גילוי והסתר פנים
איבוד הזהות היהודית מבטא את דעיכת הקשר בין עמ"י לקב"ה ובעקבות תהליך זה ה' מסתיר את פניו.
האזינו
נושאים בפרשה
וראה את הארץ
החזרה של ראיית הארץ פעם אחרי פעם, העובדה שהיא מוצגת בתורה כציווי, והרצון העצום של משה רבנו רק לראות את הארץ, מעלים על הדעת את המחשבה שיש לראיה זו משמעות עמוקה יותר.
י-הוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר
ההנהגה העצמאית של הקב"ה במדבר היא היסוד לקריאה להתמסרות הבלעדית לקב"ה.
מה את מספרת לנו שירת האזינו?
מה אַתְּ מְסַפֶּרֶת לָנוּ שִׁירַת הַאֲזִינוּ? אני מספרת לכם את כל ההיסטוריה של העולם הזה כי כך הנהגת ה' את עולמו מראשיתו ועד אחריתו. והשירה הזו אם מביטים בה במבט על, מבחינים כי היא קול ה' המנהיג את עולמו בפלאי פלאות. חז"ל לומדים מפסוקים המופעים בתחילת פרשת בהר, על עניין העברת שופר תרועה ככתוב בספר
שירה ותוכחה
אם נבחן את התוכן של פרשת האזינו, נראה כי הוא אינו שונה בקווי המתאר מן התוכחה של הפרשות הקודמות. השירה אומרת כי עזבתם את ה', ולכן נענשתם. ההבדל אינו בתוכן היבש, אלא בדבר אחר. מהו אותו דבר אחר?
מצוות כתיבת ספר תורה
המצווה האחרונה מבין תרי"ג המצוות היא בעלת תוכן סמלי כחותמת את רשימת המצוות: מצוַת כתיבת ספר תורה.
יערוף כמטר לקחי
מדוע יש צורך בעֵד על חטאי ישראל? האם ה' כביכול רוצה לומר לישראל 'אמרתי לכם', וזה כל תפקידה של השירה?!
הקשר המתמיד
השירה היא בעצם שליחת מכתב מכאן אל העתיד, אל הזמן בו - בכלל הסתר הפנים - ה' יהיה "מנוע" מלדבר עם ישראל. המכתב לעתיד טומן בחובו את הבעת הקשר בין ה' לישראל, הקיים באופן נסתר ועמוק גם בזמן הצרות.
מצוות כתיבת ספר תורה
האם - כפשט הפסוק - כל אדם ואדם מישראל חייב לכתוב לעצמו ספר תורה (או למנות שליח שיכתוב בעבורו), או שמא המצווה היא שלכל אדם מישראל יהיה ספר תורה בבעלותו?
'זכור ימות עולם'
במבט ראשון לימוד היסטוריה ככלי לעבודת ה' נראה כדבר מתבקש: ההיסטוריה טומנת בחובה לקחים רבים, וממילא לימוד ההיסטוריה מאפשר לנו להימנע משגיאות העבר. עם זאת, שני קשיים ניצבים בפנינו בלימוד הדתי של ההיסטוריה.
לאיזו תקופה מכוונת עדותה של השירה?
מה הם האופקים ההיסטוריים ששירת האזינו מקיפה אותם בהשוואה לאלו שמקיפות שתי הפרשות שעסקנו בהן בשבועות הקודמים?
התשובה בפרשת 'האזינו'
רבי חנניא קורא בקול גדול את שם ה', ואינו מפחד להסתכן בשל כך. קריאתו מעוררת אותנו להביט בצורה יותר מדוקדקת על פרשת האזינו, ומתוך כך להבין את המניעים למעשהו.
לעד בבני ישראל
התורה עצמה ציינה ששירה זו אמורה להיות עדות לבני ישראל: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים ל"א, י"ט) זאת ועוד, התורה מוסיפה שהשירה הזו לא תשכח: "וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (שם, כ"א) מה ייחודי כל כך בשירה הזו? מה יש בה שעוד לא הופיע בתורה?
דברי תוכחה שרים?
אם יודע משה, כי יחטאו עם ישראל לאחר מותו, למה מעיד בהם את השמיים ואת הארץ?… מוטב יהיו שוגגים ולא יהיו מזידים! ועוד, מה תועיל עדות זו, היא פרשת האזינו, שכל מטרתה להזהיר, אם ידוע שיחטאו ישראל ולא יזהרו? וגם אם אתה מעוניין להזהיר מישהו, בכדי שיקח את דבריך ברצינות, כדאי שתדבר דברים נכוחים ולא בצורת שיר, ולא בשפה מליצית של דברי תוכחה מובלעים ולא כל כך מורגשים או מובנים. ועוד, למה לוקח משה בתור עדים את השמיים ואת הארץ? הרי אומרת התורה, שלא מתרים אדם בעדים, אלא בשעת מעשה, וכרגע כולם צדיקים! אז למה מתרה משה את עם ישראל בעדים?
פרשת האזינו: ה' כמשורר
מה תפקידם של השמים, הארץ ושל כל הטבע כולו. הן כנמעני השירה, והן כמי שמתבקשים לתת גודל לא-לוהים – כלומר להצדיק את דרכי הנהגתו ולאשר אותם
שמיים וארץ
"כאשר אנו מביעים את הערכתנו, לעולם אסור לנו לשכוח שהערכה הגבוהה ביותר איננה ביטוי של מילים בלבד, אלא היכולת לחיות על פיהם."
"כתבו לכם את השירה הזאת"
שירת האזינו צריכה להיות שגורה על פינו כמו קריאת שמע, כי היא עֵדות. על מה תעיד "השירה הזאת"?
שמיים וארץ
מדוע פונה משה אל השמיים בביטוי של האזנה ואל הארץ פונה משה בביטוי של שמיעה?
מדוע נצרכה פרשת האזינו לאחר פרשיות התוכחה?
מדוע נדרשת שירה זו ביומו האחרון של משה, אחרי שכבר פירט משה לבני ישראל את הברכה, הקללה והתוכחה?
מה פשר הסתרת פניו של הקב"ה?
מפשט הפסוקים נראה שהם מכוונים לזמן שבו הקב"ה יסתיר את פניו מבני ישראל ולא יתגלה אליהם, כעונש על מעשיהם. תפקידה של השירה הוא להזכיר לבני ישראל שעל אף הסתרת הפנים, הקב"ה קיים. ה"שפת אמת" קורא את הפסוקים בצורה מעט שונה. לדבריו, הסתרת הפנים אינה עונש. נהפוך הוא: הקב"ה מסתיר את פניו בתורה, והסתרה זו יוצרת עבור בני ישראל אפיק נוסף שבו יוכלו להיפגש עם הקב"ה: "והיכן גנזו? בתורה".
על התשובה–לעשרת ימי תשובה
כשהאדם שב בתשובה, מתברר שהחטא מעולם לא היה חלק ממנו, מאישיותו. לכן הוא מצליח לנער את החטא מעליו, וניתן למחול לו על עוונו
מספר חידושים לפרשת האזינו
1. כתוב בפרשה שמשה אמר: "האזינו השמיים.. ותשמע הארץ". וישעיהו, הנביא, אמר: "שמעו שמיים והאזיני ארץ". ר' עקיבא שואל ומתרץ: מדוע אמר ישעיהו "שמעו שמיים והאזיני ארץ" בשינוי הסדר משירת "האזינו" של משה רבנו? ומתרץ. כשאמר משה את התורה ? בשמיים היה, ומדבר עם השמיים כאדם שמדבר עם חברו שקרוב אליו. וראה את הארץ שהיא
"כי לא דבר רק הוא מכם"
בתם פרשת האזינו מתרה משה בכל אחד מעם ישראל לצוות את הבנים לשמור, ולעשות את כל דברי התורה. ולא רק בגלל השכר המובטח בשל קיום המצוות, אלא: "כי לא דבר רק הוא מכם". אבל לכאורה, המילה "מכם" בפסוק היא מיותרת...
"האזינו השמים..ותשמע הארץ" – על שמיעה והאזנה
על שירת האזינו ? שירה גדולה ואדירה ? אומר הספרי: "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, יש בה לשעבר, יש בה לימות המשיח, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הזה ולעולם הבא". ואכן, דברי השירה זכו לפרושים רבים, בהקשרים שונים. רבנו בחיי בעקבות הרמב"ן הדגיש כי השירה זאת מהווה נחמה גדולה והבטחה מבוארת,
"כי שם ד' אקרא הבו גדל לאלקינו" (לב, ג)
בגמרא אמרו חז"ל וז"ל: "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ד' אקרא הבו גדל לאלהינו", ובהמשך הגמרא למדו מזה ששלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן, הרי שלמדו ממקרא זה חיוב ברכה הן על התורה והן על המזון, וזה בא להורות שברכת התורה היא בבחינת ברכת הנהנין וכמו שכתב הלבוש שכשלומד תורה צריך שירגיש
בלי עבר אין עתיד
מפורסם הפתגם ?עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל?. בפרשת האזינו התורה מעלה תמיהה על התנהגותו המוסרית הירודה של עם ישראל ועל התרחקותו מהקב?ה ?הלה? תגמלו זאת עם נבל ולא חכםהלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך?. (דברים לב, ו). שני כינוים שלילים מופנים לעם ישראל: ?עם נבל?, ?לא חכם?. מהו ההבדל
האזינו – תמצית התורה כולה
אחרי שמשה מסיים את שירת "האזינו" הוא אומר לעם ישראל (דברים ל"ב מ"ו): "שימו לבבכם לכל הדברים, אשר אנכי מעיד בכם היום, אשר תצום את בניכם, לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת". ועל כך אומר רש"י: "שימו לבבכם ? צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר (יחזקאל מ' ד'):