תקווה ותבוסה – תחינתו של משה
אם תפילתו של משה לא הייתה חשובה דיה על מנת שתוזכר בספר במדבר, מדוע משה מתאר אותה כעת?
ואתחנן
נושאים בפרשה
"ואתחנן אל ה"
דווקא בשבת שלאחר תשעה באב חשוב לזכור את המסר שלמדנו מתפילותיו של משה רבנו.
רמז לשנות החורבן
על הנאמר (דברים ד' כ"ה-כ"ו): "כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ, והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אל-היך להכעיסו. העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבד תאבדון מהר, מעל הארץ", אומר רש"י על פי הגמרא במסכת "גיטין" (דף פ"ח עמ' א'): "ונושנתם - רמז להם שיגלו ממנה לסוף ח'
הארעיות שבמדבר ונתינת התורה
בני ישראל יצאו ממצרים הישר אל שממת המידבר, בדרכם לארץ המובטחת. בני ישראל היו במדבר בתחושת ארעיות מכבידה, כשאינם מתרגלים לשום מקום ואינם מכים שורש במקום מסוים אלא נמצאים כל הזמן במסעות, ונדודים ממקום למקום. ואז בתוך הארעיות הבסיסית הזו, מקבלים עליהם בני ישראל את התורה. מדוע? לשם מה החיפזון הזה? הרי הארץ המובטחת קרובה