הדם והתנין
נראה שמכת דם ומכת חושך מייצגות את המלחמות בשני האלים של מצרים: השמש והתנין.
נראה שמכת דם ומכת חושך מייצגות את המלחמות בשני האלים של מצרים: השמש והתנין.
השאלה היסודית והעמוקה יותר אינה מדוע בני ישראל שיקרו, אלא למה לא לומר את האמת מראש? מדוע יש צורך לבוא אל פרעה בערמה?
מקץ ארבע מאות ושלושים שנות שעבוד – דורות של העדר זהות ואחריות אישית – יצאו בני ישראל ממצרים כצבאות ה'. הם לא ברחו ממצרים – הם יצאו ממנה בגאון.
מדוע מצווה הקב"ה על משה לדבר אל בני ישראל ואל פרעה – כאשר משה כבר נצטווה על כך, ואף מילא את השליחות? השליחות לבני ישראל לכאורה הצליחה; ופרעה – מדוע ישתכנע מדרישה נוספת שיציגו משה ואהרן?
מהי מטרתה של שליחות משה? האמנם פרעה ואמונתו ניצבים במוקדה? האם האמונה בא-ל אחד אמורה להיות כבר בשלב מוקדם זה נחלתם של כל העמים? אם כן, במה ייבדל עם ישראל ויזכה למעמד של עם סגולה?
מדוע בפרשת שמות לדבר על הצלה מהסבל בלבד, ורק בפרשת וארא לדבר על היציאה כחלק מהברית לאבות?
למה דווקא לקו אנשים אלו ומקומות אלו? וגם, למה בהתראה נאמר משהו אחד ובפועל נעשה משהו אחר, יותר רחב, ויותר קשה?
"ויעשו כן החרטומים בלטהם להוציא את הכנים ולא יכלו, ותהי הכנם באדם ובבהמה." (שמות ח'. יד) במה חטאו הבהמות אשר נענשו גם הם במכת הכנים? מדוע לא הסתפק הקב"ה בהכאת המצרים בלבד, וכלל גם את בהמתם? אם תאמר שהיו עובדים את הבהמות במצרים, ולכן כמו שמפורש במכת בכורות: "ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה
למה משה צריך לשקר לפרעה שבכוונתו ללכת עם ישראל "לזבוח" לה'? שיגיד לו בצורה פשוטה שנגמר השעבוד, ועם ישראל יוצא לחורין!
העולם מתחלק לשנים, החזקים והחלשים. בעלי שררה, ועושי דברם. חיות טורפות, ונטרפים. גדלנו על לגיטמציה מוחלטת לכח, לכולנו מוכרת הסיסמה "החזק שורד" אם האריה לא יטרוף הוא ימות ברעב. אם לא נשתמש "במרפקים", נשאר מאחור.. האם בחברת בני האדם, כללי ההישרדות של הטבע תקפים? או שמא לנו כללים משלנו.. בפרשת וארא מופעל לא מעט כח.
העם העברי גם בשעה שעבדו ע"ז לא הזניחו את המחשבה על אלוקי אבותיהם הי"ת, אלא שכל רצונם היה למצוא איזשהו מתווך בין האלוקים לבינם להם האנשים הפשוטים
ממכות מצרים ניתן ללמוד כי כאשר האדם אינו מבטל את רצונו מפני רצון הבורא, ושם ביטחונו ביכולותיו הגופניות, השכליות, הכלכליות או הכוחניות, יגרור הדבר זעזוע כדי להביאו להכרה בצורך להכניע את לבו לפני בוראו.
"ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". מהו תוכן הציווי אל בני ישראל ואל פרעה? האם הכוונה לאותם דברים שנאמרו כבר? האם הציווי לבני ישראל ולפרעה הוא זהה?
נעמוד על מספר נקודות השוזרות את גדולתו של משה רבנו - רגישותו, תפילתו ומאמציו.
למה פרעה לא ביקש ממשה שהצפרדעים יפסיקו מיד?
"העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלקים וברד ואשלחה אתכם" מדוע היו קולות במכת הברד ומדוע פרעה כה נרעש מהם ומפרט את רצונו בהפסקתם?
ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים : (שמות, ח', ב') רש"י: ותעל הצפרדע - צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות... מובא ברש"י: צפרדע יחידה עלתה מהיאור, לבדה, בודדה, אבל בעזרת מכות המצרים נוספו לאחת
מכת ברד המסיימת את פרשתינו לא הייתה מכה ככל המכות, היא לא פגעה בכולם, אלא רק במי שהיה חשוף מחוץ לבית. אדרבה, היא אף נתנה אפשרות להינצל בידי מי שרצה להסתגר בביתו ולברוח ממנה, כמו שהודיע משה רבינו בהתראתו קודם המכה לפרעה ולעבדיו. התורה מעידה כי רבים לא עשו כן, דבר שנראה בלתי מובן! הרי
"וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל, ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" פסוק זה שנאמר בתחילת פרשתינו מעורר תמיהה, מהו תוכן הציווי שנאמר באותה שעה לישראל? הרי פשיטא שאין צורך בציווי להסכים להשתחרר מעול המצרים! וכי מי לא היה מוכן לפרוק מעליו את עול פרעה? וגם אילו