אשר תשים לפניהם
בדרך כלל בתחילת ציווים התורה משתמשת בלשון כמו "ואמרת אלהם". כאן, התורה משנה ממנהגה ומשתמשת בפועל לא ברור – מה בדיוק משה צריך "לשים" לפני העם?
משפטים
נושאים בפרשה
מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק
השקר שמונע את ההתקדמות בעבודת השם הוא ההונאה העצמית - השקר שאדם משקר לעצמו.
דרש ופשט בפסוק 'אם זרחה השמש עליו – דמים לו'
שחז"ל דרשו את הפסוק בניגוד לפשוטו, לא היה בכוונתם לפרש את הפסוק, אלא ליישם את העקרון המובע בו באופן מעשי. דרכם בשיטה זו היתה לחפש[3] בפסוק רמז, הנותן פתח לדרשה אותה הם דרשו.
והאלוקים אינה לידו
כאשר אדם בא לשוב בתשובה, יש יתרון מסויים למי שנפל כבר ברשת יצרו, על פני מי שיש כעס ורציחה בתוך לבו פנימה, ועדיין אין הוא מכיר בחולי שמקנן בו ואין הוא יכול לתקן את המידה הרעה שהוא כפוף אליה.
משמעות דיני עבדות לימינו
גם היום, בזמננו־אנו, עדיין קיימת לדאבוננו עבדות המונית במקומות מסוימים. גם הדורות הבאים יצטרכו לעסוק בשאלת היחס לעבדים, השיקום לאלו שהם כבר לא עבדים, היחס לאסירים ולמחוסרי בית.
דיני עבדים ודיני אדונים
דווקא מסוגיה הלכתית בפרשה משפטים, ניתן ללמוד, על פי עדות של 'משיח לפי תומו' (כביכול), על מאפיין מרכזי של דור יוצאי מצרים שהשתנה לבלי הכר בקרב דור הבנים...
תורת המשפטים
בפרשתנו, התורה פורסת מערכת רחבה של דיני ממונות: אחרי מעמד הר סיני, על השופרות והברקים, התורה מתפנה לשרטט את הדינים על פיהם יתנהלו חיי היום יום של עם ישראל. הבחירה לפתוח בדיני הממונות מעניינת: מכל תחומי ההלכה המגוונים התורה מעדיפה לפתוח דווקא בדיני השומרים, ההלוואות והנזיקין. מה עומד מאחורי בחירה זו?
פרשת משפטים: מחרדה לברית
אין מנוס מלומר, כי פרשת משפטים צריכה להטרים את מעמד הקשר והחיבור של ברית האגנות – לפי הרמב"ן מבחינה ריאלית ולפי רש"י מבחינה ספרותית. אך מדוע? פרשת משפטים נדמית לעיתים כ'אפורה'. רובה עוסקת במצוות משפטיות, חלקן לכאורה מובנות מאליהן, שנועדו לאפשר חיי חברה תקינים. מה לאוסף זה של חוקים ולכניסתם של ישראל בברית האגנות?
אשר תשים לפניהם
משפטי התורה אינם למשפטנים ועורכי דין, הם לכל אחד ואחד, כל איש מישראל נדרש ללמוד ב"ק ב"מ וב"ב, סנהדרין ושבועות, כשם שכל איש ישראל צריך ללמוד זבחים ומנחות, אף שאינו כהן. אין שום דת ואין שום חברה, שבה הדרישה של כל התורה והמשפטים היא נחלת הציבור כולו. ושוב נדגיש, שלפחות מבחינה הצהרתית, זוהי האידיאה, ויש לה משמעויות הלכתיות הדורשות מכל אדם מישראל ללמד את בניו וללמוד בעצמו, ברמה של "יהיו דברי תורה משוננים בפיך".
"מהר ימהרנה לו לאשה"
"וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה ושכב עמה, מהר ימהרנה לו לאישה. אם מאן ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול כמוהר הבתולות" ( שמות כב. טו-טז) מסביר רש"י שצריך לפסוק לה כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתובה וישאנה. יש לציין, שהמפתה את הבוגרת, דהיינו מגיל 12.5 ומעלה, לא משלם כלום. "כי מדעתה עשה". ואילו
מבחן האופטלגין כמשל
המשפט העברי בשונה מכל מערכות משפט אחרות, מערכת החוקים שלו בנויה שלא על פי השכל וההגיון האנושיים, כמו גם שלא על פי מוסכמות הציבור או נציגיהם המחוקקים..אלא כל כולו מבוסס על תורה מסיני, הווי אומר: לא השכל וההגיון הם שקובעים את מערכת חוקיו כי אם השכל העליון בורא העולם הוא שקבע את כללי המשפט.. ומה רע כל כך בהגיון האנושי? שואלים השואלים..שאלה הגיונית לא כך?!
לאהוב או לגרש?
האם אנחנו שמצווים בפרשה ב"וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר" צריכים לקבל ולהכיל בתוכינו את כולם? או שמא יש לנו לגיטמציה לשמר לעצמינו סביבה ע"פ השקפת עולמינו, גם במחיר גירושו של האחר.
פרשת משפטים – המלווה בריבית
כולנו ניזונים מאוצרו של מלך. לעיתים לא רואים זאת, ולעיתים לא רוצים לראות זאת - אך כך הם פני הדברים. המלווה בריבית לוקח בנקודה זו צעד אחד נוסף למטה: לא רק שהוא תופס את רכושו כשייך לו באופן בלעדי, אלא שהוא מסיק מכך שמותר לו לפגוע באחר ולעשוק אותו בצרתו.
"והא-לוהים אנה לידו"
"ולמה תצא זאת מלפניו"? מדוע גרם ה' לאדם תמים לרצוח בשוגג אדם אחר?
הישג חלקי הוא הישג
אדם צריך ללמוד שהוא ייפטר מהעולם מבלי שחצי תאוותו בידו. לא מדובר רק בשאיפות חומרניות, אלא גם בשאיפות מעולם הרוח. אסור לאדם לוותר על שאיפותיו. הרמב"ם מדבר על יכולתו של כל אדם להגיע לדרגת נבואה, ואסור לנו לוותר על חלום זה. אבל מצד שני, כאשר אנו מגלים את הכישלונות שלנו, עלינו לדעת להתמודד איתם.
מיקומה של פרשת משפטים
המשפטים אינם מסתכמים בעניינים פורמאליים של דרכי התנהגות בחברה. למעשה, הם מכתיבים את יחסו של האדם לזולת ולחברה ומקנים נורמות התנהגות ראויות.
שורש העבדות
כתוב בפרשה שעבד יצא לחופשי תחת שן ועין, אם בעליו גרם לו לאבד שן או עין, הוא חייב לשחררו, למה דווקא שן ועין מוזכרים?
"לא אצא חופשי" – על החרות
מכל ג"ן המצוות החשובות בהן משופעת פרשת משפטים בחרה התורה לפתוח בענין העבד העברי, שלפי חז"ל מדובר באדם שנמכר ע"י בי"ד בגניבתו. וכי לא ראוי היה שהתורה תפתח את פרשת משפטים באנשים חיוביים יותר, כגון גומלי החסדים המקיימים את מצות "אם כסף תלוה את עמי", או בשומר חינם העושה חסד עם חברו?
מקומה של פרשת משפטים
פרשת יתרו מסיימת בהלכות הקשורות למזבח.לכאורה המשכה הטבעי הוא פרשת תרומה, העוסקת בבניית המזבח והמקדש. וכמו כן, מה ראה הקב"ה לצוות דווקא על המשפטים באמצע מעמד הר סיני, לפני סיום כריתת הברית עם בני ישראל?
שילוח העבד, ומצוות מילה
התורה מצווה על אדוניו של העבד והשפחה הכנענים: "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו" (שמות כ"א כו-כז) הלכה יוצאת דופן זו, במציאות הרוחנית סוציולוגית של האנושות לפני שלשת אלפים וחמש מאות שנה, אומרת דרשני (יחסם
אם כסף תלווה את עמי – מדוע "אם"?
ההלוואה - חובה גמורה ומצוה מפורשת היא בתורה. "כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים ט"ו). אך כאן, בפרשת משפטים, מופיעה מצוות ההלוואה בניסוח אחר - "אם כסף תלווה את עמי". דהיינו: אם ברצונך להלוות - תלווה, ורק אל תיקח ריבית; אבל אם אין רצונך להלוות - אינך
השביעית והגר
פרשת משפטים עוסקת במצוות רבות, עשה ולא תעשה, מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. אחת מהן היא מצוות השמיטה: ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה, והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך..." פסוקי השמיטה נפתחים עם ו' החיבור לפסוק הקודם המזהיר על הגר: וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים
גניבת נפש
פרשתינו המופיעה מיד לאחר מתן תורה, אינה עוסקת במצוות המרוממות את האדם בינו לבין קונו- כמו: ציצית, תפילין, אמונה וכדו' אלא במצוות שבין אדם לחברו- הנראות כביכול פשוטות ומחויבות המציאות לתיקון עולם. וכבר שאלו מפרשי התורה מדוע נבחר הסדר הזה? אחת מן המצוות הפותחות את פרשתינו עוסקת בגניבת נפש: "וגונב איש ומכרו מות יומת". מה
חמור שונאך
כתוב בפרשתינו "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עימו" נשאלת השאלה הלא כתוב "לא תשנא את אחיך בלבבך" כלומר אסור לשנוא אף אחד מישראל, אז כיצד יכול להיות מצב שהאדם שונא את חברו? על כרחך אתה אומר שהתורה מצוה לשנוא, לשנוא רשעים.הגמ' לומדת מהפס' "כי תראה" וגו' שאם יש