ישראל מרכבה לשכינה
מה הכח המיוחד הטמון בתשובת הרבים?
נצבים
נושאים בפרשה
כל ישראל ערבים זה לזה
חידוש גדול יש בדבריו של רש"י - המצוות, גם אלו הפרטיות של כל אדם ואדם, אינן שייכות אך ורק לאדם הפרטי. לעם ישראל כולו יש אחריות על קיום המצוות של כלל ישראל. אחריות זו נקראת 'עֲרֵבוּת'.
"כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה" – היה או לא היה?!
במרוצת התורה תוארו בפנינו מספר בריתות, בצירוף השכר והעונש הכרוך בקיומן או חלילה בהפרתן. לפתע, מחדש המקרא כי הפרת הברית תגרור עונש, שעצם אופן התרחשותו יעיד על מבצעו הא-לוהי. מדוע פרט זה נעלם עד כה? האם כאן התחדש מימד חדש בברית שטרם עמדנו עליו?
"למען הקים אותך היום לו לעם"
אמנם אנו מכירים כמה וכמה מקרים שבהם המנהיגים נפרדים מהציבור לפני מותם – כמו יעקב, יהושע ושמואל. ועדיין, נראה שבכל זאת יש משהו מיוחד בפרידה ממשה רבנו, ואפשר לזהות כמה סיבות לכך.
ברית מואב, עם ישראל ופרשת התשובה
כיצד עד עכשיו לא היה לעם ישראל "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", מדוע התורה מציינת שרק עכשיו עם ישראל נהייה לעם, וכיצד ניתן לומר שברית בזמן מסויים תחייב את כל הדורות הבאים של עם ישראל
המאה השביעית לאלף השישי
פרשתנו, פרשת ניצבים, שהיא הפרשה השביעית בחומש דברים, מכוונת כנגד מאה השנים שבמאה השביעית, משנת ת"ש ועד שנת ת"ת, בה אנו חיים היום...
"אתם ניצבים היום כולכם"
התשובה אינה משיבה את האדם ממערכת מנותקת מהקודש. החטא והתשובה ממנו הם חלק אינטגראלי מחייו של עובד ה', המחויב לברית שבינו לבין קונו אף בשעה שהוא חוטא. גם קיומו של החטא וגם התשובה ממנו - שניהם בזכות ה' ובנוכחותו.
"כמהפכת סדם ועמרה.." – "ואבדתם מהרה מעל הארץ"
מדוע משתמש משה בדימוי מהפכת סדום ועמורה, ומשמיעו בפני בנים לדור יוצאי מצרים, שלכל היותר שמעו את סיפור סדום ועמורה מפי אביהם?
"לעברך בברית ה' " – השמחה שבברית
פרשתנו - ניצבים - לעולם תיקרא בשבת שלפני ראש השנה. הפרשה פותחת בפסוק: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם..." לצורך מה? "לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו, אשר ה' אלוקיך כרת עמך היום" [כ"ט, י"א]. המדרש הגדול מסביר שמשה מפייס את ישראל שהם עדיין ניצבים חיים וקיימים למרות כל קללות התוכחה של פרשת כי תבא.
ברית ערבות מואב
מה מטרת הברית שנכרתה עם ישראל בערבות מואב? האם לא די בברית סיני?
תשובה, אחדות ישראל וערבות הדדית
פרשת "נצבים" (כחלק מקריאת הפרשות המחוברות "נצבים-וילך") נקראת לפני ר"ה והיא השביעית והאחרונה "משבע דנחמתא". על אף היותה פרשה די קצרה (=40 פסוקים) עשירה היא במגוון רעיונות ונושאים, כגון: כינוס כל ישראל לפני הקב"ה "ביום מותו (של משה) [כדי] להכניסם בברית" [רש"י לפסוק א']. יש לציין שהייתה זו הברית השנייה והנוספת עם הקב"ה כעדותה של