משה הנביא והמנהיג
אדם צריך לחשוב שאם הוא לא ילך – אין מי שילך.
שמות
נושאים בפרשה
טבע ונס
על העובדה שביכולתו של הקב"ה לשנות את הטבע אין חולק. אך השאלה האם אכן זו דרך הנהגת ה'?
די לשילוב ידיים
הקב"ה מבקש באמצעות האות לעודד את משה להוציא את ידיו מחיקו ולפעול להוציא את עם ישראל.
"וַתַּחְמֹל עָלָיו" – גדולתה של בת פרעה
בפרשה הבאה התורה תספר לנו את תולדות אהרן ומשה, ותזכיר באופן מפורש את נישואי עמרם ויוכבד. מדוע התורה מביאה את הסיפור גם כאן, אך באנונימיות?
מבית פרעה לארץ מדיין
נבחן את האירועים בפרשתנו המתמקדים בהתפתחותו האישית של משה, ובפרט את סיפורי פרק ב'.
יחיד וציבור
פסוקי הפתיחה של פרשתנו מהווים, אם כך, את קו התפר ואת נקודת המפנה שבין יחיד לציבור; בין תפיסה הרואה בעם קבוצה של יחידים, לבין תפיסה הרואה בעם ישות אורגאנית, אשר כל פרט שבה אינו אלא אחד מאבריה.
וימות מלך מצרים… ויזעקו
מותו של העריץ האכזר היה צריך להיות יום חג עבור בני הממלכה המדוכאים, אך בניגוד לכך הכתוב מתאר שמותו של מלך מצרים גרם לבני ישראל לאנחה וזעקה; מדוע?
מוסר אבות ותורת בנים
משמתמעטים הדורות יש להאיר מחדש רוחה של תורה ותוך כר להבליט אי אלו עיקרים שבמעשה, אלו המבטאים ביותר רוחה ומגמתה של תורה.
גאולה שלא כדרך הטבע
כשמשה רואה שפרעה "גזר עליהם גזרה שלא היה לו שום צורך בה - תבן לא ינתן לעם הזה", הוא מבין שהוא נשלח למשימה של גאולה שאינה בדרך הטבע. אין זה דבר טבעי לגרום לישראל סבל "לשמו", במקום שלמצרים אין שום תועלת ויתרון בכך. מגזרות שאין בהן היגיון - נושעים על ידי גאולה שאינה נתפסת בהיגיון, ואינה כבולה לחוקי הטבע.
ועתה לכה ואשלחך
מה עבר על משה עד שהוכשר להיות המנהיג של ישראל? מה הייתה מסכת החיים שעברה עליו?
על האותות
על אותותיו של משה ודומיהן יש לשאול – האם התוכן של האות עצמו בא ללמד את הנביא או העם דבר מה? או שמא אין כלל חשיבות לתוכן האות – וכל חשיבות האות היא בעצם קיומו המוכיח את עליונות הנביא ויכולתו שמעל כוחות הטבע?!
חינוכו של משה: המוכנות המוחלטת למלא את דבר ה'
כיצד משה זכה למעלה זו, שלמרות כל איכויותיו האישיות הוא מעביר את דבר ה' בצורה זכה וצלולה, בלי שום 'נגיעה' אישית?
"ויאמן העם וישמעו" – הוויכוח בין ה' למשה על חינוך לאמונה
מעמד הסנה המופיע בפרשתנו הינו במבט ראשון מודל בסיסי של ויכוח בין הקדוש ברוך הוא למנהיג המיועד במעמד הקדשתו לתפקיד, מודל שאומץ על ידי נביאים מאוחרים בשעה שציווי השליחות רבץ לפתחם. אולם, עיון מעמיק בתכניו של מעמד זה מעמיד אותו כוויכוח ייחודי בין הא-ל לשלוחו. וויכוח זה אינו עוסק בחשש הנביא למעמדו, או בתיאור קשיות עורפו של העם, אלא מבקש לדון על אסטרטגיית השליחות ויעילותה.
יחיד וציבור
המתח שבין יחיד לציבור אינו מאפיין רק את המעבר מספר בראשית לספר שמות, אלא מלווה את תולדות המחשבה התורנית לאורך הדרך.
משעבוד לידיעה
לאחר שנים ארוכות של משה במדין, ה' מתגלה אליו בסנה. ה' מצליח, במאמץ רב, לגייסו שוב לפעולות ההצלה שבהם החל – הפעם עם ליווי א-לוהי. הקדוש ברוך הוא נכנס לתמונה, והוא מבטיח כי סוף השעבוד מצוי בטווח ראייה. מה גרם למהפך הדרמטי בסיפור? האם זהו שינוי שרירותי בעלילה, או שמא ניתן לשים אצבע על נקודת השינוי?
ידיעת ה'
בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה במשה ובבני משפחתו, ובנוסף הקב"ה מתגלה אליו ומטיל עליו את שליחותו הגדולה. אך משה לא נשא בעול לבדו, אלא השתתף בהנהגה יחד עם אחיו, אהרן. בדברים הבאים נעמוד על היחס בין השליחויות השונות, ועל המשותף להן. אך לפני שנעמוד על מטרת השליחויות, נפתח ביחסים שבין משה ואהרן לבין עצמם.
כיצד למדו חז"ל שילדו במצרים שישה בכרס אחת?
כתיב: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שמות א, ז). וחשבתי בעה"י לומר שמכאן למדו חז"ל שבמצרים ילדה אשה שישה בכרס אחת, שהכתוב היה יכול להסתפק בתיבה אחת כמו "פרו" או "ישרצו" אלא העובדה שהכתוב השתמש בשש מילים מלמדת שהנשים העבריות ילדו שישה בכרס אחת, וזה גם מה שמסביר את אותו ריבוי על
ויפן כה וכה- מאיפה יש לנסיך מצרי רוח הקודש?
" ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול." (שמות ב. יב) אותו זמן שמשה רבנו יוצא לראות בסבלותם של אחיו העברים, הוא למעשה נסיך מצרי, שגדל בארמון פרעה במצרים. לכאורה, בלי ידע אמיתי על מורשת אבותיו היהודים, וניתן גם להניח, בלי הכרה בבורא עולם. אז מהיכן היו לו למשה הכוחות
מה זה משנה אם נמצא חן בעיני מצרים…?
למה צריך שנמצא חן בעיני מצרים? יכל הקדוש ברוך הוא לתת לנו את רכושם באונס ולא מרצון. כמו שגרם הקב"ה לשלח את ישראל באונס, מפחד ושלא לרצונם- ככה גם יכל הקדוש ברוך הוא לתת לנו את רכושם באונס! למה צריך שנמצא חן בעיניהם?
תנו לכם מופת
אם פרעה ירצה לראות אות או מופת בדבר מהימנותם של משה ואהרון, או מופת בדבר הבנת גודלו של משלחם -הקדוש ברוך הוא, היה צריך הפסוק להיות כתוב בצורה שונה. "תנו לי מופת" , למה נאמר "תנו לכם מופת"? הלא פרעה הוא זה המבקש את ההוכחה….
מאבק הזהות של משה
בשיעור זה נבקש לענות על השאלה "מיהו משה?" בתקופת חייו הראשונה. כיצד דמותו של משה נתפסת בעיני עצמו, בעיני סביבתו במצרים ובמדבר, בעיני עמו ובעיני התורה? האם כמשה בן (עמרם) איש מבית לוי? משה בן (בתיה?) בת פרעה? משה בן (יוכבד) בת לוי? משה אחי אהרן ומרים? משה חתן יתרו, איש לציפורה?
ויאמינו בה' ובמשה עבדו
מה צריך מטה לעשות בו את האותות? למה בחר הקב"ה במטה אשר דרכו יעשו המופתים? יכל משה להרים את ידו, וכל מה שיצביע עליו יהפוך לנחש לדוגמא. לכאורה זו הקטנה של האות והמופת- שזה נעשה דרך כלי כזה או אחר. יכל פרעה לאמר: "נראה את משה בלי המטה שלו!"… ניתן להבין, בטעות, כי מקור כוחו של משה הוא המטה- ולא הקב"ה! והלא זאת מטרתו העקרית של משה- שיכיר פרעה וכל מצרים איתו- מי זה הקב"ה ומה כוחו!!
התרופה היחידה נגד היצר הרע
כשפרעה שמע שלעם ישראל יש דרישות כלפיו הוא החליט להכביד עליהם את העבודה כדי שיהיו מרוכזים ושקועים בה ושלא יהיה להם ולו שניה אחת של זמן "מיותר" כדי לחשוב על דברים אחרים כמו למרוד בו או לצאת נגדו בצורה כלשהי, והרי פרעה מסמל את היצר הרע, ומהדרך בה הוא פועל נגד האדם ניתן ללמוד בעה"י
ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא-להים
במרכזו של ספר שמות עומדים שני 'שחקנים', שהספר מתאר באריכות את התהליך שעבר עליהם: עם ישראל, שיצא ממצרים והפך לעם, ומשה רבנו, שהפך למנהיג. ניתן למצוא מספר קווי דמיון בין מה שאירע לעם ישראל לבין מה שאירע למשה רבנו. ננסה כאן לעמוד על אחת מן ההקבלות הללו.
מעט על ראשית מעשיו של משה
משנולד משה - יש לו אב ואם, אח ואחות. מי שמצפִּינו מפני גזירת המוות המצרית זו אמו, ולא אביו. כיוצא בו, היא שבונה לו את התיבה ומשלחתו בתוכה ביאור, אף שדווקא דרך איש היא לבנות תיבה. מי שניצב בין קני הסוף להשגיח על התיבה ומי שמגלה עורמה ותושייה בקריאת המינקת "מן העבריות" ברגע הנכון - היא אחותו של משה, ולא אחיו. הדמות השלישית בהצלתו של משה מגזירת פרעה היא בת פרעה, המגדלת את משה בתוך ביתו של פרעה. בעת שמגיע משה למצרים לאחר גלותו הארוכה במדיין, עומדת עליו ציפורה אשתו ומצילה אותו ברביעית מידי המלאך, בעת שהיא כורתת את ערלת בנה. משה גאלנו מיד מצרים, אך בלא תושייתן של נשים צדקניות - משה מניין?!
אפילו הגיהינם מוכיח את חסד ד' כלפי ברואיו
רבי משה שלמה כשר מסביר באחד מספריו הנפלאים שהרעיון של הגהינם שקול לזה של הגעלת כלים, שהכלל בו הוא "כבולעו כך פולטו", וכשם שהכלי בלע את האיסור ברותחין, גם דרך הפלטתו ממנו תהיה ברותחין כדי להכשירו מחדש, ועל אותו עקרון פועל גם הגהינם שאף בו מתבטא החסד העצום של ד' יתברך כלפי ברואיו בכך שהוא מאפשר לכל נשמה לתקן את עצמה ולהסיר מעליה את כל הכתמים שדבקו בה כתוצאה מהחטאים והעוונות שעשה האדם בו שכנה בעוה"ז...
"רווחת הגלות"
כל פעם שאנו נחשפים לחדשות השבוע בערוצי המידע השונים, אנו נתקלים בלא מעט סבל אנושי. משפחה שנכחדות, חולי, עניות, וצרות רבות ושונות. ללא ספק המבט הנשקף על העולם מבין הדווחים השונים אינו אופטימי במיוחד. כיצד אפשר לשמור על שפיות, ואופטמיות בעולם מאכזב כל כך? כיצד אפשר להשתקם מאסונות כאלו? מה תוכנם ומטרתם של התמודדויות החיים של כולנו?
חיים של עבודת-פרך
במה שונה עבודת פרך מסתם עבודה קשה?
מאבק הזהות של משה – איזה ילד לא נימול, ומדוע?
כיצד דמותו של משה נתפסת בעיני עצמו, בעיני סביבתו במצרים ובמדבר, בעיני עמו ובעיני התורה? האם כמשה בן (עמרם) איש מבית לוי? משה בן (בתיה?) בת פרעה? משה בן (יוכבד) בת לוי? משה אחי אהרן ומרים? משה חתן יתרו, איש לציפורה?
"מבחן המעשה"
דמיינו את עצמכם צועדים על שפת היאור כבת פרעה. והנכם מביטים למרחב ורואים תיבה שטה במים אי שם, בעומק. היש הגיון בנסיון נואש להושיט יד? כל בר דעת מבין, שאם אין לך אפשרות אין טעם לנסות?
"כי א-לוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה"
להבדיל מיוסף, שנות המשבר שחווה משה הן אילמות, ואין לנו מידע על הלך רוחו. ברם, פעמיים פוצה משה את פיו, ושתיהן באמצעות שמות ילדיו.
"ואומר לך בדמייך חיי"
מדוע לא מל משה את בנו עם היוולדו? ומדוע ביקש ה' להמית את משה? התשובה לשאלות אלו עוברת דרך שאלה פרשנית מקדימה: מי היה הבן הלא-מהול שמלה ציפורה - גרשום הבכור או אליעזר הצעיר?
האמת שמאחורי הגמגום
מדוע לא ריפא אותו אלוקים את משה מגמגומו? למה לא להעניק לו את כשרון הדיבור המושלם? כלום לא יצליח יותר בתפקידו ו"דבריו יהיו נכונים יותר"? הלא הוא שם פה לאדם!
בחירתו של משה
לפי המדרש, הסיבה להתגלות ה' אל משה היא תחושת האחווה עם ישראל. משה רבנו היה רגיש לסבל שאותו עוברים אחיו, אך הוא לא נעצר בכך.
"אל תקרב הלום"
כאשר יש מתח רוחני גבוה, כאשר יש רצון עז להתקרב לשכינה, קיים החשש שמישהו יעבור את הגבול ויתקרב יתר על המידה. ישנו מתח בין שני צדדים של אותו המטבע- הרצון להידבק בה' ולהתקרב אליו, והדרישה לירא מפניו ולשמור על מרחק ממנו.
גאולה שלא בדרך הטבע
"וישב משה אל ה' ויאמר - ה', למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך - הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה - עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו"
מנהיג אמיתי
מדוע מתערב משה בהתנכלות של רועי מדין לבנות יתרו? האם האירועים במצרים - בגללם נאלץ לברוח - לא לימדו אותו מה סופו של מי שמתערב בריב לא לו?
"ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל הא-להים"
במרכזו של ספר שמות עומדים שני 'שחקנים', שהתהליכים שהם עוברים מתוארים באריכות: עם ישראל, שיוצא ממצרים והופך לעם; ומשה רבנו, שהופך למנהיג. ניתן למצוא מספר קווי דמיון בין מה שאירע לעם ישראל ומה שאירע למשה רבנו.
"הבה נתחכמה לו" – מתחכום יתר לכישלון
מהיכן מוכר לנו פרעה כדמוקרט המבקש את הסכמת עמו לשעבוד ישראל? מדוע בכלל הוזקק פרעה להסכמת עמו כדי להעביד את עם ישראל? ולמי ביקש פרעה להתחכם?
"וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ" (א, יב)
מעירים על פסוק זה חכמי ישראל: בפסוק לא נאמר "וכאשר יענו אתו כן רבה וכן פרץ", אלא נאמר "כן ירבה וכן יפרץ" בלשון עתיד, מכאן נמצאנו למדים שהתורה אינה מדברת רק על בנ"י שבמצרים אלא על ישראל שבכל דור ודור, בכך נתן הקב"ה הבטחה מפורשת לעם ישראל שלא יירא ולא יפחד משונאי ישראל וככל שיוסיפו