הקדמת נעשה לנשמע
למלאכים, שכאמור אין להם יצרים אנושיים, זה הרבה יותר קל; אך גם עלינו מוטלת החובה לקבל את דבריו של הקב"ה ללא תנאים, ובהבנה שאם הקב"ה רוצה – זה מה שצריך לעשות. והבא להיטהר מסייעים בידו.
יתרו
נושאים בפרשה
התורה הא–להית והמעורבות האנושית ביצירתה
ישנן שתי מערכות מקבילות הקשורות זו לזו. ישנו עולם האידאות, ישנה התורה בטהרתה, וישנו עולם המעשה, עולמנו, שבו קיימת תורת האדם.
היכן הם בני משה?
אי אפשר לו לאדם לתבוע מסירות נפש מן הזולת, כאשר הזולת אינו נצרך לכך. מסירות נפש יפה לו - למשה עצמו, אך אל לו להטילה על בני ביתו.
אהבה ויראה בעבודת ה'
כיצד עדיף לישראל לקבל את התורה – מאהבה או מיראה?
מה עניין יתרו להר סיני
פרשת יתרו מתחלקת באופן ברור לשני חלקים: בתחילתה סיפורו של יתרו, ולאחריו סיפור מתן תורה. הקשר של חלקה השני של הפרשה לספר שמות הוא טבעי ומובן: עם ישראל יוצא ממצרים, ים סוף נקרע לפניהם, הם הולכים במדבר עם כל הבעיות הכרוכות בכך, ולאחר שהם מנצחים את עמלק, האויב האולטימטיבי, הם מגיעים למרגלות הר סיני ומקבלים תורה. אולם תיאור זה רק מחריף את הבעיה הקיימת עם חלקה הראשון של הפרשה: מדוע התורה בוחרת לספר לנו דווקא כאן, קודם מעמד הר סיני, על ביאת יתרו?
מצות האמונה
הרב צבי יהודה נהג לומר שהאמונה היא לא ידיעה ולא מחשבה, אלא החיים עצמם. נדמה שהמילה המתאימה ביותר להסברו של הרב צבי יהודה היא 'הזדהות': האדם צריך להזדהות עם קיומו של הקב"ה, ולמקד בכך את חייו.
על היצירתיות בלימוד תורה
עם ישראל צועד לקראת מתן תורה, אך מפחד לאבד את אישיותו: התורה היא דבר דורש וכפוי על האדם; יש לה אמירה ערכית וחינוכית והיא אמורה לעצב את האדם. בני ישראל אינם ששים לאבד את האוטונומיה שלהם. כך, ביום החתונה, מרגישים תחושה עזה של ציפיה, אך יחד אתה גם חשש, שכן האדם לא יודע למה הוא נכנס, מה צפוי להשתנות באישיותו: "לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו". כך גם לגבי היום הראשון בעבודה, בצבא, בכתה א', בשיעור א' ובשנה א' באוניברסיטה; אף שאתה משוכנע לחלוטין שזה מה שאתה רוצה לעשות, התחלות שכאלו מהולות תמיד בחששות הקשורות לאישיותנו, וכך גם בקבלת התורה.
"אתה שומע?"
אנשים נוטים לחשוב ששמיעה היא פעולה פסיבית, לשבת ולהקשיב. לפעמים זה עובר ליד האוזן, לפעמים נכנס משהו פנימה. אך הקשבה אמיתית היא פעולה אקטיבית. "הקשבה פעילה" היא פעולה שדורשת מאמץ, ריכוז, נכונות ועוד ..
בית המקדש ובית המדרש
מדוע עם ישראל אינו יכול לחיות בחוויה רוחנית ובמתח גבוה למשך זמן רב? ככל אדם, גם אצל עם ישראל עלול להתפתח עם הזמן זלזול בחוויה המשמעותית הזו. כאשר אדם חווה חוויה כלשהי בתדירות גבוהה היא מאבדת את ערכה ומשמעותה עבורו. אי אפשר לערוך חתונה כל ערב, עם תזמורת וסעודת מלכים, ולא רק בגלל השאלה התקציבית.
כפיה בקבלת התורה
הקבלה אומרת לנו שאין כפיה ברוחניות. אי אפשר להכריח בן אדם להיות רוחני. אי אפשר להכריח אף אחד לקבל על עצמו עול תורה ומצוות ויש לזה שורשים רוחניים עמוקים. בכל זאת, אנו קוראים במדרש, "עמדו ישראל בהר סיני ערוכים, האנשים לבד והנשים לבד. באותה שעה נתלש הר סיני וניצב בשמי מרום. כפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל, ואמר: אם מקבלין אתם עליכם את התורה - מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם, באותה שעה געו כולם ושפכו ליבם כמים בתשובה, ואמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע!" (בבלי, ע"ז). מה פשר הכפייה הזאת, איום בחיים ומוות? למדנו שאין רע יורד מלמעלה, אז על מה מדובר פה?
מקומה של פרשת יתרו
מדוע התורה מספרת על בואו של יתרו דווקא כאן? הרי ההמשך הטבעי של יציאת מצרים הוא מעמד הר סיני ופרשת בואו של יתרו נראית שולית וקוטעת את הרצף. תמיהה זו גדולה במיוחד לפי הדעה במכילתא שיתרו בא רק לאחר מעמד הר סיני...