מצוות ביכורים
"והיה כי תבוא אל הארץ" - כניסתם של בני ישראל לארץ טומנת בחובה סכנה חמורה, ולמעשה סכנה משולשת
דברים
נושאים בפרשה
"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" – כיצד נינצל מצרות
מהו המתכון להינצל מהקללות והצרות הקשות אותן מפרט משה רע"ה בדברי התוכחה פרשתינו?
"ולא תשים דמים בביתך" – על חובת זהירות מורחבת
מדוע התורה מביאה דוקא את עשיית המעקה כדוגמא לחובה הכללית של הסרת מכשולים?
דיברה תורה כנגד יצר הרע
פרשת "אשת יפת תואר" קשה מאוד מבחינה מוסרית: כיצד ניתן לקחת לשבי את אותה אישה רק בשל היותה יפת תואר? כיצד משתלבת מצווה זו עם חוקי המוסר?
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' א'להיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק"
האם ההלכה אינה חוששת שעשיה מיראה תביא לפעולת נגד?
"כי השוחד יעור עיני חכמים" – המהות שבטעם
מדוע גילתה התורה את הטעם לאיסור לקיחת שוחד - "כי השוחד יעוור עיני חכמים" - ולא חששה שמא יכשל האדם בכך?
"ורם לבבך"
על האזהרה שלא לשכוח את טוב ה' ולא להגיע לזחיחות דעת.
"ואהבת את ה' אלוקיך"
כיצד ניתן לצוות על האדם לאהוב?
"יסף עליכם ככם" – הברכה והכח שבלכידות חברתית
מה ראה משה להוסיף ברכה משלו על ברכת ה' שכבר נתנה בעבר לאבות?
היום הרת עולם
"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים-רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים-עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש" . "היום הרת עולם". אנו עומדים למשפט ומבקשים על נפשנו, אם כבנים אם כעבדים. בנוסף לבקשה עצמה, יש בתחינה זו כדי ללמדנו על שתי בחינות
"האזינו השמים..ותשמע הארץ" – על שמיעה והאזנה
על שירת האזינו ? שירה גדולה ואדירה ? אומר הספרי: "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, יש בה לשעבר, יש בה לימות המשיח, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הזה ולעולם הבא". ואכן, דברי השירה זכו לפרושים רבים, בהקשרים שונים. רבנו בחיי בעקבות הרמב"ן הדגיש כי השירה זאת מהווה נחמה גדולה והבטחה מבוארת,
תשובה, אחדות ישראל וערבות הדדית
פרשת "נצבים" (כחלק מקריאת הפרשות המחוברות "נצבים-וילך") נקראת לפני ר"ה והיא השביעית והאחרונה "משבע דנחמתא". על אף היותה פרשה די קצרה (=40 פסוקים) עשירה היא במגוון רעיונות ונושאים, כגון: כינוס כל ישראל לפני הקב"ה "ביום מותו (של משה) [כדי] להכניסם בברית" [רש"י לפסוק א']. יש לציין שהייתה זו הברית השנייה והנוספת עם הקב"ה כעדותה של
"והנגלת לנו ולבנינו" – על ערבות הדדית
פרשת ניצבים - אף שהיא מהקצרות שבפרשיות התורה - כוללת מסרים נשגבים רבים עד כי אילו נטלנו רשות לעצמנו לדרג את פרשיות התורה לפי חשיבותן יתכן והייתה עומדת בראש הדרוג משום "הדברים הגדולים, הנעלים והעמוקים ביותר המצויים בה" [י.לייבוביץ]. ולפיכך נמקד עיוננו בפסוק אחד: "הנסתרת לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל
על היהודים והיהדות
ברית הקללות והברכות נועדה להטביע בתודעתנו את ההבנה כי יהא אשר יהיה, לעולם לא נוכל לשכוח את יחסינו המיוחדים עם הקב"ה ולהתעלם מהם
"את ה' האמרת היום" – ההאמרה שבפעולה
האם האמרת ה' את עם ישראל מותנית בהאמרת ה' ע"י ישראל?
על היחס לסביבה
המדרש (ו',ב) מסביר שהקב"ה לא גילה לנו מהו שכרה של כל מצוה ומצוה, אולם שכרן של שתי מצוות כן נכתב בתורה: החמורה שבחמורות- כיבוד אב ואם, והקלה שבקלות- שילוח הקן. כמה מילים על שילוח הקן, ועל אלול.
השבת אבידה – משמעות וחשיבות
כמה מילים על מצוות השבת אבידה, וגם סיפור
על משמעותו העיקרית של חודש אלול
רעיונות על פרשת השבוע ועל חודש אלול בו אנו נמצאים
"איננו שומע בקולנו" – סמכות בחינוך ולחינוך
חכמי התלמוד סברו שדין בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ואם כך לשם מה הובאה בתורה? משום 'דרוש וקבל שכר'. ועדיין יש לתהות: וכי לא די בכל שאר הדינים בתורה על מנת לתת לאדם שכר בגין לימוד התורה?
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – משמיעה לראייה
על הדרישה לבחור בין ברכה וטוב לקללה ורע
"ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" – על המן כמבחן
איזה ניסיון היה במן? ובאיזה רעבון הפסוק מדבר?
"ועשית הישר והטוב" – היחס בין עשיית טוב לעשיית הישר
מה בא ציווי זה להוסיף? וכי קיום כל המצוות אינו קיום "הישר והטוב"?
אל תוסף דבר אלי בדבר הזה
שאלה נשאלת מקריאת פסוק זה והיא על איזה דבר מדבר הקב"ה?
בינו שנות דר ודר
משה ביאר את התורה לישראל בשבעים לשון. הוא רצה לומר לעם ישראל, שלתורה יש מה להגיד לכל תרבות ותרבות...
"אלה הדברים אשר דבר משה" – המסר ואופן העברתו
על תוכחתו של משה לישראל ומה ניתן ללמוד ממנה
"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל לפני מותו" (לג, א)
בדברים רבה , מובא וז"ל "אם אלוקים למה איש ואם איש למה אלוקים וכו'... דבר אחר בשעה שעלה לרקיע ? איש...ובשעה שירד מן הרקיע ? אלוקים...", ועדיין צ"ב מה הקשר מדרגה זו של משה שהיה איש וגם אלקים לענין הברכות? ונראה דהנה לברך את ישראל צריך שיהיה המברך פי שניים ברוחו, שידע כל צרכיהם הגשמיים
"כי שם ד' אקרא הבו גדל לאלקינו" (לב, ג)
בגמרא אמרו חז"ל וז"ל: "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ד' אקרא הבו גדל לאלהינו", ובהמשך הגמרא למדו מזה ששלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן, הרי שלמדו ממקרא זה חיוב ברכה הן על התורה והן על המזון, וזה בא להורות שברכת התורה היא בבחינת ברכת הנהנין וכמו שכתב הלבוש שכשלומד תורה צריך שירגיש
"כי לא תשכח מפי זרעו" (לא, כא)
הגמרא אומרת "ת''ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר "הנה ימים באים נאם ד' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ד'" וכתיב "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ד' ולא ימצאו"... רבי שמעון בן יוחי אומר חס
"והשבת אל לבבך" (ל, א)
בתפילה אנו אומרים "השיבנו אבינו לתורתך... והחזירנו בתשובה שלמה", רק בסוף אנו מבקשים שהתשובה תהיה שלמה, אבל בתחילה אנו מבקשים שישיבנו לתורה, כי יש מצב שהאדם לא נמצא בכלל עם התורה, הוא בצד אחד והתורה בצד אחר, ולכן אנו מתפללים בהתחלה - השיבנו אבינו לתורתך, שלא נהיה רחוקים מהתורה, שזה מצב נורא! ורק אחר כך
"תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (כח, מז)
הרמב"ן על התורה כותב: כי התוכחה שבפרשת בחוקתי היא כנגד בית ראשון, והתוכחה שבפרשת כי תבוא היא כנגד בית שני, וצריך ביאור, שהרי חז"ל אומרים בית שני חרב בגלל שנאת חינם ואילו כאן בפרשתנו התורה כותבת שהחורבן בא "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" ולא נזכר ענין שנאת חינם? אלא שמכאן
"לא יבא ממזר בקהל ד' גם דור עשירי… לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' גם דור עשירי… עד עולם" (כג, ג –ד)
הנה אצל ממזר כתוב שלא יבוא לו עד עשרה דורות, שמשמעותם לעולם, ואילו בעמוני ומואבי כתוב לא יבוא "גם דור עשירי", והוסיף "עד עולם", ולמה לא כתב כן בממזר? או בעמוני ומואבי למה לא כתב עד עשרה דורות בלבד כמו בממזר? והסביר מרן הגר"א שפירא זצוק"ל שאצל ממזר פשוט, שהוא ממזר ובנו ובן בנו עד
"תמים תהיה עם ד' אלקיך" (יח, יג)
מתרגם אונקלוס: "שלים תהא בדחלתא דד' אלהך", היינו שלם תהיה ביראת ד', ומכלל זה שלא יירא מכל דבר אחר שכן אם הוא ירא מגורם נוסף, כבר אין יראתו את ד' שלימה. רש"י פירש: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל שיבוא עליך קבל בתמימות", נראה שפרטים אלו עולים מתוך ההקשר הפסוקים,
"ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך" (יג, טו)
פסוק זה נאמר לגבי עיר הנידחת, אולם מצינו כעין פסוק זה בענין איש או אשה אשר פנו לעבודת אלילים, ושם נאמר "נעשתה התועבה הזאת בישראל", ואילו כאן נאמר, נעשתה התועבה הזאת "בקרבך", ולא כתוב "בישראל", ויש להבין מדוע שינתה התורה לשונה וחילקה בין עובד ע"ז יחיד לעיר של עובדי ע"ז (הנקראת "עיר הנדחת")? ומבאר ה"ואד
"והיה אם שמע… ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם" (יא, יג –יח)
כתב רש"י ז"ל "ושמתם את דברי - אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר "הציבי לך ציונים", דברי רש"י אלו לכאורה תמוהים מאד, שהרי תפילין ומזוזות אינם מצוות התלויות בארץ אלא חובת הגוף הן וחייבים בהן אף בחו"ל, וכי רק משום שלא ישכחו
"ואתכם לקח ד' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים" (ד, כ)
התורה מכנה בדרך כלל את מצרים "בית עבדים" כמו בפסוק "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ד' אתכם מזה ולא יאכל חמץ", אבל כאן מכנה משה את מצרים "כור הברזל" ומפרש"י "מכור הברזל - הוא כלי שמזקקים בו את הזהב", התורה נותנת הסבר מחודש
"יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבא שמה" (א, לח)
בשכר מה זכה יהושע בן נון להנהיג את ישראל? אומר הגרי"ש אלישיב שליט"א, שיהושע זכה לקבל את הנשיאות מפני דאגתו לרבים, שהרי חז"ל אומרים: "כאשר משה רבינו ביקש שירשו בניו כבודו אמר לו ד' "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא
עבודת השם כתענוג, והחובה לבקש מאת ה'
על הפסוק "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן". מעתיק רש"י את התיבות "כי תבוא בכרם רעך", ומפרש: "בפועל הכתוב מדבר". וכן בפסוק שלאחרי זה "כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך" - מעתיק רש"י את התיבות "כי תבוא בקמת רעך", ומפרש: "אף זו
גימטריה לתפילתו של משה
משה מבקש להיכנס אל הארץ (דברים ג' כ"ג): "ואתחנן אל ה'". על משה נגזר שלא להיכנס לארץ. ממש כמו שעל שאר בני ישראל נגזרה גזרה זו, והם לא זוכים להיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים. אולם מי שלא חטא בחטא זה , ויזכה להיכנס לארץ הוא כלב, שמובטח לו מהקב"ה (א' ל"ו): "זולתי כלב בן יפנה
רמז לשנות החורבן
על הנאמר (דברים ד' כ"ה-כ"ו): "כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ, והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אל-היך להכעיסו. העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבד תאבדון מהר, מעל הארץ", אומר רש"י על פי הגמרא במסכת "גיטין" (דף פ"ח עמ' א'): "ונושנתם - רמז להם שיגלו ממנה לסוף ח'
בלי עבר אין עתיד
מפורסם הפתגם ?עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל?. בפרשת האזינו התורה מעלה תמיהה על התנהגותו המוסרית הירודה של עם ישראל ועל התרחקותו מהקב?ה ?הלה? תגמלו זאת עם נבל ולא חכםהלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך?. (דברים לב, ו). שני כינוים שלילים מופנים לעם ישראל: ?עם נבל?, ?לא חכם?. מהו ההבדל