כי תבוא

נושאים בפרשה

דבריםכי תבוא

"עלי להקים!": על אחריות וערבות הדדית

במעבר הירדן והכניסה לארץ, בני ישראל נהיים לעם ה'. כמובן, גם במדבר הם היו עבדי ה' והלכו אחריו, אלא שכאן היותם עם ה' מקבלת משמעות חדשה, בשני אופנים: אחריות וערבות הדדית.

דבריםכי תבוא

יציבות ותנועה

הרעיון של ברית הוא הסכם ובו התחייבות של עם ישראל לקיים את התורה. חלק מן ההסכם כולל את ההשלכות של קיום הברית או הפרתה: ברכות או קללות. אם כן, מדוע בספר דברים צריכים לבצע כריתת ברית פעם נוספת, ולהיפגש שוב עם פרשיית הברכות והקללות?

דבריםכי תבוא

עד היום הזה

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותכם מעליכם, ונעלך לא בלתה מעל רגליך. לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתים, למען תדעו כי אני ה' אלוקכם" (דברים כט. ג- ה) כל הפסוקים הנ"ל נאמרו בלשון רבים למעט "נעלך" ו"רגליך" שנאמרו בלשון

דבריםכי תבוא

ברית ערבות מואב

במקום המבנה המסודר של פרשת בחוקותי, פרשת הקללות במשנה תורה מאופיינת בחזרה ובבלבול לכאורה. אפשר לטעון, שחוסר הסדר הוא מכוון ומהווה חלק מהמסר של משה. אי הסדר בדברי משה בא כדי שנבין, שלפעמים מנקודת מבט אנושית אי אפשר להבין את דרכי ההשגחה הבאים לידי ביטוי באסונות. מסר זה אכן עמוק וחשוב, וברובד מסוים מקובל עלינו גם במובן הפרשני. בשיעור היום, בכל אופן, נחפש רובד נוסף בסדר הטמון בדברי הברית של ערבות מואב.

דבריםכי תבוא

מעמד הר גריזים והר עיבל

לא מובנת מה המשמעות של פילוג השבטים על שני הרים חצי חצי. ואם כלפי חצי אחד מהעם אומרים ברכה, וכלפי החצי השני אומרים קללה- למה שירצו הצד של הקללות "לקבל קללות " במקום לקבל ברכות? ואם כבר מפנים קללות לצד אחד, למה כולם אומרים אמן? אם כן מה המשמעות של החלוקה? אם כולם עונים אמן על הברכה ועל הקללה- שכולם יעמדו במקום אחד והלווים יפנו את פניהם כלפי כל העם, ואת כל הברכות והקללות יפנו כלפי כולם. וכן למה נבחרו דווקא שבטים האלו לצד הברכה או לצד הקללה?

דבריםכי תבוא

מעמד הברית בערבות מואב

למרות החשיבות הרבה שבכריתת הברית יש כמה אלמנטים מהותיים בברית שלא ברורים די צרכם ומשום מה הכתוב נוקט לגביהם עמימות מסוימת. כך במיוחד ביחס לשאלה היכן בדיוק כרתו ישראל את הברית המחודשת הזו? האומנם בערבות מואב?