מצוות התשובה
המעשה החיצוני של מצוות התשובה הוא הוידוי, אך הקיום שלה מושג דווקא על ידי החלטתו הפנימית של האדם לשוב בתשובה.
דברים
נושאים בפרשה
שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ
תחילה צריך האדם לבוא עד ה' ורק אז יוכל לבוא אל ה'.
כי קרוב אליך הדבר מאוד
לעיתים מלווה את האדם הדתי המחשבה שהוא איננו מסוגל לצאת ידי חובתו כלפי בוראו. החובות הדתיות רבות מספור, והיעדים הרוחניים גבוהים ונשגבים. הבעש"ט ותלמידיו יצאו כנגד תפיסה שגויה זו, ולימדו שכל אדם צריך לעבוד את ה' בהתאם למקומו ודרגתו.
כוחה של תשובה
על אף החטא, הגלות וההתפוררות הכמעט מוחלטת, תמיד קיימת האפשרות לתקן ולצמוח מתוך החורבן.
תשובה מאהבה
בארץ ישראל, אחרי השלמת השלב הראשון של התשובה, הוא יוכל להמשיך לשלב השני, של התשובה הגבוהה והאמיתית יותר, היא התשובה מאהבה. בכל התורה כולה לא מצאנו מצווה לאהוב את הקב"ה, אלא בחומש דברים, ודווקא בהקשר של בארץ ישראל. רק בארץ ישראל הקב"ה מקיים את הבטחותיו, משפיע עלינו ברכות, ומאפשר לנו לעבוד אותו מאהבה באמת.
מאבדון לתשובה
מדוע משתהה משה ומציג את אופציית התיקון רק שני פרקים אחרי פרשיית הברכות והקללות? הרי הגיוני יותר להכניס אותה כחלק מן הפרשייה. מדוע לסיים בנימה כה קודרת את פרשת כי תבוא ולחכות שבוע עד לפרשת ניצבים כדי לגלות שיש תקווה?
מצוות התשובה
לעיתים, אנו נתקלים בפער מסוים בין ניסוח המצוות בספר המצוות לבין ניסוחם במשנה תורה. דוגמא מובהקת לפער שכזה קיימת ביחס למצוַת התשובה.
על תשובה וגאולה
התורה דחתה או מיקמה "לא נכון" את הסיפור של "תשובה וגאולה". במקום למקם אותו מיד לאחר ההקדמה ההגיונית שלו, הסיפור של "הברכות והקללות", התורה ממקמת אותו מאוחר יותר, לאחר הסיפור של "אתם ניצבים היום". כיצד נוכל להסביר מיקום זה, הנראה לכאורה לא נכון? מהי הסיבה לדחיית הפרשיה של "תשובה וגאולה"?
ברית מואב, עם ישראל ופרשת התשובה
כיצד עד עכשיו לא היה לעם ישראל "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", מדוע התורה מציינת שרק עכשיו עם ישראל נהייה לעם, וכיצד ניתן לומר שברית בזמן מסויים תחייב את כל הדורות הבאים של עם ישראל
המהפכה במושג התשובה בתפיסתו ההלכתית וההיסטורית של הרב יהודה אלקלעי
המהפכנות ההלכתית, המחשבתית וההיסטורית של הרב אלקלעי ניכרת במיוחד בפירושו לפרשת התשובה שבתורה (דברים פרק ל'), ובהגדרותיו למושג התשובה בהלכה ובהיסטוריה. למעשה, פרשת התשובה ומושג התשובה היו לציר מרכזי בתפיסתו הכוללת ובפעולתו המעשית.
המאה השביעית לאלף השישי
פרשתנו, פרשת ניצבים, שהיא הפרשה השביעית בחומש דברים, מכוונת כנגד מאה השנים שבמאה השביעית, משנת ת"ש ועד שנת ת"ת, בה אנו חיים היום...
"אתם ניצבים היום כולכם"
התשובה אינה משיבה את האדם ממערכת מנותקת מהקודש. החטא והתשובה ממנו הם חלק אינטגראלי מחייו של עובד ה', המחויב לברית שבינו לבין קונו אף בשעה שהוא חוטא. גם קיומו של החטא וגם התשובה ממנו - שניהם בזכות ה' ובנוכחותו.
ברית ערבות מואב
מה מטרת הברית שנכרתה עם ישראל בערבות מואב? האם לא די בברית סיני?
תשובה, אחדות ישראל וערבות הדדית
פרשת "נצבים" (כחלק מקריאת הפרשות המחוברות "נצבים-וילך") נקראת לפני ר"ה והיא השביעית והאחרונה "משבע דנחמתא". על אף היותה פרשה די קצרה (=40 פסוקים) עשירה היא במגוון רעיונות ונושאים, כגון: כינוס כל ישראל לפני הקב"ה "ביום מותו (של משה) [כדי] להכניסם בברית" [רש"י לפסוק א']. יש לציין שהייתה זו הברית השנייה והנוספת עם הקב"ה כעדותה של
"והשבת אל לבבך" (ל, א)
בתפילה אנו אומרים "השיבנו אבינו לתורתך... והחזירנו בתשובה שלמה", רק בסוף אנו מבקשים שהתשובה תהיה שלמה, אבל בתחילה אנו מבקשים שישיבנו לתורה, כי יש מצב שהאדם לא נמצא בכלל עם התורה, הוא בצד אחד והתורה בצד אחר, ולכן אנו מתפללים בהתחלה - השיבנו אבינו לתורתך, שלא נהיה רחוקים מהתורה, שזה מצב נורא! ורק אחר כך
"המצוה הזאת" – מצוות התשובה
פרשת "נצבים" היא פרשת התשובה כמו שאומר הרמב"ן על (דברים ל' י"א): "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי "והשבת אל לבבך",(בפסוק א') "ושבת עד ה' אלהיך" (בפסוק ב') מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן: והטעם, לאמר כי אם