למה יוסף לא כותב לאביו?
א. מדוע לא הודיע יוסף לאביו?!
בפרשת ויגש אנחנו עדים למפגש המרגש והמופלא בין יוסף לאחים. חיכינו כבר כמה וכמה פרקים לרגע הזה – והנה הוא מגיע! עם כל רגשות השמחה העולים בפרשה זו, התגלות יוסף לאחיו מעלה שאלה מורכבת ומעניינת – מדוע לא מוקדם יותר? למה חיכה יוסף כל כך הרבה זמן, מאז רדתו למצרים, בשביל להודיע לאביו שהוא עדיין חי?
שאלה זו מעסיקה פרשנים רבים, וביניהם גם את רבינו בפרשת השבוע: "ראיתי לתת לב בענין יוסף איך לא חש על צער אביו כמה שנים? והן אמת בימי עבדותו נוכל לומר כי עשה ולא הצליח, אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת לאביו להפיג צערו? כי יודע היה יוסף גודל הפלגת חיבת יעקב בו ויתאבל עליו ימים רבים ולמה לא שלח לבשרו?!" (אור החיים מ"ד, כ"ו)
בשיעור זה נעמוד על ההצעות של הפרשנים השונים, ובסופו נחזור לדרך שרבינו מציע כאן, ובעזרת ה' נעמיק בה מעט.
ב. קיום החלומות
בפעם הראשונה בה נפגשים יוסף והאחים לאחר מכירתו, האחים באים לשבור אוכל במצרים ואינם יודעים כי השליט העומד מולם הוא יוסף. הדבר הראשון שאחי יוסף עושים כאשר הם פוגשים אותו הוא השתחוויה: "וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (מ"ב, ה')
התורה ממשיכה ומתארת את תגובתו החשדנית של יוסף: "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל" (שם, ז')
כחלק מהתגובה התורה מוסיפה שני פרטים שאינם חלק מסיפור המעשה עצמו, אך הם עומדים כל הזמן ברקע הדברים: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם…" (שם, ח'-ט')
העובדה שיוסף הכיר את אחיו והם לא הכירוהו בהחלט חשובה להבנת העניינים, אך מה עניין זכירת החלומות קשור לכאן? רש"י (מ"ב, ט') מסביר שהכתוב מציין כי החלום אכן התקיים בכך שהאחים השתחוו ליוסף. הרמב"ן, לעומתו, מפרש בדיוק להפך: "ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה" (רמב"ן מ"ב, ט')
אם כן, לדברי הרמב"ן כל המהלך עם בנימין היה מהלך מתוכנן, שמטרתו קיום החלומות של יוסף. לאור זאת מבין הרמב"ן מדוע יוסף לא ממהר להודיע לאביו על קיומו: "ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת" (שם)
אם כן, להבנת הרמב"ן יוסף נמנע מלספר לאביו על קיומו בגלל רצונו לקיים את חלומותיו.
פירוש זה אינו חף מקשיים. ראשית, על פי דברי הרמב"ן אמנם מובן מדוע לאחר שהאחים הגיעו יוסף לא מיהר להתגלות אליהם, אך מדוע לפני כן הוא לא פנה אל אביו? בנוסף, פרשנים רבים מקשים על עמדתו העקרונית של הרמב"ן שהאדם הוא זה שאחראי לקיום חלומותיו. כך כותב האברבנאל: "וכבר כתבתי שלא היה קיומם בהשתחואה הגשמית כל שכן שאף שיכירוהו יתקיימו בהכנעם והשתחוותם לו מפני גדולתו. ועוד שקיום החלומות היה מוטל על הקדוש ברוך הוא לא על יוסף החולם" (אברבנאל מ"א)
בפירושו, מפרש האברבנאל את ההשתחוואה שבחלומות בצורה שונה, אך בנוסף הוא טוען כי קיום החלומות תלוי בידי שמיים. וכן כתב רבי יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק: "והוא מה שראוי לחבר אל זה הספור והוא למה לא הודיע יוסף לאביו את כל כבודו שם כי יש לאל ידו להניחו מרגזו ומעצבו וכל שכן בשנות הרעב להציל ממות נפשו ולחיותו?! ותמהני ממה שכתב הרמב"ן ז"ל שעשה כדי שיתקימו חלומותיו כי מה תועלת לו בשיתקיימו? ואף כי יהיה תועלת לא היה לו לחטוא כנגד אביו, אבל היה לחשוך עצמו מחטוא לו. והחלומות, העוֹשָׂם יגיש פתרונם. גם שתראה סכלות עצומה שישתדל האדם לקיים חלומותיו שהרי הם הדברים אשר יעשו שלא מדעת הבעלים" (עקידת יצחק, שער כ"ט)
השאלה המעניינת העולה כאן קשורה לשאלה העקרונית: עד כמה נביא צריך להגשים את נבואתו? ייתכן ששאלה זו נידונה כבר בגמרא בברכות, שם מתארת הגמרא דו שיח בין ישעיהו הנביא למלך חזקיהו כאשר חזקיהו נופל לחוליו וישעיהו בא לבקרו (ראו מלכים ב' פרק כ' וישעיהו ל"ח): "אמר ליה (חזקיהו לישעיהו): מאי כולי האי? (מה כל זה – למה חליתי?) אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו (בגלל שנראה לי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים שאינם טובים). אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? (בתוך סתרי הרחמן [ה'] למה לך?) מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד (מה שתפקידך צריך אתה לעשות, ומה שנוח לפני ה' – שייעשה)" (ברכות י.)
בתשובה לשאלת חזקיהו מדוע ה' עשה לו את כל הרעה, עונה ישעיהו שזהו עונש על ביטול פריה ורביה. לחזקיהו יש, לכאורה, 'תירוץ' טוב: הרי הוא ראה בנבואה שהבנים היוצאים ממנו אינם מעולים! אולם, ישעיהו מלמד אותו עיקרון חשוב בעבודת ה' – אדם צריך לעשות מה שהוא מצווה, ההשלכות והתוצאות של מעשים אלו הם כבר בידי שמיים. גם אם אדם קיבל נבואה שמעשיו יגרמו דברים רעים, הוא כפוף לציוויי ה' ואין לו לזוז מהם.
אם כן, גם בנידון דידן על יוסף ללכת על פי צו ה' ולא להימנע מכבוד אביו בשביל לנסות ולהגשים את חלומותיו.
ג. חינוך האחים ושמירה על בית יעקב
בדעת זקנים מבעלי התוספות מסביר את מניעת יצירת הקשר בין יוסף לאחיו כנובעת מרצונו של יוסף לשמור על שלמות משפחת יעקב: "ועוד אם היה מגיד לאביו היה ירא שמא ישמעו אחיו ויבהלו ויברחו זה לצפון וזה לדרום מרוב פחד שייראו שיהרגם ונמצא אביו מצטער עליהם וגורם צער גדול לאביו. ולכך המתין עד שבאו אחיו אצלו ונתגלה להם תחלה ופייסם בדברים ושאין בלבו עליהם ואמר להם לבשר לאביהם וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים" (דעת זקנים מ"ב, א')
יוסף הניח שאם יוודע דבר קיומו לאביו, יבוא יעקב בדין ודברים עם האחים וינסה לברר מה קרה ליוסף. הדבר הזה ייצור, ללא ספק, קרעים במשפחה – ומקרעים אלו בדיוק רצה יוסף להימנע. בשביל להימנע מהם מחכה יוסף עד שאחיו יצטערו על המכירה, ואז יהיה ניתן לשוב ולחיות כמשפחה יחד.
בצורה דומה, אך מעט שונה, מסביר הרש"ר הירש שעל יוסף ועל אחיו לעבור תהליך של מחילה על חטאי העבר לפני שיתוודעו זה לזה:
"עלינו לנסות לבאר את הנהגת יוסף מתוך הכתוב. היה מתקבל על הדעת שיתודע אליהם מיד – ולו רק למען אביו… כמו כן יוסף שפיקח היה, מן הנמנע שהאמין שעליו להעמיד את עצמו לשירות חלומותיו. אם יש חשיבות לחלום, יש להשליך את הגשמתו על מי ששלחו. רק שיקולים של הכרח גמור יכלו להביא אותו לידי מעשים שבלא זה ייראו כהטרדה חסרת כל תכלית, אשר – מלבד אופיו המוסרי של יוסף – אין לייחס אותה גם לפיקחותו, שודאי איננה מוטלת בספק. אם נעמיד את עצמנו במצבו, יתקבלו הדברים הבאים.
אילו רצה יוסף לעמוד מול אביו ואחיו כשר, וכשר בלבד, אלולי דאג לחזור אל חיק משפחתו כבן וכאח, לא היה זקוק לכל התחבולות הללו. אך הוא, שגם כשר מצרי חינך את בניו לבית יעקב, וגם לאחר מותו ציוה שעצמותיו ינוחו על אדמת אבות, – הוא נאלץ תחילה לחולל תמורה בשתיים: להביא לידי שינוי בדעתו על אחיו, אך בעיקר בדעת אחיו עליו. דעותיהם זה על זה חייבות להשתנות בתכלית למען ישרור ביניהם יחס לבבי הדוק; שאם לא כן גם אילו הוחזר אל משפחתו מבחינה חיצונית, היה הוא אבוד ממשפחתו, ומשפחתו אבודה ממנו… כללו של דבר, בשעה שיתוודע אליהם כיוסף, חייבות עיניהם להיפקח, ושני הצדדים יעבירו מלבם את כל זכרונות העבר. רק כך יכול היה לקוות לחזור אל אביו ואחיו כבן וכאח. אם אין טעות בידינו, הרי שיקולים אלה הם שהניאו את יוסף מלשלוח הודעה לאביו בשנות אושרו" (רש"ר הירש מ"ב, ט')
שני הפירושים הללו יכולים להניח את הדעת, אך נדמה שיש בהם קושי מוסרי ופרקטי. האם יוסף הוא הדמות שראויה 'לחנך' את אחיו? מי אמר שאכן אחיו של יוסף אי פעם יגיעו למצרים ושהוא יצליח להשפיע עליהם להתחרט על חטאי העבר?
אם נניח שיוסף לא חשב שכך יתגלגלו הדברים ובכל זאת נמנע מלהתוודע לאחיו, יש לזכור שמשפחת יעקב עברה משברים משפחתיים לא קלים. מייסוד המשפחה בהחלפת הנשים זו בזו, דרך הויכוח על הילודה בבית יעקב, מעשה שכם ודינה ותגובת שמעון ולוי וכלה במעשיו של ראובן. יעקב השכיל לעמוד בכל המשברים המשפחתיים הללו ועדיין לשמור על המשפחה שלמה – מנין שיוסף לא יכול לסמוך על יעקב גם כאן?
ד. שבועה ומניעת הבחירה
ישנם פרשנים שהציעו תוספת שאינה כתובה בפירוש בתורה, בשביל להסביר את מעשיו של יוסף. כך מסביר הבכור שור[1]: "מה בצע כי נהרוג את אחינו – אמר יהודא: למה נעשה עון זה להמיתו ולא נהנה כלום במיתתו? מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כל כך, ונהנה, וגם לא נראה אותו עוד, ולא יקניט אותנו. ונראים הדברים שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבוא עוד אל בית אביו, ולא יגלה עצמו לאביו ולא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר. ולא יאמר לשם שהוא מבני יעקב, בשום סימן ולא בשום ראייה. וכן עשה, שמוטב היה לו לעשות כן, ולא שימות בידם. דאי לא היה כן, כשהיה גדול בבית אדוניו, וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים, שבע שני השבע ושתים מן הרעב, למה לא שלח לאביו לאמר הנני כאן במצרים? הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו! אלא ודאי נשבע להם" (בכור שור ל"ז, כ"ו)
על פי זה, המניעה הייתה מחמת השבועה ההלכתית.
השל"ה מציע הצעה מרחיקת לכת אף יותר: "…זהו הענין שכ"ב שנה לא הודיע יוסף לאביו שהוא חי, כי יד ה' עשתה זאת. והוא אחד משני דרכים, או רוח הקודש שרה על יוסף וצוה לו שלא יודיע את אביו שהוא חי, והוצרך יוסף לקיים צווי המקום, כי הוא ואביו חייבים בכבודו יתברך. או היה בהכרח שלקח הקדוש ברוך הוא הבחירה מיוסף שלא יבחר בדבר זה להודיע לאביו, ואין בזה אשם ליוסף כי היה מוכרח מהשם יתברך, והשם יתברך עשה לכפרה ליעקב" (תורה אור, כ"ו)
כמובן שדבריו של השל"ה מפעימים, גם מכח ריחוקם מפשט הפסוקים ואף יותר מבחינה מחשבתית – האם ריבונו של עולם מונע בחירה מבני אדם?!
המכנה המשותף של שני הפירושים הללו הוא אף הקושי הגדול בשניהם – ריחוקם מפשוטו של מקרא.
ה. הלבנת פנים
רבינו מציע הבנה אחרת שמסבירה את מעשי יוסף: "ונראה כי טעמו של יוסף טעם לשבח, והוא כי מעת ירידתו למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו. ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו, חש על נפשו שידעו אחיו בדבר ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם.
ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר גדול והלכה לה חששה ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע לאביו והוא על דרך אומרם ז"ל: מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים (נט.). וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב וסבל שיישאר אביו בצערו מלביישם" (אור החיים מ"ב, ז')
על פניו הצעה זו נשמעת חלשה למדי: האם בשביל להימנע מלבייש את האחים מוכן יוסף לסבול כל כך הרבה? ובנוסף, לא זו דמותו של יוסף המוכרת לנו בתחילת פרשת וישב, שם יוסף הוא המביא דיבת האחים רעה אל אביהם. מדוע כאן כל כך קשה בעיני יוסף לביישם?!
אם נעמיק יותר ביסודם של דברים, ניתן לראותם כשינוי כללי שעבר על יוסף בירידתו למצרים. שינוי זה הוא משמעותי ומהותי, וייתכן שהוא חלק משמעותי בירידת ישראל למצרים והפיכתם לעם.
יחסי יוסף והאחים, כאמור, לא היו מעולם על מי מנוחות. ריבים היו בין האחים כבר מיום היוולדם, ואף בין אמותיהן עוד מוקדם מכך. בירידה למצרים השתנה משהו אצל יוסף. שוב אין יוסף מביא את דיבת האחים אל אביהם, אלא חס עליהם שלא לביישם. גם אצל האחים השתנו דברים, עד כדי כך שהם רואים עצמם כאשמים על מעשי יוסף.
מה נשתנה אצל יוסף בעקבות ירידתו למצרים? לכאורה הוא אמור רק להתחזק בדעתו שהאחים בעייתים ויש להביא את הדברים לידיעת אביהם! איך קורה בדיוק ההפך?!
אפשר להציע שיוסף לומד בעקבות מכירתו לימוד חשוב לדורי דורות. ריב בין האחים לא מסתיים בהבאת דיבה רעה אל אבא, אלא יכול להידרדר עד כדי רצון להרג, מכירה ופירוק החבילה. לא ניתן לחיות כעם אחד עם שנאה כזו בין האחים. גם שנאה שמתחילה בהלשנות קטנות כאלו ואחרות, מבין יוסף, עלולה להסתיים במעשים שמפלגים את המשפחה וקורעים אותה. יוסף ראה על בשרו עד היכן יכול להגיע ויכוח בין האחים והוא לא מוכן לתת לזה יד יותר, גם במחיר שהוא יישכח לעד במצרים.
אם אכן כך פני הדברים אנחנו יכולים לקחת מוסר גדול לימינו אנו ממעשיו של יוסף: "תנו רבנן: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין – עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שבת פח:)
היכולת לא להגיב לקנטור, חרפה והשמצות היא יכולת בסיסית ויסודית בבניית עם והקמתו. אולי לכן גלגל הקדוש ברוך הוא את ירידת ישראל למצרים דווקא מתוך ריב ומדון – בשביל שנבין עד כמה גדולה חומרתם ועד כמה בניית עם מכריחה את הוצאתם מקרבנו.
(הרב ישי יסלזון. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. עורך: אורי יעקב בירן. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב)
[1] וכן מופיע בדעת זקנים מבעלי התוספות בתחילת הפירוש הנ"ל.