לאחר שבירת הלוחות משה מצווה את בני שבט לוי להרוג את החוטאים בעגל. פסוקים אלו תמוהים ביותר: הרי לא נאמר בשום מקום קודם לכן שהקב"ה ציווה את משה להרוג את החוטאים בעגל. אם כך, נראה שמדובר ביוזמה עצמאית של משה. כדי להבין את המהלך הזה של משה צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שמשה הכיר היטב את שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, ובתוכן המידה האחרונה: "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".
לכולנו במהלך חיינו יש רגעי גילוי והרגשת קרבת אלוקים ומנגד גם רגעים קשים בהם היצר מתגבר עלינו. מתוך הבנת הגורמים לחטא של עם ישראל נלמד בע"ה ממה להיזהר ולמה לשים לב.
בעוד הלוחות הראשונים היו מעשה אלוקים צרוף, הרי שהלוחות השניים היו פרי יצירתו של משה. מה מבשר השינוי ביצירת הלוחות? האם יצירתם של לוחות אלו בידי משה טובה מיצירת הלוחות הראשונים שהם מעשה אלוקים?
למה לא כתוב בפרשיות תצוה ותרומה שמבארים בהם את עניין עשיית הבגדים גם את עשיית הבגדי לבן בשביל הכהן הגדול ליום הכיפורים?
מה הקשר בין קשר התפילין של קודשא בריך הוא לבין י"ג המידות של רחמים שגילה לו למשה באותו מעמד, לאחר חטא העגל?
מגמת הסנגוריה המאפיינת את מרבית דרשות חז"ל הארצישראליות העוסקות בחלקו של אהרן בחטא העגל, חריגה מההערכה האמביוולנטית העולה מדרשות העוסקות בחטאיהם של אבות אומה אחרים. בעיונינו זה ננסה לעקוב אחר היחס לחטא אהרן בעגל החל מהמקרא ובהמשך בספרות הבתר מקראית, וננסה להבין מהן הסיבות לצמיחתה של הסנגוריה המוחלטת למעשה אהרן בתקופת המשנה והתלמוד.
משה רואה את מצבו של העם, ומבין שהוא אינו מוכן לאידיאל שמייצגים הלוחות. באופן מודע, הוא בוחר לנפץ את הלוחות, באופן שימנע מן העם מלחיות ברמה האידיאלית של מעמד הר סיני מצד אחד. אולם באותו הזמן, השבירה גם מאפשרת תיקון לעם: מבחינה זו, ניפוץ הלוחות מהווה מעשה הדומה לגירוש מגן עדן. גם אז, מסולק האדם מהגן, מקום המסמל רמה רוחנית גבוהה. מטרתו של הגירוש היא לאפשר לאדם תיקון שישיב אותו בחזרה לגן – בבוא הזמן.
הדיבור הא-לוהי כבר הסתיים, משה מקבל את הלוחות ומשיג את מטרת העלייה להר. אם כן, מדוע משה לא יורד מההר? אכן, צודק העם – "בושש משה"! משה ממשיך, משום מה, לשבת בהר במחיצת ה'. רק לאחר חטא העגל משה נאלץ לרדת, בשל ציוויו של ה' "לך רד!" (ל"ב, ז'). כביכול, אם העם לא היה חוטא, משה היה ממשיך לשבת ללא סוף, למרות שכבר ניתנו לוחות. פעולה זו של משה תמוהה מאוד. מדוע להדאיג כך את העם, העומד מתחת להר חסר אונים וצמא לחזרתו?
החכמים רואים את מקור הכישלון בתלותם המוחלטת של העם באישיותו של מנהיגם. העם שהתרגל לסמוך על משה ועל הדרכתו הכוללת, מצאו את עצמם במפתיע משולחים לנפשם. בלי שהתחנכו ליטול אחריות לחשיבה עצמאית, נפל העם קרבן לאובדן עשתונות. חז"ל רומזים בדבריהם לסכנות שבהתנערות גמורה מאחריות אישית, גם כאשר היא נובעת מן ההסתמכות על מנהיגים וגדולים.
לפני כמה שנים שמעתי מהרב אביגדור נבנצאל שליט"א, רבה של העיר העתיקה בירושלים, סיפור על עניינם של י"ג מידות הרחמים. הסיפור עוסק בזוג זקנים המגיעים אל הרופא לקבל טיפול למחלתו הקשה של הבעל. הרופא, רושם מרשם לחולה ומזהיר את האישה להקפיד מאוד על ביצוע הנאמר במרשם, והיה ואין שיפור במצב, מוסיף הרופא, יש לחזור אלי
אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין" (ברכות ז ע"א) ראשית - מה פשר ההתגלות הזו למשה? ושנית - מה הקשר בין קשר התפילין של קודשא בריך הוא לבין י"ג המידות של רחמים שגילה לו למשה באותו מעמד, לאחר חטא העגל?
כשמשה לא יכל להתאפק לנצל את נדיבותו של הקב"ה במענה חיובי לשאלותיו ביקש משה לצעוד עוד צעד אחד יותר מידי לספק את סקרנותו לראות בעיניו סוף סוף את מהות האלוהות...
לאחר חטא העגל, מובאת בפרשתינו התדיינות חריגה שאין כמותה בתורה ובנביאים בין משה לה' ובמסגרתה מבקש משה מה': "הודיעני נא את דרכיך"...
בפרשה מסופר על שבירת הלוחות, משה יורד מהר סיני עם הלוחות בידיו וכאשר הוא רואה את עגל הזהב הוא זורק אותם ומשברם. והרי משה ידע על מעשה העגל עוד לפני שירד מהר סיני ולמה כל-כך הזדעזע כשראה את העגל? אלא שבתחילה היה משה סבור כי יצליח לתקן את בני ישראל, שיכירו מיד בחטאם ויחזרו בתשובה, כך שיוכל עוד לתת להם את הלוחות. אך כשראה את המחולות סביב העגל, שהם עוד שמחים בחטאם, נתייאש מכך ולא ראה כל תקווה לתקנם ולכן נזדעזע ושיבר את לוחות הברית...
"ויהי כאשר קרב אל המחנה, וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה, וישלך מידו את הלוחות, וישבר אותם תחת ההר". שבירת הלוחות בעקבות חטא העגל ממחישה בצורה החזקה ביותר את שבירת הקשר והחיבור בין ישראל לאביהם שבשמים. החטא הוליד משבר נורא במערכת הקשרים בינינו לבין הבורא. לכן מובן, מדוע משה שבר את הלוחות, ולא הסתפק
כאשר הקב"ה התגלה לעם-ישראל במעמד הר-סיני הוא התגלה ע"י ירידה וצמצום, כמו שכתוב "וירד ה' על הר-סיני" ירד הקב"ה מהאחדות האלוקית שה' אחד ושמו אחד להתגלות בשתים, כמו שדוד המע"ה אומר בתהלים "אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי"(תהלים ס"ב, י"ב) הקב"ה התגלה בשתי לוחות, התגלה בשני רבדים של מצוות: בין אדם לחבירו ובין אדם למקום.
חטא העגל הינו תמוה ביותר! קשה להבינו בכלל, אך במיוחד כאשר מדובר ארבעים יום לאחר המעמד האדיר של מתן תורה, חודשים ספורים לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, בדור שראו את הניסים והנפלאות עד שהגיעו להישגים רוחניים יותר מגדולי הנביאים? מאידך, לאחר תפילותיו ותחנוניו של משה רבינו, הקב"ה סולח לעם ישראל מבלי להעניש כמו בחטא
"כי לא אחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו. אמת כי אתה הוא יוצרם, ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודן\ם"- ברוב טובו המציא לנו הקב"ה דרכים להיפטר מעוונותינו, ישנם מעשים שבתשובה גרידא הם נמחלים ומתכפרים, וישנם הזקוקים לעונש כי להסירם, כשאחד מהם הוא עונש