פשר הבטחת הארץ לאבות

הדפסה

פתיחה: קניית מערת המכפלה

המשנה במסכת אבות (ה', ג) מלמדת כי "בעשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום – ועמד בכולם". המפרשים ניסו לזהות מהם אותם ניסיונות, כאשר רבים מהם ציינו את עקידת יצחק בתור הניסיון העשירי.

עם זאת, רבנו יונה בפירושו שם מזהה את הניסיון העשירי במציאת קבורה לשרה: אף על פי שהקב"ה כבר הבטיח לאברהם את הארץ כולה, כאשר אברהם ביקש לקבור את שרה, הוא היה צריך לקנות את אחוזת הקבר ב"אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף" (בראשית כ"ג, טו). המקור לדבריו בגמרא במסכת סנהדרין אודות הניסיונות שבהם עמדו האבות ו"לא הרהרו" על מידותיו של הקב"ה:
"כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב… ולא הרהרו על מדותי…
אמרתי לאברהם: 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה'. בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה ב'ארבע מאות שקל כסף' – ולא הרהר על מדותי". (סנהדרין קיא.)

ובכן, אברהם אבינו אכן עמד בניסיון "ולא הרהר על מדותי". אלא שאם כן, לא ברור מה משמעות הבטחת הארץ לאבות – אם בכל מקרה אברהם נדרש לרכוש את אחוזת הקבר בכסף מלא?

הקשר עם האומות

כדי להבין מה משמעות הבטחת הארץ לאברהם, יש לחזור לציווי הראשוני, המקורי, שבו נצטווה. כאשר הקב"ה מצווה עליו "לֶךְ לְךָ" (בראשית י"ב, א), היעד איננו הקמת עם אחד מיוחד, השוכן בארץ מיוחדת עבורו ואוחז בתורה שמיוחדת לו – אלא יצירת עם שישמש כגשר מחבר בין כל עמי הארץ ובין הקב"ה.

הבחנה זו, בדבר אופיה האוניברסלי של הליכתו של אברהם, עולה בכמה מקומות.

כך, לאחר המבול, פרשת נח פונה לייחס את העמים השונים לבניו של נח, ולתאר כיצד נפוצו על פני כל הארץ. המסר המובלע בתיאור הייחוס המשותף לנח, הוא שהאנושות כולה היא בבסיסה משפחה אחת גדולה. ממילא, ברור שאין מקום לתקומתו של עם שייבדל משאר העמים באופן מוחלט.

בכיוון דומה, בחינת רשימת היחס של בני נח וצאצאיהם מעלה כי מספרם שבעים, ומכך כנראה למדו חז"ל את קיומן של "שבעים אומות" (ראו למשל סוכה נה.). במקביל, בפרשת ויגש מודגש ש"כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" (בראשית מ"ו, כז): ברור מאוד שזה לא בדיוק מספר האנשים שירדו מצרימה, והמפרשים נדחקים לא מעט על מנת להגיע למנין זה. ממילא, מובן שהמספר שבעים איננו סתמי, אלא בא להביע מסר: בני ישראל הם כנגד אומות העולם. ממילא, עם ישראל אינו אמור להישאר בבדידות מזהרת, אלא לפתח שיח עם אומות העולם.

אברהם אבינו היה מודע לאופיה של שליחותו. כבר מראשית דרכו קורא "בְּשֵׁם ה'" (בראשית י"ב, ח ועוד) – בפני הגויים הסובבים אותו. לא בכדי, הציווי על ההליכה כולל את הברכה "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ג), המתייחסת להשפעה הסביבתית הברוכה שיביא אברהם.

גם בהמשך הדרך, דווקא במהלך הציווי על המילה, כאשר הקב"ה כורת עם אברהם ברית ייחודית שמבדילה אותו מהגויים, הוא משנה את שמו מאברם לאברהם, בנימוק: "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז, ה). אכן, "אַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית י"ד, יג) נקרא כך משום ש"כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה [תיאודור־אלבק] לך לך, מ"א). אברהם בהחלט נבדל מן האומות. ועם כל זאת, אותה היבדלות איננה אמורה להביא לניתוק, אלא דווקא לשיח בין ישראל לעמים. השיח הזה לא יתרחש מאליו, והוא דורש שכל אחד מהצדדים יראה ברצינות את הצד השני וידבר איתו עין בעין.

מצוידים בהבנה זו, נשוב לשאלתנו: מדוע אברהם נדרש לקנות את מערת המכפלה? ובמילים אחרות, מהי אם כן משמעות הבטחת הארץ? במדרש מופיעה הקביעה הבאה: "אמר ר' יודן בר' סימון זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולין לונות את ישראל ולומר להם גזולים הם בידיכם, אילו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו שליוסף". (בראשית רבה [תיאודור־אלבק] וישלח, ע"ט)

למרות זאת, בפועל דווקא שלושת המקומות הללו הם המקומות שהמחלוקת עליהם עם שכנינו היא הגדולה ביותר. מהי אם כן מטרת המדרש? מסתבר שהמדרש היה מודע למחלוקת ולסכסוכים על המקומות הללו, והוא מנסה לצייד אותנו בטענות ונימוקים לזכותנו על המקומות הללו. אלא שעדין לא ברורה משמעות דברי המדרש – הלא הארץ כולה הובטחה לאבות, ואם כן מדוע שאומות העולם אינן יכולות לטעון כלפינו רק לגבי שלושת המקומות הללו?

נראה שהתשובה לכך קשורה בדיוק לתפקידו של אברהם: אברהם צריך לנהל שיח עם אומות העולם, ולכן אכפת למדרש לספק הסברים – לנו, עבור אומות העולם – להחזקתנו בארץ הזאת. כך, רש"י, בראשית פירושו לתורה (בראשית א', א) מסביר שתפקידם של ספר בראשית כולו ותחילתו של ספר שמות, הוא לספק לנו הסבר עבור אומות העולם מדוע מותר לנו לקחת את ארץ ישראל מידי היושבים עליה. חומש שלם ויותר מכך לא נועדו אלא לספק לנו הסבר עבור אומות העולם לזכותנו על הארץ הזאת! בלי להיכנס לדיון זה לגופו, ברור שבחירה זו משקפת דרישה מאיתנו ליצור דו־שיח עם אומות העולם.

דוגמא נוספת לדרישה ליצירת שיח עם אומות העולם, היא שלוש השבועות שמופיעות בסוף מסכת כתובות (קיא.), שלפיהן אל לו לעם ישראל לעלות לארץ כנגד רצון הגויים או במסגרת מרידה בהם. משמעות אותן 'שבועות' היא שאפילו הגאולה וחידוש הזיקה של עם ישראל לקב"ה לאחר הגלות, חייבים לבוא מתוך שיח עם אומות העולם, וכשהן מכירות בתהליך ואף תומכות בו.

משמעות הבטחת הארץ

עמדנו על חשיבות השיח עם אומות העולם, ועדיין לא ברור מה תפקיד הבטחת הארץ לאברהם – אם בכל מקרה הוא היה צריך לקנות את אחוזת הקבר. כדי להשיב על כך, יש לחזור ולהבין מה בדיוק כללה הבטחת הארץ לאברהם.

על הפסוק "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט" (בראשית י"ג, ז), אומר המדרש את הדברים הבאים: "ר' ברכיה בשם ר' יודה: בהמתו שלאברהם היתה יוצאה זמומה ושללוט לא היתה יוצאה זמומה. אמרו להם רעי אברהם – הותר הגזל?! אמרו להם רועי לוט: כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם – 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' ואברהם פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ולוט יורשו – ומדידהון אכלין". (בראשית רבה [תיאודור־אלבק] לך לך, מ')

לעומת רועי אברהם שחסמו את פי בהמותיהם, רועי לוט נתנו לבהמותיהם לאכול גם מגידולי הארץ שהיו בחלקות של אנשים אחרים. לטענתם, לוט אדונם עתיד לרשת מאברהם חשוך הילדים, את הארץ שהובטחה לו, ולכן "מדידהון אכלין".

כמובן, רועי אברהם הם שצדקו בוויכוח, וכך ממשיך המדרש: "אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו – 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת'. אימתי? לכשיעקרו ז' עממים מתוכה. 'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ' וגו' – עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ". (בראשית רבה [תיאודור־אלבק] לך לך, מ')

רועי לוט טעו מהותית בהבנת טיבה של הבטחת הארץ לאברהם. הם טעו לחשוב שארץ ישראל הוענקה לאברהם כמתנה ממש – אלא שהמדרש מלמד שזו תפישה שגויה, ולאברהם ניתנה רק זכות בארץ, זכות עתידית. לא זו אף זו, הזכות על הארץ לא צמחה בחלל ריק, והיא קשורה בטבורה למשימה הגדולה שהוטלה עליו – לקרוא בשם ה' בעולם כולו, ולהיות "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית י"ז, ה) שיוביל את אומות העולם. במילים אחרות, יותר משההבטחה קשורה לזכות על הארץ, היא בעיקר מציבה בפני אברהם חובה גדולה, הקשורה לאותו שיח שעליו ליצור עם האומות.

סיפורי האבות

התביעה מישראל לשמש אור לגויים עולה לא רק אצל אברהם, אלא גם אצל האבות האחרים. כך, לאחר שגירש את יצחק מגרר, מגיע אליו אבימלך יחד עם פיכול שר צבאו, והם מכריזים: "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ" (בראשית כ"ו, כח). גם בנקודת שפל שכזו ביחסים ביניהם, הם מכירים בגדולתו של יצחק ובקשר שלו לקב"ה – ואף מבקשים את קרבתו. גם יעקב פעל בצורה דומה, וכך, בשובו לארץ מחרן הוא בנה מזבח כאברהם לפניו, ואף קורא בשם ה' ומפרסמו, באמצעות קריאת המזבח "אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית ל"ג, כ).

לקראת סיום, נשוב למתואר בפרשתנו – קניית מערת המכפלה. כאשר אברהם רוצה לקנות קרקע לקבורת שרה, בני חת משיבים ש"נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כ"ג, ו), ומציעים לו את מבחר קבריהם. מה הם חשבו? הם היו מוכנים לקבל את אברהם כמדריך רוחני, שינחה אותם בכל הנוגע לקשר עם הקב"ה ולעבודתו יתברך. הם היו שמחים מאוד שאברהם יסייע להם להנכיח את הקב"ה בחייהם. עם זאת, מנהיג רוחני איננו צריך שתהיה לו קרקע, ולכן הם מציעים לאברהם בחפץ לב את מבחר הקברים – אך קבריהם־שלהם. אברהם מסרב לקבל זאת, ומתעקש על רצונו לקנות שדה, לרכוש אחוזת קבר. הוא רוצה להיות קשור לארץ בקשר חזק ומוצק, ולהפסיק להיות אורח הנוטה ללון.

הכרה זו, חוזרת לדברינו לעיל, אודות חובתנו לשמש כמגדלור שקורא בשם ה' בקרב האומות, ולשם כך עלינו לשוחח עימן ולא להסתגר במגדל השן. בעקבות תפישה זו יש שהבינו שכשם שלכהנים אין קרקע, כך גם לעם ישראל, שליחו של הקב"ה בקרב האומות, אין צורך בארץ משלו. להיפך – עליו להתפשט ברחבי העולם כולו על מנת להשפיע מטובו על כלל האומות.

עם זאת, מפרשתנו, ומהפירושים שראינו, עולה מסר הפוך לגמרי: אברהם טורח לקנות אחוזת קבר בארץ לשרה אמנו. הוא איננו מעוניין להישאר בגדר מדריך רוחני נודד, אלא להשתקע בארץ. כמו כן, גם יעקב טרח לקנות חלקה ליד שכם ודוד את גורן ארונה; ולבסוף, הקב"ה עצמו מבטיח לאבות את הארץ הזאת. המהלך הזה, של פנייה לאומות העולם וקריאה בשם ה', צריך לבוא דווקא מתוך הכרה ברורה בייחודיותו של עם ישראל, ולשם כך עליו לנחול ארץ משלו.

לאור זאת, מוסט גם מוקד ההבטחה על הארץ. ההבטחה בוודאי מקנה לנו זכות על הארץ. אך עלינו להפנים שזכות זו איננה מתנת חינם, אלא כרוכה באחריות הגדולה שמוטלת עלינו – להיות אור לגויים, ולקרוא בשם ה' בעולם.

(הרב ברוך גיגי שליט"א. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בסעודה שלישית שבת קודש פרשת חיי שרה ה'תשפ"ב, סוכמה על ידי מרדכי סמבול ונערכה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. לע"נ פנינה בת ר' אהרון (למשפחת פריירייך) ע"ה. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).