וארא

נושאים בפרשה

שמותוארא

יציאת מצרים וידיעת ה' בעולם

מדוע מצווה הקב"ה על משה לדבר אל בני ישראל ואל פרעה – כאשר משה כבר נצטווה על כך, ואף מילא את השליחות? השליחות לבני ישראל לכאורה הצליחה; ופרעה – מדוע ישתכנע מדרישה נוספת שיציגו משה ואהרן?

שמותוארא

מיהו מושא החיזיון התאולוגי של מכות מצרים?

מהי מטרתה של שליחות משה? האמנם פרעה ואמונתו ניצבים במוקדה? האם האמונה בא-ל אחד אמורה להיות כבר בשלב מוקדם זה נחלתם של כל העמים? אם כן, במה ייבדל עם ישראל ויזכה למעמד של עם סגולה?

שמותוארא

ותהי הכנם באדם ובבהמה- למה נענשו גם הבהמות?

"ויעשו כן החרטומים בלטהם להוציא את הכנים ולא יכלו, ותהי הכנם באדם ובבהמה." (שמות ח'. יד) במה חטאו הבהמות אשר נענשו גם הם במכת הכנים? מדוע לא הסתפק הקב"ה בהכאת המצרים בלבד, וכלל גם את בהמתם? אם תאמר שהיו עובדים את הבהמות במצרים, ולכן כמו שמפורש במכת בכורות: "ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה

שמותוארא

"החלש שורד"

העולם מתחלק לשנים, החזקים והחלשים. בעלי שררה, ועושי דברם. חיות טורפות, ונטרפים. גדלנו על לגיטמציה מוחלטת לכח, לכולנו מוכרת הסיסמה "החזק שורד" אם האריה לא יטרוף הוא ימות ברעב. אם לא נשתמש "במרפקים", נשאר מאחור.. האם בחברת בני האדם, כללי ההישרדות של הטבע תקפים? או שמא לנו כללים משלנו.. בפרשת וארא מופעל לא מעט כח.

שמותוארא

שורש הבחירה

העם העברי גם בשעה שעבדו ע"ז לא הזניחו את המחשבה על אלוקי אבותיהם הי"ת, אלא שכל רצונם היה למצוא איזשהו מתווך בין האלוקים לבינם להם האנשים הפשוטים

שמותוארא

בלדה לאיש הקטן

ממכות מצרים ניתן ללמוד כי כאשר האדם אינו מבטל את רצונו מפני רצון הבורא, ושם ביטחונו ביכולותיו הגופניות, השכליות, הכלכליות או הכוחניות, יגרור הדבר זעזוע כדי להביאו להכרה בצורך להכניע את לבו לפני בוראו.

שמותוארא

קיומם של הרשעים

"ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". מהו תוכן הציווי אל בני ישראל ואל פרעה? האם הכוונה לאותם דברים שנאמרו כבר? האם הציווי לבני ישראל ולפרעה הוא זהה?

שמותוארא

מכת הצפרדע ומידת הכעס

ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים : (שמות, ח', ב') רש"י: ותעל הצפרדע - צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות... מובא ברש"י: צפרדע יחידה עלתה מהיאור, לבדה, בודדה, אבל בעזרת מכות המצרים נוספו לאחת

שמותוארא

הירא את דבר ה'

מכת ברד המסיימת את פרשתינו לא הייתה מכה ככל המכות, היא לא פגעה בכולם, אלא רק במי שהיה חשוף מחוץ לבית. אדרבה, היא אף נתנה אפשרות להינצל בידי מי שרצה להסתגר בביתו ולברוח ממנה, כמו שהודיע משה רבינו בהתראתו קודם המכה לפרעה ולעבדיו. התורה מעידה כי רבים לא עשו כן, דבר שנראה בלתי מובן! הרי

שמותוארא

למען תספר באזני בנך

"וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל, ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" פסוק זה שנאמר בתחילת פרשתינו מעורר תמיהה, מהו תוכן הציווי שנאמר באותה שעה לישראל? הרי פשיטא שאין צורך בציווי להסכים להשתחרר מעול המצרים! וכי מי לא היה מוכן לפרוק מעליו את עול פרעה? וגם אילו