עשר לשונות התפילה
ננסה להציע נקודת מבט אחרת על החשיבות הגדולה של שיתופו של משה את בני ישראל באותה תפילה ובעובדה שהיא לא התקבלה, כחלק חשוב מהבנת היסוד הרוחני של התפילה והשאיפה הרוחנית שצריכה להיות לעם ישראל ערב כניסתו לארץ.
ננסה להציע נקודת מבט אחרת על החשיבות הגדולה של שיתופו של משה את בני ישראל באותה תפילה ובעובדה שהיא לא התקבלה, כחלק חשוב מהבנת היסוד הרוחני של התפילה והשאיפה הרוחנית שצריכה להיות לעם ישראל ערב כניסתו לארץ.
לעובדה זו שמשימתו של יהושע היא המשך למעשיו של משה ישנה חשיבות רבה. בכך נמנע נתק בין התקופות ומודגש שלא רק המפעל הצבאי הוא המשך למפעלו של משה אלא גם ההתנהלות הרוחנית בארץ ממשיכה את הקו אותו התווה משה.
אם תפילתו של משה לא הייתה חשובה דיה על מנת שתוזכר בספר במדבר, מדוע משה מתאר אותה כעת?
דווקא בשבת שלאחר תשעה באב חשוב לזכור את המסר שלמדנו מתפילותיו של משה רבנו.
כתיב: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן" (דברים ג, כה), ואור החיים הקדוש שואל מדוע היה צריך לכתוב "אראה את הארץ הטובה", שהרי אפשר היה להבין זאת מאומרו "אעברה נא". וחשבתי בעה"י להוסיף לתירוציו הנפלאים כמה נוספים...
בפרשתנו משה משחזר את תחנוניו הרבים להכנס לארץ הטובה, "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר… אעברה נא ואראה…". וה' עונה, כאילו בלי רחמים: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". לי, תשובת ה' צורמת, מכאיבה. ובכל זאת, מה ה' מלמדנו בזה?
במקרים רבים עצם פעולת התפילה מהווה מטרה חשובה בפני עצמה אף יותר מהקיום המיוחל של הבקשות המרכיבות אותה, ולא רק מנקודת המבט של הבורא יתברך כי אם גם מצידו של המתפלל שדרך התפילות זוכה להתעלות ולהידבק בקונו
משה רבינו מתפלל ומבקש להיכנס לארץ ישראל, כמובן רק בשביל מצוותיה. א"ר לוי ברב בישר ברב בשרוהו ברב בישר- "רב לכם", ברב בישרוהו- "ויאמר ה' אלי רב לך" ומדוע מה מידה כנגד מידה פה?
משה רבינו מתפלל ומבקש להיכנס לארץ ישראל, כמובן רק בשביל מצוותיה. א"ר לוי ברב בישר ברב בשרוהו ברב בישר- "רב לכם", ברב בישרוהו- "ויאמר ה' אלי רב לך" ומדוע מה מידה כנגד מידה פה?
המקום היחיד שאפשר להסתכל לכל הכיוונים ולראות את ארץ ישראל, זה בתוך ארץ ישראל.
משה מבקש להיכנס אל הארץ (דברים ג' כ"ג): "ואתחנן אל ה'". על משה נגזר שלא להיכנס לארץ. ממש כמו שעל שאר בני ישראל נגזרה גזרה זו, והם לא זוכים להיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים. אולם מי שלא חטא בחטא זה , ויזכה להיכנס לארץ הוא כלב, שמובטח לו מהקב"ה (א' ל"ו): "זולתי כלב בן יפנה
"ואתחנן אל ה'...אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"(דברים ג', כג-כה) כולם מכירים את המדרש הידוע שאומר שמשה התפלל להכנס לארץ כמניין "ואתחנן" (515) וקשה, מאיפה דברי נביאות זו, מי אמר שמשה התפלל מספר כה רב של תפילות? ר' יהונתן אייבשיץ (מובא ב"חמישה חומשי תורה עם פירוש רבנו יהונתן")מבאר