בגדי כהונה ובגדי שבת
בגדי הכהונה אינם משמשים כמדים בלבד. להבנת הגמרא והרמב"ם, בגדי הכהונה משמשים גם חלק מחלות הקדושה שעל הכהנים.
תצוה
נושאים בפרשה
הציץ, החושן והאפוד
הציץ מסמל את עבודת ה' דרך השכל. הוא מונח על ראשו של האדם, ליד המוח. המסר שלו קר, ברור וחד משמעי: עבודת השכל איננה מותירה מקום רב ליצירתיות או לביטוי אישי, וכך גם עבודת ה' שמסמל הציץ: כשם שלמשוואה פתרון אחד ברור, כך יש דרך סלולה וברורה לעבודת ה'. החושן לעומתו, מסמל יסוד נוסף בבגדי הכהן הגדול, שמבטא עבודת ה' מסוג שונה.
כתנות אור
התורה שמה במוקד את הפנימיות, אולם היא אינה מסתפקת בכך. חטאם של בני אהרן היה שנכנסו למשכן מחוסרי בגדים - הם חשבו שהעיקר זה הפנימיות, ולכן אם הם באמת רוצים לעבוד את ה', אין זה משנה כיצד הם לבושים. אולם הם טעו. אי אפשר לעבוד את הקב"ה באיזו צורה שרוצים, ויש משמעות גם לצורה החיצונית שבה באים אל הקודש ושבה נראים כלפי חוץ. אין לשים את המוקד בחיצוניות, אולם יש לזכור שגם היא אחד מהערכים שהתורה מחנכת אותנו אליהם.
בגדי הקודש
במקום להתמקד בתפקידם ועבודתם של הכהנים, התורה מעדיפה לדון באריכות בבגדים שלהם (למעט קטע קצר בתחילת הפרשה, כז:כ-כא). למעשה, כל פרק כז הוא תיאור ארוך ומפורט של בגדי הכהונה. למרות שאין חולק שיש חשיבות - הן מבחינת העבודה והן מבחינת העם (עיינו רמב"ן כז:ב) - להלביש את הכהנים בבגדים יפים, יש לתהות מדוע התורה מתארת את הבגדים ברמה כזו של פירוט ואריכות.
בנייה ומבנה בפרשות המשכן
פרשיות המשכן, הכלים ובגדי הקודש הן הן התבנית שראה משה בהר סיני. הפסוקים היו כתובים על גבי התוכנית של הכלים – לאורך, לרוחב ולגובה. ערך הפסוקים, מספר המילים שיש בהם, נקבע על פי תבנית הכלים עצמם.
"ולא ישאו עוון ומתו"
מה טעם ראתה התורה להשמיט את הציץ והמכנסיים מרשימת הפתיחה של בגדי הכהנים?
תפקיד הבגדים
כפי שהבגדים יוצרים פער בין האדם לבהמה, כך בגדי הכהונה יוצרים פער בין הכהן לבין העם שבשדות. וגם כאן, מדובר בהפרדה חיצונית, אשר באה לבטא את ההפרדה וההבדלה הפנימית.
הרהורי הלב
על הרהורי עבירה, הרהורי מצווה, והרהורים שעושים עבירה מהמצווה.
האסתטיקה ביהדות
מהפסוק המתאר את התפארת וההדר שבבגדי הכהונה אפשר להסיק שליהדות יש יחס חיובי ליופי ולאסתטיקה, לפחות בכל הנוגע למקדש. אלא שלעניין היופי וההדר נראה שיש שני פנים.