לא תקום ולא תטור

מדוע האחים חוששים שוב מפני נקמתו של יוסף, לאחר שכבר בשעת היוודעו אליהם הוא אמר במפורש: "לא אתם שלחתם אתי הנה כי הא-להים"?

דמעותיו של יוסף

חוסר הקשר בין יוסף ל"אחיו", העדר ההזדהות האישית בין יוסף לבין "אבותיו" וכנען, העדר טקסי אבל והקבורה במצרית – כל אלו נועדו להדגיש את הניגוד למותו של יעקב. התמונה המצטיירת מכל העובדות הללו היא כי יוסף, אף בסוף חייו, נותר נפרד מאחיו, משפחתו, מורשתו ועמו. ייתכן שהוא המנהיג, אך הוא איננו "בן ישראל" כפי שיעקב היה; הוא מנוכר – "אאוטסיידר".

הפרד ומשול

בפרשת ויחי יעקב נותן את המרשם למלחמה בטרור מבית: "הפרד ומשול"! יעקב מפריד בין שמעון ולוי "אחים כלי חמסמכורותיהם" ומפיץ אותם בין אחיהם. במעשהו זה הוא מורה לנו על הדרך להתמודד עםקבוצות כוחניות המונחות על ידי ערכים מפוקפקים "בסדם אל

עם ישראל והתוכנית האלוקית

המדרש מתאר היטב את תסכולם של האחים – המון אנשים, מכל העולם, באו למצרים לקנות אוכל. כולם עשו זאת בקלות – שלמו, קבלו אוכל וחזרו לארצם. רק האחים הסתבכו – חשדו בהם שהם מרגלים, נאסר אחד מאחיהם והגרוע מכל – רוצים לשעבד את אחיהם הקטן. יהודה מבטא את התחושות הקיימות בכל אחד ואחד מהאחים – למה זה קרה דווקא לנו? למה אנו שונים מכל העמים.

יוסף ויהודה

בתחילת פרשתנו, מתעצמים ביניהם יהודה ויוסף על גורלו של בנימין. המדרש, כאשר הוא מתייחס לויכוח זה, הוא כותב: "אמרו (השבטים): מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו – מה איכפת לנו?". (בראשית-רבה צ"ג, ב)
אם השבטים מכנים את יהודה ויוסף בכינוי "מלכים" – ודאי שיש לשני השבטים הללו ייחוד מסויים על שאר השבטים. ועל זה באנו על הכתוב.

משמעות סימנו של יוסף

בפרשת ויגש פסוקים כה'-כז' מתואר כיצד האחים עולים ממצרים חזרה ליעקב אביהם ומבשרים לו על כך שיוסף חי אבל ליעקב לוקח זמן להאמין. "ויעלו ממצרים.. אל יעקב אביהם ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי… ויפג ליבו כי לא האמין להם וידברו אליו את דברי יוסף וירא את העגלות.. ותחי רוח יעקב".קשה לרשי מה גרם ליעקב פתאום להבין שאכן יוסף חי ודברי בניו אמת."סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה" (רשית כז), כלומר לדעת רשי, יוסף רצה לרמוז לאביו שהוא חי ולכן שלח עגלות שכשיראה אותן יבין שזה מתקשר ללימוד שלמדו יחד לפני מכירתו בעניין עגלה ערופה.אבל פרוש זה לא מתיישב בצורה חלקה, שהרי שליחת עגלות היא לא פעולה יחודית ולא מתבקש שתרמוז על משהו מעבר למעשה עצמו, יותר מזה, שליחת עגלות לא כל כך מזכירה את עניין עגלה ערופה, מילא אם היה שולח עגלה אחת ערופה או משהו פחות שגרתי משיירת עגלות.

חטאם של האבות ותשובתם של השבטים

אמנם, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אברהם חטא ויעקב חטא. לעומתם, ודאי שבני יעקב עסקו אף במעשים טובים. התורה, בהדגישה באופן חד-משמעי קו של זכויות אצל האבות והיפוכו אצל השבטים, באה ללמדנו את דרך בחירתם.

מעמק חברון לעמק דותן – בעקבות יוסף ובעקבות המדרש

מסעו של יוסף מבית אביו ומעמק חברון לשכם ולדותן לראות את שלום אחיו מפגיש את הקורא עם שלושה מקומות חשובים באזור ההר, וכן עם משהו מחיי הרועים, שיירות הסוחרים וחיית השדה. הגיאוגרפיה ותמונות החיים שבעקבותיה הם לחם חוקם של שוחרי ה'ריאליה' המקראית, ובצדק עטו הללו על הסיפור בשמחה.
אך המסע היה גם ראשיתו של תהליך היסטורי חשוב – גלות מצרים, והוא אף רצוף בבעיות מוסר כבדות משקל, ובשל כך הוא מעסיק מאד את חכמי המדרש הנוהגים לבחון אירועים בעיקר משתי נקודות מבט אלו – היסטורית ומוסרית.
במאמר זה נעסוק מעט ביחס שבין שתי בחינות אלו – ה'ריאליסטית' והמדרשית – ובשאלה, האם קיימים ביניהן קשרים ונקודות מפגש או שמא הן דרכים מקבילות ללא כל נקודת מפגש.

אלה תולדות יעקב

בספר בראשית מופיעות רשימות תולדות שונות כדוגמת: תולדות אדם, תולדות נוח, תולדות שם, ישמעאל, יצחק ועשו. גם פרשתנו פותחת בתולדותיו של יעקב אבינו: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב …" (בראשית ל"ז, א-ב). אולם, במקום לתאר את צאצאיו של יעקב כפי שנעשה בספרי התולדות הקודמים, מתארת התורה את סיפור מכירת יוסף והשלכותיו, ובנוסף, באמצע סיפור מכירת יוסף, מופיע פרק המתאר את נשואי יהודה ואת הולדת בניו של יהודה. רק בהמשך, בפרשת ויגש, מופיעה רשימת היחס של משפחת יעקב אבינו.

כוחה של שתיקה

חז"ל השתמשו בביטוי ייחודי לגבי מיטתו של יעקב, ואמרו כי: "מטתו שלמה" (שה"ש רבה פרשה ד ד"ה "כלך יפה רעיתי"). מדוע זכה יעקב לביטוי זה? מהי עדיפותו על פני שאר האבות?

חזרת יעקב לבית אל

בלב פרשת וישלח עומדים שני עימותים דרמטיים שיעקב משתתף בהם, פעם אחת עם עשו (האיש והמלאך) ופעם אחת עם שכם (האיש והעיר). בשיעור זה, ברצוני להתייחס דווקא למאורע קצר המופיע לאחר שני המאורעות העיקריים, והוא חזרתו של יעקב לבית-אל.  מאורע זה מתרחש "על הדרך", כשיעקב בדרכו משכם אל עבר אפרתה (בית לחם) (ל"ה, ט"ז), מגדל עדר (ל"ה, כ"א), ולבסוף "הביתה" אל חברון (פסוק כ"ז). יעקב בונה בבית-אל מזבח ומצבה, וזוכה להתגלות והבטחה מאת הקב"ה; אך אנחנו כבר רגילים כל כך לכך שהקב"ה מחדש את הבטחת הארץ לאבות, שאנו מדלגים על קטע זה מבלי להקדיש לו תשומת לב מיוחדת. אני מציע שנעצור ונבלה מעט זמן בתחנה זו בצד הדרך.

ויאהב יעקב את רחל

בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על פגישת יעקב עם רחל, וניתן לראות כיצד התורה מדגישה את הרגשות האנושיים העזים שהיו קיימים בין יעקב לאהובתו: "ויאהב יעקב את רחל, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה… ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה." (בראשית כ"ט, יח-כ)
תיאור זה של יעקב, שבאהבתו העזה את רחל נדמו לו שבע שנות עבודה ארוכות ומפרכות כימים אחדים, הינו אחד מתיאורי האהבה היפים ביותר שנכתבו בספרות בכלל.
אלא, שהיופי הרומנטי הזה – תמיהה בצדו: האמנם הולמת עוצמתה של אהבה זו את אופיו של יעקב? האמנם היא מתאימה לצדקותו וליראתו של בחיר האבות, המתהלך בעולמות עליונים ומלאכי א-לוהים מתגלים אליו על כל צעד ושעל?

היכן היא בית אל?

בפרשתנו נאמר במפורש שבית א-לוהים שייבנה יהיה בבית אל, שכן שם נגלה ה' ליעקב, שם שער השמים ויעקב יקיים את נדרו בבניית הבית שם. מסיבה זו, המדרש ורש"י ניסו בכוח לעקור את בית אל ממקומה המרכזי, ולהעביר את מרכז הכובד של פרשתנו לירושלים.

הסוד של סולם יעקב (לפי הרמב"ם במורה הנבוכים)

הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים מסביר שישנם שני סוגים של משלים נבואיים (מראות נבואה): בסוג הראשון של המשלים כל מילה שבאותו משל מורה על
עניין מסוים. בסוג השני של המשלים כל המשל כולו מורה על ענין מסוים, במשל ישנם מילים רבות, שאין כל מילה מהן מוסיפה דבר באותו העניין של הנמשל, אלא נאמרו ליפות את המשל והסדרת הדברים בו או להוסיף בהסתרת העניין הנמשל.

שלושה סוגי נישואין

בחיי האבות אנו מוצאים שלושה מודלים שונים של חיי משפחה. המודל הראשון הוא המודל של אברהם ושרה: הם יצאו ביחד לדרכם מחרן לארץ כנען, שניהם היו קשורים בדבר ה' וחז"ל אף הפליגו ואמרו ששרה הייתה גדולה מאברהם בנביאות. המודל השני הוא המודל של יצחק ורבקה: הם התחתנו בשידוכו של עבד-אברהם, ורק אחרי שנפגשו בארץ כנען ואחרי שיצחק הביא את רבקה לאוהל שרה אמו – נאמר עליו "ויאהבה". המודל השלישי הוא המודל של יעקב ורחל: הוא התאהב בה על הבאר, ומאותה שעה – אהבתו הייתה נתונה רק לה. לאה, בלהה וזלפה נכפו עליו.

לכל אחד מהמודלים הללו יתרונות וחסרונות.

בין עשיו לדוד

מדוע חז"ל טורחים למצוא לעשיו חטאים רבים כל כך? כמובן, אפשר לטעון שבעקבות בחירת יעקב להיות ממשיכם של יצחק ואברהם, והעובדה שבפסוקים לא מספיק ברורה הסיבה לכך, חז"ל ניסו ללמד קטגוריה על עשיו. אנו נלך בכיוון שונה.

"תתן אמת ליעקב"

קריאה אובייקטיבית בפרשת תולדות מעוררת שאלות קשות על התנהגותו של יעקב ושל רבקה אמו, דווקא – ובעיקר – בתחום האמת והיושר.

"והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך"

תריד- מלשוו לרדות "ורדו בדגת הים ובעוף השמים" (בראשית א' כ"ח). יצחק מודיע לעשו במסגרת ה"ברכה" שלו שהוא עתיד   לעבוד את אחיו ולחיות על חרבו. לא ממש מעודד. אלא שזאת כל עוד אחיו נמצא בעמדת כח. ברגע שהמצב יתהפך –

כלה ליצחק

אמנם סיפור "מציאת הכלה ליצחק" חשוב, אך אין צורך בפירוט רב כל כך. אם כן, מדוע התורה כה מרחיבה בסיפור זה? מדוע הכתוב טורח לפרט כמעט כל מהלך בסיפור עבד אברהם, במשך אותן שעות ספורות בארם נהריים?

ואל משפחתי

אליעזר מספר בפרשה על הדרישה היחידה שהייתה לאברהם בשביל הכלה המיועדת לבנו. לא עושר, לא יופי ואפילו לא מידות טובות. הדבר היחיד שהיה חשוב לאברהם הוא המשפחה. מכאן, כמו מסיפורים אחרים רבים, אנו למדים על ערך המשפחה ביהדות.

הארה פרשת חיי שרה

ויברך הגמלים, מלשון גרם להם לכרוע ברך, כדי לשתות מים. בדומה, האדם נדרש להתבטל בפני בוראו על מנת לזכות בשפע(ברכה) ובהכללה- ישראל צריכים לעשות רצון הבורא-רצונם על מנת לקבל מים- גשמי ברכה- לצורך העניין. (נשלח ע"י הלנה ברבי)

שמים וארץ שחוברו להם יחדיו

אחת הנקודות המרכזיות העומדות ביסוד הכפירה והאלילות היא ההנחה שברואי ארץ אינם יכולים להשתלב בחיים העליונים, השמימיים. אם ייתכן מגע כלשהוא בין שני העולמות, הרי זה רק בין הארץ לבין גילוייה הנמוכים ביותר של הכוחות העליונים. זו משמעותה של ההשתחוות לאבק הרגליים.
אברהם מארח בביתו אנשים החשודים בעיניו כערביים המשתחווים לאבק רגליהם, המאמינים שלא ייתכן שילוב בין עליונים ותחתונים, ואברהם מוכיח להם שאין הדבר כך. אדם מסוגל לחיות חיים מעשיים – לשבת פתח האוהל, להכין שולחן ולערכו – ובד בבד לראות מראות נבואה.

דרך ה' ודרך הצדקה והמשפט

שתי כפות המאזניים של עבודת האדם הן דרך ארץ, מידות, מעשים טובים ויחסו של האדם לחבירו – מצד אחד; אמונה, תורה, יראת שמים ויחסו של האדם לבוראו – מצד שני. מהו היחס בין שני אלו? איזה מהם עדיף מחבירו? התיתכן סתירה ביניהם? ואם כן, כיצד ניתן לגשר על פניה ? 

אברהם אֹהבי

אם כל אחד מאתנו היה מתבקש לציין שתי דמויות מופת בהיסטוריה היהודית כולה, סביר מאוד להניח שאברהם אבינו ומשה רבנו היו השניים הראשונים. נראה שמה שמייחד דווקא אותם כדמויות גדולות בקנה מידה היסטורי זו העובדה ששניהם מייצגים שני מסלולים בעבודת ה' – אברהם מייצג את האהבה ומשה את היראה.

ברית בין הבתרים

ברית בין הבתרים פותחת בהודעת פורענות, על גלות של ארבע מאות שנה הכוללת גם עבדות ועינוי. חז"ל התחבטו בשאלה מה צורך בפורענות זו, וכדרכם במקומות רבים – כרכו את תשובתם בתורת הגמול, השכר והעונש.

איש גֹּדֵר גָּדֵר ועמד בפרץ

בשביל לבקש רחמים על עם ישראל, לא מספיק להתחנן בפני הקב"ה – יש צורך באדם שיעמוד בפרץ, ייקח אחריות, ורק לאחר מכן יבקש רחמים.

אחדות ואינדיבידואליזם

פרשת נח עוסקת בעיקר במבול. העיסוק במבול דומיננטי כל כך בפרשה, שלעיתים קרובות לא נותר בנו כוח ורצון לעסוק בסופה של הפרשה. לידתו של אברהם תזכה במידה מסוימת של תשומת לב, לפחות כהקדמה לפרשת לך-לך, אך סיפור מגדל בבל נותר

כדי לזכות לעוה"ב צריך להתלבש בהתאם בעוה"ז

בשונה מהנחש הערום שהופעתו במציאות האלוקית היא זמנית בעיקר כדי לנסות את האדם ולבחון אותו, לצדיקים לעומתו יש מציאות וחיות אינסופיות מאחר והם יוצרים בעוה"ז את הלבושים שישמשו את נשמתם הנצחית בעוה"ב באמצעות התורה והמצוות שהם עוסקים בהן ושקועים בהן, בידיעה שזאת כל מהות חייהם הן בעוה"ז והן בעוה"ב.

על אבר מן החי ועל אבר מן נח

כשברא ה' את האדם הוא ציווה עליו לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ אחד, עץ הדעת.
לאחר מכן כשהיו האיש והאישה יחדיו- ציווה עליהם ה' לפרות ולרבות ולרדות בדגת הים , וכן נתן להם מתכון בריאות צמחוני של אכילת עשב ושאר מעדנות האדמה, אך אסר עליהם לאכול מן החי, אלא כמוהם גם החי יחיה על הצמחים.
איסור זה פסק בפרשת נח, פרשה אחת בלבד אחרי מתן הציווי. מדוע?

הקשר העל טבעי בין עם ישראל לשבת קודש

ימי החול מ-א' ועד ו' מסמלים את הטבע והעולם החומרי והזמני הזה ולכן מתאים שיהיו בני הזוג אלו של אלו, ולעומת זאת השבת שהיא מעין עוה"ב היא מעל הטבע ולכן ראוי שגם בן זוגה יהיה מעל הטבע

על הקושי לשלוט בכעס בזמן אמת

מדרש על ספור קין והבל: כשאלוהים שואל את קין למה נפלו פניו בעקבות העדפתו את המנחה של הבל, הוא מוסיף משפט מפתח: "הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ; ואליך תשוקתו, ואתה, תמשול בו". אלוהים רומז לקין

חטאו ועונשו של הנחש

כאשר מתבוננים בעונשם של אדם, חווה והנחש, קשה שלא להבחין בחוסר הסימטריה בין יחסו של הקב"ה לאדם ולאשתו, הנחקרים על מניעיהם לחטא, לבין יחסו של הקב"ה לנחש, המקבל את עונשו מייד, בלא להפך בזכותו ובמניעיו.

הכרות מזוית חדשה ומפתיעה עם שרו של עשו

לאחר שהשטן נלחם עם יעקב אע"ה בדמות שרו של עשו, כדכתיב: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה), והצליח לפגוע לו בגיד הנשה, כדכתיב: "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ

מה ניתן ללמוד מהפסוק הראשון שבתורה?

כל מי שקורא את פרק א' בבראשית מבחין שאדם פשוט לא יכול להבין משם כמעט שום דבר: מה זה "תוהו"? מה זה "בוהו"? מה זה "רוח א-לוהים"? אולם, דווקא משום כך, כשאנו קוראים פרק זה אנו צריכים להתרכז במה שאנו כן יכולים להבין, וניתן לציין שני מסרים מרכזיים העולים באופן ברור מהפסוק הראשון בתורה.

שתי אותיות שמבטאות הבדל תהומי בין שתי תפיסות עולם שונות בתכלית

בשונה מעשו הרשע, יעקב אע"ה מייחס את כל אשר לו לאלוקים ובכך מעניק להם ערך עליון ונצחי

קבלת החלטות

במה שונה המעשה של שמעון ולוי שהרגו את שכם בן חמור יחד עם כל בני עירו בתגובה לכך שאנס וטימא את דינה אחותם ובכך בייש ופגע בכבודה של הבת של גדול הדור ודרך זה גם בכבודם, מהמעשה של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שהתורה משבחת ומציינת כי מעשהו השיב את חמתו של הקב"ה וגרם להמתקת הדין שעם ישראל התחייב בו?

המבחן לרוצה להיות מלך

חשבתי לומר בעה"י שכאשר יוסף הצדיק סיפר לאחיו את חלומו ממנו משתמע שימלוך עליהם, הם חשבו בתת מודע שלהם שמלך אמיתי הוא כזה שקודם כל מסוגל למשול ביצרו וללכת בדרך המל"ך (מח, לב, כבד), היינו להשליט את המח (נשמה, חכמה,

החטא ועונשו

עקב אבינו אינו נוהג חלילה בדרך של 'איפה ואיפה' בין האחים, שאת האחדים מוכיח קשות ואת השאר מברך, אלא כל כוונתו בדברי התוכחה המופנים לשלושת האחים הגדולים, הם בכדי להועיל להם בזה.

פשר 'חזון אחרית הימים' של יעקב

בפרשתנו, אנו קוראים על רצונו של יעקב, בטרם פטירתו מן העולם, לחשוף בפני בניו את הצפוי להם באחרית הימים. יוזמה זו מעוררת עניין מעצם העובדה שהיא יוזמה חדשה שלא ראינו כמוה עד כה. במהלך הספר היינו עדים ל'העברת השרביט' מאברהם ליצחק וממנו ליעקב. אולם, באף אחת מהזדמנויות אלו לא ראה האב צורך להזדקק לקורות בניו באחרית הימים.
על מנת להבליט את השוני, נבקש לעמוד על הזדמנויות אלו בחיי אבותיו.

ישראלי או יהודי

למה זכה יהודה דוקא שהעם הישראלי בכללותו קרוי על שמו, ולא משנה אם אותו איש ישראלי הוא משבט ראובן שמעון וכן הלאה?

אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי- היבטים שונים סביב התגלותו של יוסף

עלילת סיפור יחסי יוסף ואחיו נקלעת למפנה מפתיע, עם התגלותו של יוסף לאחיו. דווקא כשהיה נראה שיוסף מבקש גט כריתות לעולמים מאחיו תוך שהוא מצליח לשים את ידו על בנימין, הוא חושף את זהותו, והכל בא על מקומו בשלום.
דווקא בשל המפנה המפתיע, מתעוררת מאליה השאלה: מה ראה יוסף דווקא כעת לבצע תפנית חדה זו?

ככה יעשה לירא ד' שבוטח ודבק בו יתברך

יוסף הצדיק היה מוכן לסבול קשות רק כדי לא לחטוא ולא לצער את הקב"ה בשום צורה שהיא וגם לא להתרחק ממנו יתברך ולו במעט בכל מחיר, אפילו אם צריך לשבת עבור זה לא פחות מ-12 שנים בצינוק כאדם חף מפשע, שהרי כל עבירה יוצרת קליפה נוספת בין הנברא לבורא ב"ה שמרחיקה ביניהם

'אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ' – האם ראובן הינו בכור שוטה?

הצעתו של ראובן מעלה תמיהה, שהיטיב לבטא אותה רש"י: "לא קבל דבריו של ראובן. אמר: בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני?!" 

זה רע או טוב?

כל מקרה רע או טוב הוא נקבע בדעת האנשים על פי הסתכלות קצרת רואי של בשר ודם, לראות את התמונה בשלימותה לא שייך, רק ממקום גבוה

"הקרב על התודעה"

"ירושלים בירת ישראל" הכריזו השבוע, כותרות החדשות. בוקר טוב עולם.. שלום אנחנו כאן, אמנם חדשים.. לא, לא מאתמול, רק שבעים שנה, ואף אל פי כן חשוב לנו לקבל הכרה על המציאות שלנו בעשרות השנים האחרונות. קולות עלו מימין ומשמאל.. מדוע זה רלוונטי ההכרזה הזו? את המציאות בשטח היא לא תשנה, ירושלים בלתי ניתנת לערעור, עם או בלי שגרירות. ולא עומדות על הפרק לא חלוקה ולא התנתקות.. אז בשביל מה? למי זה יעזור, ולמה זה נצרך?

"צריכים אחד לטנגו"

במעגלי החיים השונים אנו נתקלים בפערים שונים. פערים היוצרים סכסוכים במסגרות שונות מזוגיות, משפחתיות, וקהלתיות, ועד וויכוחים פוליטים, לאומיים, ותרבותיים. ושילובים שונים ומשונים של ויכוחים ממערכות שונות. ויכוח הדת והשבת שצף ועלה בפוליטקה הישאלית בעקבות עבודות הרכבת. ארגוני שמאל קיצוניים החודרים לויכוח הלאומי. ומשפחות שמתפרקות בעקבות פערים זוגיים. כיצד אנו צריכים לגשת כדי לישב סכסוך? מהו הכלי היעיל ביותר להנמיך את הלהבות ולקרב את הלבבות?

​"תרדמת חורף"

החורף סוף סוף הגיע, גשם, קור, הימים קצרים והולכים, והלילות מתארכים.. אי שם בשעות אחר הצהרים המוקדמות, מושבנו מחשיך, ולעיתים מחשיך מידי.. איש איש מתכבל בביתו, בכורסתו.. ושוקע בתרדמת חורף נעימה.. מדוע לילות החורף ארוכים כל כך? אדם בוגר, בחיי שגרה תקינים, לא יכול לישון ארבע עשרה שעות בכל לילה. איזה צורך יש להחשיך ולהשבית את העולם, בשעה כל כך מוקדמת? בעולם ללא חשמל, ותאורה, מה אפשר לעשות עם כל כך הרבה שעות חושך?

היתכן לומר שבמאבק בין יעקב לשרו של עשו שניהם יצאו נשכרים?

לאחר שראה המלאך שנאבק עם יעקב אבינו שאינו יכול לגבור עליו "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כז) ופירש"י את דברי המלאך: "וצריך אני לומר שירה ביום".
ונשאלת השאלה אם אותו מלאך מיהר כ"כ לומר שירה לבורא עולם מדוע זה בא להילחם עם יעקב אבינו דוקא באותה עת ולא בזמן אחר?

מיזוג שני הפירושים אודות המפגש הטעון בין יעקב ועשו

ישנם שני פירושים שונים שמתארים את שהתרחש במפגש הטעון בין יעקב ועשו ככתוב בפסוק: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד) ולכאורה סותרים זה את זה. לפי הפירוש הראשון נכמרו רחמיו של עשו כלפי אחיו, וזה גרם לו לחבק ולנשק את יעקב לאחר שלא נפגשו שנים רבות חרף כל השנאה העצומה שבערה בו כלפיו, ולעומת זאת לפי הפירוש השני עשו ניגש ליעקב מתוך כונה אכזרית לנשוך אותו בצוארו, כפי שדורשים חז"ל אל תקרי "וישקהו" אלא "וישכהו" כנלמד מהמסורת לכתוב נקודה מעל לכל אחת מאותיות המילה בספר התורה, אלא שאז עשה אלוקים נס כשהקשה את צוארו של יעקב והפכו לשיש וע"י כך נשברו שיניו של עשו.

חשבתי בעה"י להעלות סברה שמחברת בין שני הפירושים בזהירות רבה.

גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם- אופן מימושה של גזרת השעבוד במצרים

בקש להראות כי במהלך העלילה, שאמורה להיות תלויה בלעדית במעשי אנוש, מסמן המקרא כי ה' עוקב אחר המתרחש במטרה להבטיח את סיומה במימוש הבטחתו.

"אני א-ל שד-י"-הצגת ה' את עצמו

במספר הזדמנויות בחיינו, מזדמן לנו להציג את עצמנו. בדרך כלל, מדובר בשעה שאנו באים במגע ראשוני עם אנשים שטרם הכירו אותנו. אנו עורכים עימם 'הכרות', שנועדה לסלול את הדרך לפיתוח היחסים בעתיד. אופי המידע ותוכנו הנמסר במקרים אלו בדרך כלל קצר. דווקא בשל כך, עליו להיות קולע לאופי הקשר אותו אנו מבקשים לפתח עם הדמות שמולנו.

זמן מול חומר

וכי נתאר לעצמנו על אדם שיעז לומר על מרנא הח"ח שרכושו היה חביב עליו יותר מגופו ודאי נסתכל עליו במבט עקום, ובכלל אם היה לו לח"ח כסף, זה עוד דבר..

יתירה מכך, חז"ל תולים את הסיבה שצדיק מחבב את ממונו מגופו, משום שאין הוא גוזל. וכאן מתעצמת לה השאלה, וכי בשביל 'שלא לגזול' מוכרח להיות דווקא אדם צדיק. לא מספיק להיות יהודי פשוט וישר דרך? ושמא אף גוי האוחז באתיקה ומוסר מרחיק הוא את ידיו מן הגזילה?! ושוב, צריכים אנו לדעת מדוע צדיקים בדווקא ממונם חביב עליהם מגופם שלא בדומה לשאר בני תמותה שאף הם מרחיקים את ידם מן הגזל?

אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ – המאבק הסמוי בין יעקב ללבן

עם סיום הסיפור, נוצר הרושם שאין כאן אלא עוד התפרצות של ריב משפחתי, המשקף את היחסים המתוחים של יעקב ולבן ששררו ביניהם כל התקופה מתחת לפני השטח. בשורות הבאות, ננסה לפתח זווית חדשה על מוקד המתח ביניהם.

שני חידושים אישיים על פרשת "תולדות"

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח). הפסוק מלמד אותנו בעה"י דבר מענין. רמת האהבה שהיתה ליצחק ורבקה כלפי בנם יעקב היתה פחות או יותר שווה וכך היה גם באהבתם כלפי עשו, שנאמר:

שתי מחשבות על פרשת "תולדות"

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח). מ"ציד" מתקבלת בהיפוך אותיות האות "צדי" שמסמלת את הצדיק, ואפילו מפסוק זה ניתן ללמוד שעשו לא היה צדיק בפנימיותו אלא רק מהפה אל החוץ. עשו היה "צדי(ק)" רק בפיו אך

"האלף לך שלמה"

אנו חושבים שמי שניתן לו שפע בלי גבול, הוא הצדיק והישר. ומי שלעיתים ניתן לו, ולעיתים פחות, הוא ירוד בדרגתו ולכן לא זוכה לשפע תמידי. אך מבאר רש"י שלא כן הדבר, אלא: "ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין, לא יקרא עליך תגר – אבל הנכרי מחוסר אמנה, בין ראוי לו, בין שאינו ראוי, תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר" דוקא הנתינה המוגבלת, הנתינה מתוך דין מדוקדק, מנת דם הנותנת חיים, אך גם אוספת אותם. חלקי גוף הנלקחים, אך נותנים חיים בחסרונם, יכולים להמסר לבעל אמונה שמצדיק עליו את הדין.

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם… וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן… לֹא תַעֲשׂוּ – לקיחת אימותינו לבית המלך

למרות שמדובר בשלושה מקרים שונים – שבהם נלקחו האמהות אל המלך – ניתן לקשר בין כל שני צמדי חוליות בשורת האירועים הלזו. הסיפור הראשון והשני אירעו לאברהם, ובהתאם לכך מקיימים איזשהו יחס ביניהם, שנבקש לעמוד עליו. הסיפור השני והשלישי אירעו בגרר, ובעקבות כך ניתן להניח שאף הם מתייחסים זה לזה. ממבט זה, הסיפור האמצעי הוא החוליה המקשרת בין כל הסיפורים, והוא אכן זה המפורט ביותר מביניהם.

חינוך ילדים בראי הפרשה

מחשבות על חינוך ילדים בעקבות הפרשה

"יש דברים נסתרים…"

כמידי שנה, שוב אנו חוזרים לסיפורים המוכרים של חומש בראשית. חוזרים אל הדמויות המוכרות לנו מסיפורי הגן, בית הספר, ישיבה.. נח, אברהם, אליעזר, רבקה, יוסף, ועוד.. כולם מרותקים לסיפורים, לתחושות, לרגשות.. אך עם יד על הלב, מה הפער בין הבנת הסיפור שלנו, להבנה של ילדינו המספרים את פרשת השבוע, סביב שולחן השבת? האם התקדמנו בהבנת סיפורי התנ"ך?

אמא בטסט ראשון

"אחד המפתחות לעבודת האלוקים הוא הדגש על המעשה שנעשה מבחירה, ולא על הייחוס, שאדם אינו יכול להשפיע עליו. "משפחה טובה" אינה מספיקה, "משפחה רעה" היא לא תירוץ. כל אחד מאתנו נמדד לפי מעשיו, ולא לפי ייחוסו או מעמדו המשפחתי."
(הרב חיים נבון)

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ- קניית מערת המכפלה

דווקא בגלל שעצם הקנייה נעשתה ממניעים נקודתיים שנצרכו לשעה, הכתוב רוצה לשוות נופך נצחי עצמאי למעשה זה.

חיי שרה – פיתוח אישיות ע"פ המודל הנכון בתורה

מביא לנו הרב שמחה כהן שליט"א מדברי חז"ל, כאשר התורה מספרת לנו על דמויות: על אברהם, על יצחק ועל יעקב ועל משה ועל אהרון, ולעומתם על פרעה, על קורח, על בלק ועל בלעם, אלה הם דמויות שהיו. אבל המטרה שאנחנו צריכים לבצע ולהפנים, כשאנחנו לומדים מהם בתורה, זה להבין שיש לנו נתונים, כוחות טבע, מידות ותכונות בדומה לאברהם, בדומה ליצחק, בדומה ליעקב, וגם לצערינו בדומה לפרעה, לבלעם ולקורח ולבלק…

שימו לב אל הנשמה

מה היה חטאם של דור המבול? מה המכנה המשותף של חטא העריות והגזל, בהם היו שטופים? מדוע היה צורך למחות את כל היקום כולו? להעניש את החי, ואפילו את הדומם?

כבאי או מחנך

האם אנו יודעים מהו חינוך? מילה שאין לה אך ורע בשפות אחרות. מדוע המילה הזו משמשת גם לחנוכת הבית, איך אפשר לחנך דבר דומם, שאין לו שום תהליך של הפנמה ולמידה?

ענין של מבט..

כולם רואים את הראיה השטחית, הבסיסית. כל אחד מאיתנו אילו היה נוכח שם, היה רואה כאברהם שלושה מלאכים הנדמים כערביים. אך הראיה הראשונה במעלה, היא דוקא המבט השני, הראיה שטמונה בה הבנה, הסתכלות עמוקה יותר על המציאות, במאמץ לנסות להבין מה מסתתר מאחרי התמונה.

מאחורי הקלעים של ההצלה בסדום

מעיון ראשוני נראה כי טענתו של אברהם לוקה בכשל לוגי מובהק. הוא אמנם מתקומם ביחס לכך שהכוונה היא להמית את הצדיקים בעוון הרשעים, אך מכאן הוא מגיע למסקנה הפוכה בתכלית. הוא מבקש ש-ה' ישא לעוון כל יושבי המקום למען הצדיקים אשר בקרבו.

ה' היה יכול להשיב לו כי הוא מוכן לחוס על הצדיקים בעוד הרשעים ישאו בעונשם, אך להפתעתנו הוא מקבל את העיקרון העומד בבסיס דברי אברהם. ה' מאשר שלו ימצא מספר הצדיקים אותו נקב אברהם, הרי שיחוס לכל המקום בעבורם.

השופט כל הארץ יכשל בתעלול דמגוגי כה פשוט?

צא מאצטגנינות שלך

והלא אברהם האמין בא-ל אחד, הוא זכה לכינויו "העברי" בשל היותו בעבר אחד של העולם, בעוד כל העולם שבוי בקסמי עבודת אלילים. כיצד, אם כן, ניתן לייחס לאברהם אצטגנינות בליבו? כיצד חלילה ניתן לומר כי מראות הכוכבים הם שהכתיבו את התנהלותו?

אברהם אבינו – בין ריה"ל לרמב"ם

כיצד נבחר אברהם להיות השלב הראשון בשרשרת שממנה נשתלשל עם ישראל? על השיטות השונות של ריה"ל והרמב"ם.

אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ –פרידת אברהם ולוט

אם כוונתו של אברהם בהצעתו אכן הייתה זהה לזו של לוט? האם ביקש לשלח את לוט מעליו לעולם?

הברכה מול הקללה

הקב"ה תמיד עושה את הדבר הנכון גם כשהוא עושה איפה ואיפה