"ושמרת את המצווה"
למה בסוף פרשת ואתחנן בוחר משה לסיים ביחיד "את המצווה" בעוד שהחלק השני של הפסוק הינו ברבים "חוקים ומשפטים". היה צריך לומר את כל הפסוק או ביחיד או ברבים. לכאורה לאחר כל כך הרבה מצוות המפורטות בפרשה היה צריך לכתוב מצוות ולא מצווה.
ואתחנן
נושאים בפרשה
"לא תחנם"
כמצווה תכ"ו מונה ספר החינוך את האיסור לחון עובדי עבודה זרה, וכולל בו שני דינים שונים: הראשון - שלא ימצאו עובדי עבודה זרה חן בעינינו, ומכאן איסור לומר 'מה נאה עובד עבודה זרה זה'; והשני - שלא לתת להם מתנות חינם. חז"ל כללו באיסור זה איסור נוסף, הנמנה בספר החינוך כמצווה צ"ד, שלא לתת לעובדי
"ועשית הישר והטוב" – היחס בין עשיית טוב לעשיית הישר
מה בא ציווי זה להוסיף? וכי קיום כל המצוות אינו קיום "הישר והטוב"?