האמונה במלחמה ובשגרה
הרעיון שהדברים הקורים בעולם תלויים בהשגחה אינו חידוש של רבותינו הראשונים. כל המעיין בדברי הנביאים יראה כיצד כל דבריהם שוזרים בלי הפסקה את מאורעות העולם המדיניים והפוליטיים עם התגלות דבר ה' ורצונו בעולם.
שפטים
נושאים בפרשה
יראת שמים גם בשדה הקרב
מי ששח בין תפילין של יד (המעשה) ובין תפילין של ראש (התורה) הרי הוא מנתק בין הלימוד ובין המעשה; תורתו אינה תורה שמחוברת לחיים.
תמים תהיה עם ה' א־להיך
דווקא באמונה התמימה, המקבלת את הדברים כפי שהם, יש עוצמה אין סופית.
"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ"
אז כיצד יש להבין את הציווי בפרשתנו? על פי ההקשר בו הוא מופיע, כמתייחס להרחקה מאיסור ספציפי, או על פי המופעים בתנ"ך מהם משמע שזהו אפיון והתנהגות כלליים יותר? להלן נבקש ללכת בשני הכיוונים.
בכל שעריך
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז, יח) - ניצוצות מהנשמה הם במוח - "השערים" שממנו הנשמה מקבלת/קולטת/טועמת את המידע הם החושים: ראיה - במה אדם מביט שמיעה - מה אדם שומע -דברי תורה או לשון הרע מגע - במה אדם נוגע ריח - מה אדם מריח טעם - בחינת טעם באמצעות הלשון -
מעלת התמימות והפשטות
כנראה שלא כל כך פשוט להיות איש כשר פשוט.
מלך, מורא שמיים ומורא בשר ודם
מה נשתנה מימי שאול לימי דוד? מדוע בימי שאול המלוכה היה דבר רע שנחשב לבגידה ב-ה', ודור לאחר מכן, בימי דוד, מלכות בית דוד מהווה את גילוי ה' בעולם?
"אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ – וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"
ההכרה שלא כל ילוד אישה יכול לעמוד בפני דיבור א-לוהי, מביאה ליראה גדולה מפני בורא העולם. אמנם בד בבד היא מביאה להכרה כי אותו ילוד אישה שדווקא מסוגל לעמוד בכך, הינו פסגת המין האנושי.
"אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" – חובת השמיעה אל הנביא
ביסוד מערכת היחסים שבין הנביא לבין עם ישראל קיימת מצוַת עשה: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!", ודרישה זו מחוזקת בהודעת העונש: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי – אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ!", ופירשה ההלכה עונש זה כמיתה בידי שמים. האם ישנן מגבלות לדרישה זו לשמוע אל הנביא? האם ישנם דברים שבהם אין לשמוע בקולו?
"כי האדם עץ השדה"
כל ה"רוע" וה"דין" שיש בתורה הינו אך ורק לתועלת ואף אם התועלת לא ידועה לנו -אנחנו בטוחים במי שנתן את התורה שהכל מדוייק וטוב וצודק ונכון.
תמימות ושלמות
מה פירוש להיות 'תמים'? בפסוקים עצמם מתואר, שהאוחז בתמימות הוא זה המתרחק מתועבות הקסמים והכשפים בהן נגועים הגויים. אולם, עדיין לא ברור מהי משמעותה החיובית של התמימות?
תמימות ושלמות
מה פירוש להיות 'תמים'? האוחז בתמימות הוא זה המתרחק מתועבות הקסמים והכשפים. אולם, עדיין לא ברור מהי משמעותה החיובית של התמימות?
"תמים תהיה עם ד' אלקיך" (יח, יג)
מתרגם אונקלוס: "שלים תהא בדחלתא דד' אלהך", היינו שלם תהיה ביראת ד', ומכלל זה שלא יירא מכל דבר אחר שכן אם הוא ירא מגורם נוסף, כבר אין יראתו את ד' שלימה. רש"י פירש: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל שיבוא עליך קבל בתמימות", נראה שפרטים אלו עולים מתוך ההקשר הפסוקים,
כיצד בוחרים מנהיג?
בפרשת שופטים, מלך ישראל מצטווה לכתוב לו ספר תורה, בו יקרא ויהגה כל ימיו. הקריאה המתמדת בספר התורה תגרום לו לירא ממלך מלכי המלכים ולשמור את כל מצוותיו במדויק: "למען ילמד ליראה את ה'... לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם". המלך החכם והנבון עלול לפתח תפיסה לפיה רק מצוות שמתיישבות בשכלו
תמים תהיה – תוכו כברו
בפרשת שופטים אנו מוצאים את הציווי "תמים תיהיה עם ה´ אלוקיך". צריך להתמקד בנקודה מסוימת העולה מציווי זה. משמעות המילה "תמים" מבטאת אדם שלם,אדם שתוכו כברו, כלומר אדם אמיתי שחיצוניות שלו דומה למה שיש בו בפנים. אין הכוונה במשמעות זו להוציא את הצבוע, עליו כלל אין אנו מדברים אלא הכוונה היא לסוגי אנשים אחרים. ישנם אנשים