"התחת א-להים אני"
כאשר אדם עושה מעשה עבירה, אך מסתבר למפרע שהוא לא עבר עבירה, החשבון איתו הוא חשבון של שמיים ולא חשבון של באי העולם הזה.
כאשר אדם עושה מעשה עבירה, אך מסתבר למפרע שהוא לא עבר עבירה, החשבון איתו הוא חשבון של שמיים ולא חשבון של באי העולם הזה.
שני אבות קדומים לנו: האחד - אדם הראשון, אבי כל בני האדם, והשני - יעקב, אבי כל בני ישראל. מדוע היה צריך הקב"ה לפצל בין שני השרשים? מדוע לא היה אדם גם אביו של של עם הסגולה?
האחים האמינו שהאחווה בינם לבין יוסף לא הייתה מבוססת אלא על הזעקה: "הַעוֹד אָבִי חָי" (מ"ה, ג). מותו של יעקב מבשר בעיני האחים גם על מותה של האחווה, והם מבקשים להחזיר את יחסיהם עם יוסף אל עלילת הגביע, על הניכור והעונש שהיו גלומים בה. יוסף, לעומתם, מבקש לשכנע את אחיו שלמרות שיעקב כבר אינו בין החיים, הסצנה שאליה יש לחזור היא דווקא סצנת ההתגלות, על האחווה שהייתה אמורה להיוולד בה.
קשה לומר שהאחים שיקרו ומתוך כך עולה השאלה איך בדיוק להסביר את הציטוט שהביאו - איפה כתוב בתורה שסיפרו ליעקב אבינו על מכירת יוסף? ואם תאמר שיעקב חקר ומצא את מה שעשו האחים ליוסף, מה הייתה תגובתו? למה התורה לא מספרת לנו את תגובתו של יעקב למכירה? גם מתוך הדברים שעונה להם יוסף "אל תיראו, כי התחת אלוקים אני" מבין יוסף שלא אביו אמר את הדברים - אלה האחים הזכירו את שם אביו על מנת שישאו חן בעיניו, שהם אחרי הכל אחיו…
מדוע האחים חוששים שוב מפני נקמתו של יוסף, לאחר שכבר בשעת היוודעו אליהם הוא אמר במפורש: "לא אתם שלחתם אתי הנה כי הא-להים"?
חוסר הקשר בין יוסף ל"אחיו", העדר ההזדהות האישית בין יוסף לבין "אבותיו" וכנען, העדר טקסי אבל והקבורה במצרית - כל אלו נועדו להדגיש את הניגוד למותו של יעקב. התמונה המצטיירת מכל העובדות הללו היא כי יוסף, אף בסוף חייו, נותר נפרד מאחיו, משפחתו, מורשתו ועמו. ייתכן שהוא המנהיג, אך הוא איננו "בן ישראל" כפי שיעקב היה; הוא מנוכר - "אאוטסיידר".
וסף מלמד את אחיו ואותנו שהאדם אינו מכונה. לוחצים אצלה על כפתור ואוטומטית תצא תגובה ידועה מראש. אלוקים ברא את האדם בצלמו והעניק לו בחירה חופשית. יכולת מדהימה להחליט כיצד ייראו חייו ולבחור בכל רגע כיצד לנהוג ואיך להגיב. גם אם פגעו בי והזיקו לי אין זה מחייב שאתמסר לנקמה ורדיפה נגדית. גם אם יש בעולם פיתויים וניסיונות, אין זה מחייב שאכנע להם ואוותר על אמונתי.
יוסף הבין מה המחיר שהוא משלם על מעמדו כמשנה למלך. מה שהניע אותו במשך השנים היה החלום להיות במרכז העניינים, אולם כעת הוא גילה, שגם אם מצריים רבים סרים למרותו, הרי שבכל הנוגע ליחסיו עם בני משפחתו, יש לו תלות מוחלטת בשאר המשפחה. הישגיו כמנהיג במצרים לא יכלו לפצותו על השבר המוחלט במערכת יחסיו עם אחיו. ההישג החשוב באמת אינו בחיל או בכוח, כי אם ברגישות אנושית בסיסית.
לקראת סוף פרשת ויחי יעקב מספר לנו הכתוב על החשש של אחי יוסף שיוסף יבוא איתם חשבון על חטא מכירתו. מה ראו האחים לחשש כבד זה דוקא בחזרתם מקבורתם אביהם במצרים? מדוע לא בקשו האחים מאביהם עוד בחייו שיצווה ליוסף למחול להם על מכירתו?