יעקב אבינו לא מת
פתיחה
פרשתנו, פרשת ויחי, פותחת בסיכום חייו של יעקב אבינו: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". (בראשית מ"ז, כח)
סופו של ספר בראשית יחד עם תחילתו של ספר שמות, מוקדשים למעבר מסיפור האבות, סיפור של יחידים ומשפחה, לסיפור של "עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות א', ט).
במוקד המעבר, נמצא יעקב אבינו. עד מותו של יעקב בחתימת ספר בראשית, כל ההתרחשויות נעשות סביבו. חשיבותו של יעקב אבינו בולטת במדרש: "אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: לימא מר מילתא. …אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר, 'ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים', מקיש הוא לזרעו: מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים". (תענית ה:)
על פניו, דברי המדרש אינם מובנים: על כל אחד מן האנשים שנמנות תולדותיהם אנחנו יכולים לומר "מקיש הוא לזרעו: מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים". למה דרשה זאת נאמרה דווקא על יעקב? הדיוק ה'טכני' מהפסוקים מובן: על יעקב נאמר "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית מ"ט, לג), אבל לא נאמר "וַיָּמָת" כמו שנאמר במקרים אחרים. ועדיין, מה כוונת המדרש – מה משמעות האמירה שדווקא יעקב עדיין בחיים?
שלושת האבות
דומה שמפתח להבנת הדברים, טמון במדרש הבא, על כינוייו של מקום המקדש: "ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-להי יעקב' וגו'; 'א-להי יעקב' ולא א-להי אברהם ויצחק?! אלא לא כאברהם שכתוב בו 'הר' שנאמר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', ולא כיצחק שכתוב בו 'שדה' שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה', אלא כיעקב שקראו 'בית' שנאמר 'ויקרא את שם המקום ההוא 'בית אל". (פסחים פח.)
מה ההבדל בין הכינויים "הר", "שדה" ו"בית"? נראה שהשמות השונים משקפים דגשים שונים בעבודת ה': המטרה הגדולה של אברהם היא לקרוא בשם ה' בעולם; להאדיר את שמו של הקב"ה בעולם כולו. מבחינתו – כל אחד יכול לקחת חלק. כל מי שיכול לעמוד על ההר ולקרוא בשם ה' – יכול להיות נציג של הקב"ה בעולם. לכן, מבחינתו אין בהכרח הבדל בין יצחק ובין ישמעאל – שכן כל אחד מהם היה יכול לעשות את העבודה בצורה שווה. אברהם הוא "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית י"ז, ה), ובאמת כך הוא מתנהג ומתנהל.
לעומת אברהם, יצחק קראו "שדה". השדה שונה מאוד מההר – הוא מקום הרבה יותר אישי, הרבה יותר מבודד. אנשים אינם נכנסים סתם כך לשדות של אנשים אחרים. יצחק מחובר לארץ, ויוצא לשוח בשדה – בשקט, לבדו. הוא איננו מחפש אחר הקריאה הגדולה בשם ה' לפני כל העמים, אלא מתמקד בעולמו הפנימי, ובבניית עם ישראל בפני עצמו.
לעומתם, יעקב קראו "בית". במבט ראשון, יעקב דומה יותר ליצחק מאשר לאברהם, שכן הוא מתמקד בבית, כלומר בבניית עם ישראל. אך הבית כולל רכיב נוסף, שאנו מוצאים בחנוכה כשאנו מדליקים "נר איש וביתו" (שבת כא:): בניגוד לשדה, הבית איננו אמור להישאר פרטי וסגור, אלא להפיץ את אורו הפנימי – החוצה. זה הכיוון שיעקב מנסה להדגיש: בנייה חזקה של בית ישראל, אשר תוביל להארה לכל העולם כולו.
"היתה מטתו שלמה"
ייחודו של יעקב על פני אברהם ויצחק בולט בהקשר נוסף: "יעקב אבינו, שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת". (שיר השירים רבה ג' ד"ה כתימרות עשן)
כלומר, בניגוד לאברהם ויצחק שחלק מבניהם נדחו מן השושלת, אף אחד מבניו של יעקב לא נדחה החוצה כמו ישמעאל ועשו, אלא כולם הצטרפו יחד כדי לבנות את עם ישראל. אף על פי שהם היו שונים, וכל אחד היה מיוחד בדרכו שלו, כולם הלכו בדרכו של יעקב אביהם, וכך יכלו להתחבר יחד וליצור את עם ישראל.
מקורו הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו', ד), מבואר במדרש: "ד"א: 'שמע ישראל' – מהיכן זכו ישראל לק"ש? משעה שנטה יעקב למיתה, קרא לכל השבטים ואמר להן: 'שמא משאני נפטר מן העולם אתם משתחוים לאלוה אחר?' …אמרו לו: 'שמע ישראל, ה' א-להינו ה' אחד', והוא אומר בלחישה: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. אמר רבי לוי: ומה ישראל אומרים עכשיו? 'שמע' – אבינו – 'ישראל'! אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו – 'ה' א-להינו ה' אחד'". (דברים רבה פרשה ב)
תשובתם המשותפת של שנים עשר בניו של יעקב, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד", משמעה שכולם קיבלו עליהם את משימתו של יעקב. הם קיבלו עליהם להיות אלו שמקימים את עם ישראל, שבונים את בית ישראל ומחזקים אותו כדי שיוכל להוביל את העולם כולו.
באמצעות מדרש זה, מסביר בעל ה'אור החיים' הקדוש (בראשית מ"ט, לג) את קביעת המדרש ש"יעקב אבינו לא מת". לדבריו, כוונת המדרש שהמוות לא שלט ביעקב: מיתתו של יעקב אבינו הייתה "ברצונו וברשותו", משום שהוא דאג לכך שמשימתו תעבור הלאה לפני שהוא נפטר מן העולם. משימתו של יעקב אבינו לא מתה, ולכן בעצם גם יעקב אבינו לא מת. וכאמור, גם המשימה לא עברה רק לחלק מבניו, אלא לכולם, שכן "היתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת".
זוהי גם משמעות האמרה "עוד אבינו חי, עם ישראל חי". עוד אבינו חי, מכיוון שמשימתו ממשיכה הלאה – וזאת, משום שעם ישראל חי.
(הרב ברוך גיגי. נשלח ע"י ישיבת הר עציון. השיחה ניתנה בליל שבת קודש פרשת ויחי ה'תשפ"ב, סוכמה על ידי מרדכי סמבול ונערכה על ידי אביעד ברסטל. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב. כל הזכויות שמורות לישיבה ולרב).