתוב "הכצעקתם". מדוע אפוא נקטה התורה לשון נקבה?
"לעשות צדקה ומשפט"
כידוע, אברהם אבינו נושא שני דגלים מרכזיים: דגל ייחוד ה' בעולם ודגל הצדקה והמשפט. א"כ, מדוע בכלל יש לצפות מסדום לשמור על ערכים אלו כאשר אברהם הוא זה ש'גילה' אותם? האם באותה מידה ידון הקב"ה לכיליון את כל העמים שעבדו עבודה זרה בסביבתו של אברהם?
"לעשות צדקה ומשפט" – בזכות עשיית הצדקה
מדוע ראה ה' לגלות לאברהם את מצבה המושחת של סדום והעונש שהוא מבקש להביא עליה? מדוע על ה' להצטדק: "המכסה אני מאברהם..."?
אברהם ניגש למלחמה – כמו יואב, יהודה ואליהו
לאחר שהולכים המלאכים להשחית את סדום פונה אברהם להקב"ה, כמו שמספרת התורה (בראשית י"ח כ"ג): "ויגש אברהם". על המילה "ויגש" אומר רש"י במקום: "ויגש אברהם - מצינו הגשה למלחמה (שמואל ב' י' י"ג): "ויגש יואב", הגשה לפיוס (בראשית מ"ד י"ח): "ויגש אליו יהודה", והגשה לתפלה (מלכים א' י"ח כ"א)" "ויגש אליהו הנביא", ולכל אלה נכנס