מבצע חבקוק והארון בארגזים
התורה היא רסיס יהלום הנופל לתוך צדפה, וסביבו הולכת וצומחת פנינה. לחיים הדתיים שלנו יש גרעין יציב ונוקשה: התורה וההלכה. סביב הגרעין הזה צומח עושר מגוון של חיים דתיים ערים.
תרומה
נושאים בפרשה
הכפורת
ההגות היהדות עליה אנו מתחנכים, שראשיתה בפרשיות התורה והמשכה ביסודות הפילוסופיה היהודית, מעמידה אותנו תמהים ומשתהים מול העובדה שדווקא במשכן, במקום הקדוש ביותר, מעל לארון העדות, ניצבת דמותם של שני מלאכים.
מצוות בניין בית המקדש
המקדש מהווה מוקד למפגש שבין הקב"ה לאדם, ועל כן הוא מוכרח לשלב את שני המרכיבים הללו גם יחד: מחד - את עבודתו של האדם, ומנגד - את השראת שכינתו של הקב"ה.
תחושת המחויבות
עלינו להבין שלימוד התורה צריך להתבסס קודם כל על מחויבות, ורק אחר כך ניתן למצוא בו עניין והנאה.
"וכן תעשו"
מדוע הקדוש ברוך הוא ציווה על מערכת כרובים נוספת ושונה במקדש?
תרומה מחובה ותרומה מרצון
נדמה שמדברי רש"י עולה מסר חשוב לחיינו הדתיים, שעליו כבר עמד המהר"ל ב"גור אריה" על אתר: עבודת ה' צריכה להתבסס קודם לכול על מחוייבות, ולא על רצון טוב. אמנם המשכן מבוסס על התנדבות של כל אחד ואחד, אולם האדנים שלו - הבסיס שעליו הכול עומד - מורכב מתרומה בעלת אופי אחיד, שכל אחד ואחד חייב לתת בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו.
בין הנהגת המלאך לציווי על בניית המשכן
חמש הפרשות האחרונות של ספר שמות העלו לא מעט שאלות. המרכזיות שבהן עוסקות במטרת הפירוט הרב של אופן בנית המשכן וכליו בפרשות תרומה ותצווה, בחזרה לכאורה על פרשות הציווי של פרשות בתיאור הביצוע בפרשות ויקהל פקודי, וכן על מקומה של פרשת כי תשא בין שתי יחידות הציווי על בנין המשכן וביצועו.
מצוַת בניין בית המקדש
במסגרת ספר שמות ישנה חלוקה ברורה בין העיסוק במקדש וכליו מצד אחד, לבין העיסוק בכוהנים ובלבושם מצד שני. פרשות 'תרומה' ו'ויקהל' עוסקות בעיקר בבנין בית המקדש ובעשיית הכלים שנמצאים בו, ומאידך פרשיות תצווה ופקודי מתמקדות בענייניהם של הכהנים ובגדי הכהונה. נראה כי חלוקה זו משקפת במידה רבה את השניות הכללית המאפיינת את בית המקדש ואת תכליתו העיקרית.
פנים אל מול פנים
אם אכן המשכן נועד להוות מקום להנחת הלוחות, יש לשאול מה הוא תפקידם של שאר כלי המשכן? מדוע לא להסתפק בבניית היכל מכובד ובתוכו ארון להנחת הלוחות?
ענייני משכן
בדומה לכנסת ישראל - כך הוא גם דימויו של הקב"ה, שהמשכן והאוהל הוא ביתו. הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים, ועם ישראל הוא עדת מלכותו. כמלך - ראוי הוא שיבנו לו בית מפואר ממיטב החומרים - מיריעות שלמה, יריעות המשכן. אך הקב"ה אינו רק מלך; הוא גם רועה, ועם ישראל הוא צאן מרעיתו במדבר, שהוא מקום המרעה הטבעי של הצאן.
חישוקי הכסף- חשק ההתעלות
"ווי העמודים וחשוקיהם כסף"- באיזה עמודים מדובר? עמודי החצר. המאמר הזה בא לעשות סדר בנושא העמודים והקרשים, וכן לתת נקודה למחשבה, משמעות רעיונית מתוך דבריו של הרש"ר הירש, לשנים מהפרטים של העמודים: אדני הנחושת וחישוקי הכסף.
האדם בונה את העולם
הפער המשמעותי בין המקדש לבין המשכן נעוץ כמובן בכניסה לארץ. הכניסה לארץ מבטאת באופן מובהק מעבר מהנהגה ניסית להנהגה טבעית. בין מצב שבו ה' מבצע פעולות במקום האדם, למצב שבו האדם עצמו צריך לטרוח בביצוע הפעולות, חורש וזורע.
המעטפת והתוכן
בפרשת תרומה נצטוינו לבנות משכן וכלים, מקום בו תשרה השכינה, ותשכון בתוכינו. בשביל מה ה' צריך שאנחנו, בני האדם נבנה לו בית? הרי הוא נמצא בכל מקום, מדוע לצמצם אותו למקום מסויים? ומדוע בכלל יישות רוחנית צריכה בית גשמי?
"הבית והחוץ"
פרשת תרומה עוסקת בגבול הדק אך המשמעותי בין הבית לחוץ. בית המקדש נועד כדי ליצור מקום שיבדיל בין הקודש ובין החול. אך אם נסתכל ברזולוציה קרובה יותר נגלה אולי תמונה מורכבת יותר.
"ועשית מנורת זהב טהור"
לכל אורך הציווי, הדיבור הוא בלשון נוכח למשה. כך אף בסיומו, כאשר הוא מתאר את ייעודו של הכלי. אך בסוף ציווי המנורה, הדיבור מתייחס בלשון נוכח רק לעשיית הנרות, אך לא לייעוד המנורה הנותרת בגוף שלישי נסתר. בעיוננו, נבקש להתחקות אחר פשר הדבר.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
מדוע מפרטת התורה באריכות כה רבה את אופן בניית המשכן? אפילו אם יש צורך בציור מראה המשכן ומקומו של כל כלי - מה צורך בתיאור מפורט של אופן הבנייה של כל כלי? זאת ועוד; המשכן הוא רק מבנה זמני, ולדורות הוא מוחלף בבית המקדש הקבוע. מדוע, אפוא, מקדישה התורה פרשיות מרובות כל-כך כדי לתאר את מראהו, מרכיביו ואופן בנייתו?
"ועשית מנורת זהב טהור"
דומה, כי הקב"ה אמנם תובע ממשה לעשות את המנורה, אך בכל פעם, כאשר משה מגיע לשלב הבלתי אפשרי, הקב"ה מסייע בידו. כך אנו מוצאים, הן ביחס להבנת מבנה המנורה מבחינה טכנית, והן ביחס לעשיית המנורה עצמה.
האדם בונה את העולם
הפער בין דור המדבר לדור הכניסה לארץ בא לידי ביטוי גם בפער שבין המשכן למקדש. במשכן, ה' אכן השכין את שמו. אולם במקדש, ה' מצפה מן האדם שיקרב את שמו.
איש את רעהו יחד יעזורו
בשעה שאנו מקיימים מצווה מסויימת הבה לא נשאיר את היד מיותמת ונתאחד עם הקב"ה בקיום מצוותיו כל אחד יחד עם רעהו וכך גם נתאחד אנחנו ונקבל כח ישרות ממנו יתברך.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
הקב"ה אמנם תובע ממשה לעשות את המנורה, אך בכל פעם שמשה מגיע לשלב בלתי אפשרי, הקב"ה מסייע בידו. המסר העולה מסיוע זה של הקב"ה למשה רבנו, נוגע אלינו במישרין. עליך מוטל לעשות את המקסימום האפשרי, והקב"ה ישלים מחשבה טובה למעשה.
המשכן – לכתחילה או בדיעבד?
מה פשר אותו צורך של הקב"ה להקים משכן דווקא עכשיו?
"לא יסורו ממנו" – האדם, ערכיו וזכויותיו
אף שה' מצווה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", המשכן לא שימש את ה', אלא רק היה אמצעי מוחשי שבאמצעותו תיכנס הכרת ה' בתוך כל אדם ואדם מישראל. אם כל אדם מישראל בונה את מקדש בלבו לעבודת ה', אזי מובטח שה' ישכון לא רק בלב אותו אדם אלא גם בכלל ישראל כעם.
"ועשית כפרת זהב טהור"
תנא ריב"ח הדא מתנית' "ועשית כפורת זהב טהור"יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל'(יר' שקלים א,א) וראה ב'תורה תמימה' שמביא שזה בא ללמד על כל כלי הזהב(כרובים שלחן מנורה ומזבח)והקשה שעל הזהב אומרים שלא משתמשים בו בשל העגל אז איך כאן אומרים שמשתמשים בגלל העגל?ותרץ (ע"פ הגמ' בר"ה)שדווקא אדם לא יכנס בזהב כי
המשכן שבא לאחד את עם ישראל
על צווי עשיית המשכן דרשו חז"ל (תנחומא תרומה ח) כי המשכן הוא כפרה על חטא העגל. מעשה חטא העגל הביא פרוד בעם ישראל, והמשכן בא לתקן ולאחד את עם ישראל. מעיון בצווי המשכן על חלקיו יראה כי ישנם חמשה פרטים מרכזיים המסמלים את אחדות עם-ישראל. א. הכפורת - עליה נאמר "ועשית שנים כרובים זהב מקשה