מתלות לעצמאות בחיי אברהם
שני האירועים משמעותיים בחיי אברהם, לאחר הגעתו לארץ, הם הירידה למצרים והמלחמה עם ארבעת המלכים. ננסה לעמוד על הדומה והשונה בין הסיפורים ולהבין מדוע דווקא שניהם מקבלים מקום מרכזי.
לך לך
נושאים בפרשה
מדוע נגזרה גלות על זרע אברהם?
קשה שלא לתהות מהיכן צצה לה פתאום גזרת הגלות הנוראה. בניסוח אחר, אם מלכתחילה נכללה הגלות העתידית בתוכנית הא-לוהית, מדוע היא הוסתרה מפני אברהם עד עתה?
ברית בין הבתרים
ברית בין הבתרים פותחת בהודעת פורענות, על גלות של ארבע מאות שנה הכוללת גם עבדות ועינוי. חז"ל התחבטו בשאלה מה צורך בפורענות זו, וכדרכם במקומות רבים - כרכו את תשובתם בתורת הגמול, השכר והעונש.
אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ –פרידת אברהם ולוט
אם כוונתו של אברהם בהצעתו אכן הייתה זהה לזו של לוט? האם ביקש לשלח את לוט מעליו לעולם?
לא להתייאש
בהיותם בני מאה, אברהם ושרה למעשה כבר התייאשו מכך שיהיו להם ילדים משלהם. המשכיותו של העם היהודי הובטחה רק לאחר שייאוש גמור מילא את לבם של אברהם ושרה. הקב"ה בחר להתחיל כך את השושלת היהודית הארוכה, כדי שתוטבע בנו התובנה החשובה שאסור להתייאש.
"ויחלק עליהם לילה" – הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ה הלכה ב' אומר אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. לכאורה סתירה לגמרא שאמרה שבזמן ההריון מחליטים אם התינוק יהיה טיפש או חכם?
ההפרד וההדבק בביתו של אברהם
על הפרידה מלוט ותיקונה
מוסר המלחמה של אברהם אבינו
"אל תירא אברהם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאד". ממה בדיוק מפחד אברהם?
"אל תירא אברם" (טו, א)
על הפסוק יש מחלוקת בפרשנים ממה היה אברהם אמור לירא. רש"י - פחד שמא בשל נצחונו על המלכים ינכו לו מזכויותיו. רמב"ן - 1)פחד מן המלכים או העומדים תחתם, פן ינצחו אותו. 2)פחד שמא ימות במלחמה ולא יהיה המשך לזרעו. ספורנו - פחד שינקמו המלכים בו. המשך חכמה - אנשי סדום היו רעים ואם היו
מסירות נפש
מראש, המלחמה שניהל אברהם נגד ארבעת המלכים היתה חסרת סיכוי לנצח, שהרי אותם ארבעת המלכים [מלך שנער, אלסר, עילם, וגויים] למרות היותם 'מעטים' הצליחו לנצח את חמשת המלכים [מלך סדום,עמורה, אדמה, צביים, ובלע]. ניצחון זה העיד על גבורתם הכבירה ועוצמתם האיכותית כפירוש רש"י: "ארבעה מלכים - ואף על פי כן ניצחו המועטים להודיעך שגיבורים היו