טעותו של בלק
מה הקשר של פרשת בלק לחיינו? מה פרשה זו באה ללמדנו? ועוד ננסה להבין – מה עניינה של הקללה שהופכת לברכה?
בלק
נושאים בפרשה
הלוחמה הרוחנית
מה החשיבות בכך שהיה נסיון לא מוצלח לקלל את ישראל? למה אמור לעניין אותנו שהמואבים ניסו להילחם בישראל דרך קללות, אך לא הצליחו בכך?
וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה
פרשת בלק ובלעם היא פרשה אזוטרית, מופלאת, הנראית כנבדלת מאיתנו. נראה שמדובר באירוע יחידאי, שלא יתרחש שוב לעולם. לאורך כל הפרשה ניתן לראות ניסים פלאיים: מלאך ה' עומד בדרך וחרבו שלופה, האתון פותחת את פיה, ועוד. לכן עולה התמיהה: מה הקשר של מאורע מופלא זה לחיינו? מה פרשה זו באה ללמדנו? ועוד, ננסה להבין – מה עניינה של הקללה, שהופכת לברכה?
בטח באחד ואל תפחד
בפרשת בלק, היה נס גדול, ונס זה בכלל לא היה נודע לעם ישראל אלמלא היה הכתוב מספר לנו עליו. זהו נס ההצלה של עם ישראל מקללתו של בלעם הרשע. למה הקב'ה מסתיר מעם ישראל את ההתרחשויות הללו, ואת ההצלה שהציל את ישראל?
ספר בלעם
למה שמשה יכתוב את "פרשת בלעם"? למה היא בכלל נכתבה בתורה?
ויוותר בלעם לבדו: ספור בבואה רוחני
תופעת אתונו של בלעם היא יחידאית במקרא. בעל חיים המנהל דו שיח עם בן אנוש אינו חזיון נפרץ. התופעה עצמה מוכיחה (שוב), נקודתית, את כוחו של הבורא לשנות סדרי בראשית. אמנם, בקריאה מלאה של עלילת בלעם, יתכן שנמצא שהאריכות בסיפור אתונו של בלעם יש לה תפקיד משמעותי הרבה יותר בעלילה.
מידותיו של בלעם
אברהם ובלעם - שניהם אישים המפורסמים בסגולותיהם הרוחניות המפליגות. אך בעוד שבלעם רותם את כישוריו לתועלתו האישית ולרעת אחרים, אברהם מקדיש את עצמו לקידום ולעילוי המין האנושי כולו.
צרות של עשירים
טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מברכה שברכם בלעם הרשע
"לא תלך עמהם" – על החובה לברך באהבה
גם אם אסר ה' על בלעם לקלל את ישראל, מה אכפת לה' אם יברך את ישראל?
אמירת 'מה טובו אהליך' תפילת שחרית
המנהג כפי שנדפס בסידורים, לומר בבוקר מיד עם הכניסה לבית הכנסת, את הפסוק 'מה טובו אהליך יעקב'. ומנהג זה, מקורו בקדמונים והובא בסידור רב עמרם גאון ובמחזור ויטרי. אך המהרש"ל פקפק באמירת פסוק זה, וכך כתב (שו"ת מהרש"ל סי' ס"ד): "ובבוקר כשאני בא לביהכ"נ מתחיל אני בפסוק 'ואני ברוב חסדך וכו' ומדלג הפסוק הראשון מה
חד הפעמיות של בלעם
היאך ניתן בו, בבלעם, כוח עצום כזה - "אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר", עד כדי הצורך (כביכול) של הקב"ה לנקוט אמצעים נגד הבל פיו של אותו רשע? אמנם, ביארו לנו חז"ל כי הקב"ה ביקש למנוע מאומות העולם טענת "קיפוח", כאילו אם היה להם נביא כמשה - היו כולם צדיקים, כולם ישרים וכולם עוסקים בתורה
הרסן והחכה בפי בלעם
כתוב בפסוק: "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" (במדבר כ"ב\כ'). רש"י מבאר בפסוק ט"ז, "וישם דבר בפיו - ומה היא השימה הזאת?... ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו על כרחך תשוב אל בלק". ידוע כי המלה "אך" באה תמיד למעט, והמלה "את" -