האמת והשלום הם שני ערכים המתנגשים תדיר. ערך האמת אינו מתייחס רק לחובה לומר היגדים נכונים. האמת היא הצדק המוחלט, השלם, הטוטאלי; השלום היא היכולת להחליק, לעשות פשרות, לעגל פינות.

לכל אורך פרשת ויחי מרחף מעל ראשי המשפחה ענן הגלות והשעבוד. ישנה תחושת משבר חמורה, וחשש ממה שהעתיד צופה להם. מה יבטיח כי העם ישרוד את השעבוד הקשה, ויזכה לחזור לארץ ישראל המובטחת ולעמוד ביעדים שלו כעם ה'?

כיצד המשפחה נשארה בשלמותה? מדוע אהבתו היתירה של יעקב ליוסף והיחס המיוחד אליו לא יצרה פירוק, כפי שהתרחש במשפחות הקודמות של האבות? השוואה בין התנהלותו של יצחק להתנהלות יעקב לפני מותו, עשויה לשפוך אור על הדברים.

איך האחים לא חברו אחד ועוד אחד ועוד אחד והגיעו למסקנה המתבקשת שהמושל שמתנהג אליהם כל כך מוזר, שהוא בבירור אינו מצרי, אינו אלא אחיהם בעל החלומות, שאותו מכרו לעבד מצרימה?

האם המשנה למלך לא יכול לפרנס את משפחתו גם בארץ כנען הסמוכה? האם אין הוא יכול לבוא ולבקר כאוות נפשו את אביו גם אם זה יישאר לגור בארצו?

יעקב הוא בהחלט איננו הראשון שמעלה קרבנות לקב"ה, וכבר קדמו לו נח, אברהם ויצחק. אמנם, הרמב"ן על הפסוק שציטטנו עומד על כך שיעקב הוא הראשון שזובח זבחים.

כל מציאות מורכבת דורשת מאיתנו להתבונן, לנסות להבין מה רצון ה' מאיתנו בעולם. בסיפורם של יוסף ואחיו אנחנו רואים מספר מקרים כאלה, בהם לאותם מעשים הוצעו כמה פרשנויות שונות.

מהו סודה של משפחת יעקב. כיצד, בניגוד למשפחות הקודמות, היא הצליחה למרות המשברים לשמור על לכידות? כיצד התגברה המשפחה על הקנאה והשנאה, שהציפו אותה בתחילת דרכה?

הרי בנימין והאחים בוודאי היו מוכנים להחזיר את גביע הכסף ליוסף, ואף לשלם קנס נוסף אם יש בכך צורך. מהי אפוא ההצדקה המשפטית למכור את בנימין לעבד?

לפעמים, לא צריכים לצאת בזעקה גמורה מול אותה המציאות או התרבות ולדחות אותה מכל וכל, אלא אפשר לקחת אותה ולפתח אותה באופן שנותן לה להשתלב בעבודת ה' ולהוסיף אליה.

שלוש טרגדיות עובר יוסף, כאשר כל אחת מורידה אותו לדיוטא תחתונה יותר.
האם כל הטרגדיות הללו קורות בשל גורמים חיצונים? האם גם ליוסף חלק באסונות המתרגשים עליו?

הגמרא מסבירה, שיעקב חזר לצדו השני של הנחל על מנת להביא "פכים קטנים" שנשארו שם. "שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם", נדמה לי שהסבר זה מצריך ביאור.

למעשה, יעקב קיבל הברכות. ולמעשה, עד היום אנו מוצאים כי עשו גביר לאחיו יעקב. ומדוע הדברים הפוכים כל כך. יש להעיר כי יש מסלול לתהליך העניינים. ויש התערבות אנושית היכולה (לקלקל) לשנות בתהליך האמור להתפתח. לזכור כי לרבקה נאמר, ורב יעבוד …


יעקב ועשו
קרא עוד

רגע לפני המפגש הקונקרטי עם עשיו, יעקב מתמודדת עם דמות פלאית הקשורה באופן כלשהו לעשיו. מאבק זה קשור למפגש בפועל עם עשיו המופיע מייד אחר כך.

לכאורה, הכיצד מעלה יעקב הרהור שמא ההבטחה האלוקית לא תתגשם? כיצד יעקב שגדל והתחנך שנים ארוכות בישיבתם של שם ועבר אינו מאמין דיו בהבטחה האלוקית?

יעקב ראה את המציאות המשתנה לנגד עיניו, את האיבה שהולכת וגדלה בעיני לבן ובניו, ומבין שאין כאן מקריות אלא השגחה שמבקשת להנחות אותו.

כבר רש"י תמה על התלהבותו של יצחק: "והלא אין ריח רע יותר משטף העזים". מה באמת היה הריח שכל כך עינג את יצחק?

סיפור הברכות מאתגר במיוחד. קשה להבין כיצד משפחת יצחק הגיעה לשפל כה נורא עד כדי הונאת האב על ידי אשתו ובנו, תוך ניצול קשיי הראייה שלו. כיצד יעקב פועל במרמה על חשבון אחיו ההולך למלא את מצוות אביו?!

למרות שברור לכל שמגמתו של יעקב היא להטעות את אביו כדי שיקבל את הברכה במקום עשו, חשוב לרש"י להדגיש שיעקב אמנם גרם להטעיית אביו, אך הוא לא הוציא מפיו דברים שיש הכרח לפרשם כדבר שקר במובן המילולי.

אחד המאפיינים שייחדו את שרה – ולאחר מכן את רבקה – היא העובדה שנר היה דולק באוהלה מערב שבת לערב שבת. נקודה זו מעלה שאלה הלכתית מעניינת: האם ניתן לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת בנרות שהיו דלוקים ועומדים מבעוד יום, או שמא יש צורך לבצע פעולת הדלקה חדשה לכבוד שבת?

אברהם השתדל בכל כוחו לשכנע את הקב"ה שלא יחריב את סדום, אולם מהרגע שלא היה אפשר לעשות זאת הוא חזר לחייו הרגילים מתוך אמונה שלמה בקב"ה.

תהליך הגיור הוא ארוך ומורכב, ונועד לוודא שאכן המועמדים לגיור מודעים למלוא המשמעות של השינוי שהחליטו לקבל על עצמם.

שני האירועים משמעותיים בחיי אברהם, לאחר הגעתו לארץ, הם הירידה למצרים והמלחמה עם ארבעת המלכים. ננסה לעמוד על הדומה והשונה בין הסיפורים ולהבין מדוע דווקא שניהם מקבלים מקום מרכזי.

בפרשתנו ישנן שתי בריתות בין אברהם לקב"ה: ברית בין הבתרים וברית המילה. בשתי הבריתות הללו, ובהזדמנויות רבות נוספות, חוזרות על עצמן שתי הבטחות: ברכת הזרע והבטחת הארץ. ננסה להבין את הקשר בין שתי הבטחות אלה זו לזו ולבריתות.

מדוע כך מסופר לנו על ראשית דרכו של אברהם אבינו, ללא פירוט מיוחד על דמותו ומעשיו אלא כדמות צדדית בסיפורה של משפחת תרח?

בגישתה המפוכחת והריאליסטית, התורה אינה מנסה לצייר תמונת עולם אוטופית. תחת זאת, היא מעמתת אותנו באופן ישיר עם תהומות הרוע האנושי. רק כך נוכל להבין את עומק היצרים האפלים שעמם אנו נדרשים להתמודד.

הבל אינו בוחר רק במקצוע אחר אלא בתפיסה אחרת. הוא משלים עם מציאות חדשה ומנסה לחפש דרך אחרת שבה יוכל להתפתח ולא להיות שקוע בעבר. הוא מסוגל להתעלות ולהביא מבכורות צאנו, ואילו קין עדין שקוע בעבר, עובד בזיעת אפו ומרגיש תסכול תמידי.

הנועם אלימלך מבאר את הפסוק בתחילת פרשת וירא (בראשית יח,א): 'והוא יושב פתח האוהל' ש'אוהל', הכוונה לאוהל העבודה, כמו שדרשו חז"ל (ברכות סג, ב), אדם כי ימות באוהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. וזהו מה שנאמר על …


פתח האוהל
קרא עוד

מותה של רחל לא היה רק בבחינת אסון אישי ליעקב, זה היה גם מפנה יסודי בכל תפיסתו את מהלך ההתפתחות של עם ישראל.

שני אבות קדומים לנו: האחד – אדם הראשון, אבי כל בני האדם, והשני – יעקב, אבי כל בני ישראל. מדוע היה צריך הקב"ה לפצל בין שני השרשים? מדוע לא היה אדם גם אביו של של עם הסגולה?

מדוע דווקא בשעה כה מיוחדת, בפגישתו עם יוסף, יעקב אבינו היה צריך לקרוא קריאת שמע? וכי הדבר לא יכול היה לסבול דיחוי של כמה רגעים עד לתום המפגש?

נראה שיש שייכות בין חנוכה לבין חנוכת המשכן דווקא, וממילא, לפי דרך המדרש, גם ליצחק אבינו. מדוע חנוכת בית חשמונאי שייכת למשכן, יותר מאשר למקדש ולאברהם אבינו?

מדוע יעקב אבינו נותר לבדו מנותק משאר משפחתו, ומה פשר הסמיכות בין "ויוותר יעקב לבדו" לבין "ויאבק איש עמו". כמה ממורי החסידות עסקו סביב הפרשייה הזאת, בסוגיית היחס בין היחיד לבין החברה.

פירושים רבים נאמרו בהסבר המסר והמשמעות של חלום הסולם, ולהלן נעסוק בכמה תורות שפירשו את החלום כעוסק בסוגיית ההתמודדות עם תקופות קושי ומשבר.

דווקא בשעה הקשה שבה העולם עומד על סף חורבן מוחלט, קיים עוד פתח-תקוה, מופיע קרן אור של הצלה – ברית הקשת. רעיון דומה בא לידי ביטוי במזמור ג' בתהילים.

בעקבות הזוהר ובהשראתו נכתבו כמה תורות בהסבר המושג "בא בימים". הבנת המושג תאיר לנו את ייחודם של גדולי האומה: אברהם אבינו, יהושע ודוד המלך שזכו לתואר "זקן בא בימים".

עולם של יחידים- עולם של דין הוא. חסד עניינו נתינה וקבלה אהבה ורעות. אבל בעולם של יראה של דין – סגורים הפרטים בלבדיותם.

עיקרה של מדת החסד היא התמסרותו של בעל החסד לצורכי האחר, תוך ויתור על צורכי עצמו. החידוש שאנו למדים מפרשיה זו הוא שהויתור אינו מסתכם בויתור על צרכים חומריים, אלא הוא כולל גם ויתור על עונג רוחני.

החידוש הגדול שהתחדש בפשיסחא הוא שכל הדרוש לאדם לצורך עבודתו מצוי בתוכו. לכן, אל לו לאדם להיות תלוי באחרים, גדולים ככל שיהיו, בעבודת השם שלו.

גם בימינו, כשהעולם אינו שמם וחרב, יש חשיבות רבה בבנייתו וביישובו. אולם כל מי שעוסק בצורה זו או אחרת ביישובו של עולם חייב להישמר פן ישתלט עיסוקו על זהותו.

כיצד זה הפך נח, שבראשית ימיו "צדיק תמים בדרתיו" היה, ל"איש האדמה", העושה חייו חולין, מאבד את לבושו-ייחודו, ומתגולל ערום כבהמה על פני האדמה?

אחד מעקרונות היסוד בפרשנות החסידית לתורה הוא, שהיות והתורה היא נצחית, כל מה שנכתב בתורה רלוונטי לכל יהודי ובכל דור. על בסיס עקרון זה מפרש רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון של חב"ד, הידוע בכינוייו "האדמו"ר הזקן" ו"בעל התניא", את שאלת ה' לאדם הראשון "איכה"

על כל אחד מן האנשים שנמנות תולדותיהם אנחנו יכולים לומר "מקיש הוא לזרעו: מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים". למה דרשה זאת נאמרה דווקא על יעקב?

אמנם האדם לא נולד עם מעלות ומידות אלא הוא מסגל אותם לעצמו בחייו, אך בהחלט הוא נולד עם כוחות נפש מסויימים ונטיות נפשיות מסוימות שישפיעו עליו בעיצוב דמותו.

למה חיכה יוסף כל כך הרבה זמן, מאז רדתו למצרים, בשביל להודיע לאביו שהוא עדיין חי?
נעמוד על ההצעות של הפרשנים השונים, ובסופו נחזור לדרך שרבינו מציע כאן, ובעזרת ה' נעמיק בה מעט.