מי מריבה – אקטיביות ופסיביות דתית
לבני ישראל לא היה קשר ישיר עם הקב"ה, והם אף פעם לא דיברו ישירות איתו. אפילו בהר סיני משה מתווך ביניהם כל הזמן. זו הסיבה שהעם לא עושה את הדבר הטבעי – התפילה לה'.
חקת
נושאים בפרשה
מטהרת טמאים ומטמאת טהורים
בפרה אדומה אנחנו רואים תהליך שבו אדם יורד רוחנית בשביל להעלות אחרים, וגם בחיינו אנחנו לא פעם נתקלים במצב כזה.
זאת חקת התורה
אם מה שאין טעם בעשיית המצוה גורם להרהור שאין התורה אמת, מה יועיל לומר שמצוה זו היא חוק ללא טעם...?
ועל נסיך שבכל יום עמנו
לפי חז"ל הנחש על נס (מוט) הוא אמצעי להשתעבדותו של המוכה לאביו שבשמים. ואולם מדוע הדבר צריך להיעשות דווקא באמצעות נחש?
טהרת מי חטאת – נצחון על המוות
מה ראו לנכון השטן ואומות העולם לדבר עם בני ישראל דווקא על הציווי של פרה אדומה, הרי יש מצוות רבות אשר לא מובנות לנו כלל. מה ראו לנכון להעדיף את מצוות פרה אדומה על פני מרכיבי הקטורת, הפרים המוקרבים בכל יום בסוכות, או החוקים המדויקים בתורת הנסכים?!
פרה אדומה וטומאת מת
לפי הרמב"ם כל קביעה או הגדרה שמחילה התורה על המציאות נחשבת למצוה (ובלבד שלקביעה זו יש השלכות הלכתיות); ואילו הרמב"ן סבור כי רק הנחיות נורמטיביות המופנות לאדם ראויים להיכלל בכלל המצוות.
הצמי"ד שיביא את המשיח
כדי לזכות לגאולת עולמים שלמה ברחמים בחינת אחישנה שבה יבוא המשיח מוקדם יותר אנו צריכים לתקן את כל חטאי הלשון וביניהם לשון הרע שמלמדת על אותה שנאת חינם שמחמתה חרב ביהמ"ק השני.
זאת חקת התורה
המחלוקת בשאלת דרישת טעמי מצוות לא פסחה על עולם החסידות, וכאן נעסוק בכמה תורות שמייצגות עמדות שונות ביחס לשאלה זו.
התבגרות ועצמאות
נדמה שחלו התקדמות ושינוי בבגרותו הרוחנית של עם ישראל; משה לא הצליח להבחין בהם, ועל כן נפל על פניו ואחר כך הכה בסלע מבלי לנסות ללמד מוסר את בני ישראל, ועל כך כעס עליו הקב"ה.
מנהיג או אומֵן
ההכאה במקום הדיבור, ההכאה פעמים והדיבור הלא מדויק, כולם יכולים להיראות כביטויים שונים של הלך הרוח הפנימי שלהם. אם נוכל להבין את הלך הרוח שלהם, נוכל להבין את החטא באופן רחב ועמוק יותר.
מטהרת טמאים ומטמאת טהורים
התעלומה הגדולה של חוקת התורה היא החוקיות ההפכפכה של הפרה האדומה - זו שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. את שורשי התכונה הכפולה הזו אפשר למצוא בתכנים שמייצגים מרכיבי מי החטאת - האזוב והארז.
פרשת חוקת וההתמודדות עם עולם לא מושלם
בין מחלוקת קורח ועדתו שבפרשה שעברה, ובין חטא מי מריבה שבפרשתנו, פרשת חוקת, יש גם מעבר מהשנה השנייה ליציאת מצרים לשנה הארבעים. אותו מעבר איננו כרונולוגי בלבד, אלא גם חינוכי, וטומן בחובו מסר חשוב.
על תורה, טומאה וטהרה
צריך להגדיר טוב יותר איזה חלק מדיני טומאה וטהרה אינו קיים ללא התורה ואיזה חלק קיים. ננסה לדייק מושגים אלו בעקבות עיון במקורות חז"ל.
מצוות פרה אדומה
ה"מנחת חינוך" מעלה שאלה מרכזית: רצונו של מי דרוש כדי לפסול את הפרה, רצונו של עושה המלאכה או של בעליה של הפרה? מה דינה של פרה שנעשתה בה מלאכה בכוונה, אך ללא רצון בעליה?
פרשת פרה וגדלות האדם
טומאת מת (ורק טומאת מת) מבטאת את הטרגדיה הנוראה שבהפסקת הקשר בין הקב"ה והנפטר: הפסקת העמידה לפני ה'. לכן מת מטמא לא רק במגע כשאר הטומאות, אלא גם באהל, דהיינו במושג האנושי והלא-טבעי של 'מרחב'; מאותה סיבה טומאת אוהל נוהגת ביהודים ולא בגויים: צריך שיהיה קשר משמעותי עם הקב"ה כדי שהפסקתו תגרום להשלכות שכאלה. אם כן, טומאת מת (ובכללה טומאת אוהל) אמנם נוהגת במצב טראגי של מוות, אך הטרגדיה נובעת דווקא מעוצמתו של האדם בחייו, כאשר הוא עומד לפני ה'.
מות מרים, אהרן ומשה
בשנה הארבעים, כשבני ישראל עומדים על סף הכניסה לארץ, מסתיים תפקידם של המנהיגים הנסיים המופלאים. ישראל עומדים בפתחה של תקופה חדשה.
פרה אדומה וטומאת מת
לפי הרמב"ם כל קביעה או הגדרה שמחילה התורה על המציאות נחשבת למצוה (ובלבד שלקביעה זו יש השלכות הלכתיות); ואילו הרמב"ן סבור כי רק הנחיות נורמטיביות המופנות לאדם ראויים להיכלל בכלל המצוות.
על הרפואה
על נחש הנחושת, על ספר הרפואות שנגנז ועל הדרך שבה יש להתייחס לרפואה.
חטאם של משה ואהרן
פירושים רבים ניתנו לפרשת מי מריבה, וכולם נדרשו להתמודד עם שתי שאלות מרכזיות העולות מפרשה קשה זו. ראשית - ההקבלה בין פרשת מי מריבה שבפרשתנו לבין פרשת מי מריבה שבפרשת בשלח היא ברורה. חלק מהפרשנים אף הסבירו שמשה חטא בכך שהיכה בסלע (כפי שעשה גם בפרשת בשלח) במקום לדבר אליו. אולם מדוע במי מריבה הראשונים
חטאו של משה
גם הפסוקים העוסקים בחטאו של משה, ע"פ הסבר רש"י, אמורים להוביל אותנו לבכי, אם נפנים את הלקח העולה מהם לגבי כל אחד מאתנו: לא נענשים רק על מעשים לא טובים, אלא כל הימנעות מעשיית טוב - גם היא נחשבת כחטא!
תלמוד גדול, שתלמוד מביא לידי מעשה
איך יתכן שמשה ילמד משהו את הקב"ה, הרי הוא יודע הכל?
עיון בפרשת פרה
כמו פרשות הלכתיות נוספות, אף פרשת פרה בנויה בדרך אופיינית, שבה בנויות יחידות ספרותיות רבות במקרא השייכות לסוגות ספרותיות שונות: היא נחלקת לשתי מחציות שוות באורכן, שביניהן מצוי 'ציר מרכזי', אשר תפקידו ל'העביר' את נושא המחצית הראשונה אל זה של השנייה.
ודברתם אל הסלע לעיניהם
משה היה אמור לכנס עצרת תפילה בעקבות המחסור במים, מתוך תפיסה שכאשר יש מחסור במים הפתרון הראוי הוא דיבור ישיר אל ה'. תפישה זו לא הייתה שייכת רק בימי חז"ל אלא גם לאורך כל הדורות. זקני ירושלים היו מספרים שבמקרה שבורות המים היו מתחילים להתרוקן בתמוז, הפתרון היחיד שעמד לרשותם הוא אמירת תהלים. כך גם במי מריבה הייתה אמורה להיות עצרת תפילה המונית לה' על המחסור במים.
מה המצב, אחי?
מה ראה משה להציג את עצמו בתור אח של אדום?
מדוע לא פחד עוג?
דוע שמשה פחד להלחם בעוג שנאמר "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו"( שם. לד) כפי שמפרש רש"י שהיה ירא להילחם בו שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר ויבוא הפליט הוא עוג שפלט מן הרפאים וכו' שגילה לאברהם שנשבא לוט ודרכו ידע אברהם והציל את לוט בן אחיו. השאלה הנשאלת היא, איך ולמה לא פחד עוג להלחם עם משה בייחוד לאחר שראה מה שעשה משה לסיחון וכל העמים אשר איתו.
למה נתאווה משה למיתתו של אהרון ולא נתאווה למיתה רוחנית יותר כמו חנוך או אליהו הנביא?
למרות כל המיוחד וההוד והדר במיטת נשיקה כמו של אהרון הכהן, נשאלת השאלה למה חמד משה מתה כזו ולא מיתה כמו חנוך בן ירד שלא מת בגופו ונלקח. או יכל להתאוות למיתה כמו אליהו הנביא אשר עלה בסערה השמימה, או מיתה כמו רבי יהושע בן לוי שנכנס בעודו בחיים לגן העדן.
פרה אדומה ועבודת ה'
חז"ל מסבירים את ייחודה של הפרה האדומה, בכך שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים. לדידם, תופעה זו היא כה ייחודית ובלתי נתפסת, שהיא גורמת למצוות פרה אדומה להיות ל'חוקה'. מעתה, פרה אדומה היא סמל למצווה שאין השכל תופסה, וממילא – להליכה אחרי ה' באופן עיוור, ללא סייגים, מניעות או ביקורתיות שאינה במקומה. מדוע בחרו חז"ל במצווה זו? וכי הפער בין שער לבן אשר קודם לבהרת לעומת בהרת הקודמת לשער לבן ברור יותר? ומה לגבי מספר הקרבנות בחגים השונים?
מות מרים, אהרון ומשה
מתי מתו מרים, אהרון ומשה? האם יש קשר בין מות שלושתם? מה הקשר בין מות מרים ובין מי מריבה? מה הקשר בין מות אהרון לבין הנחשים הפוגעים בעם? במה חטאו משה ואהרון, ומדוע נגזר עליהם שלא להכנס לארץ?
הקושי להבין את פרה אדומה
מה יש בפרה אדומה שכל כך קשה להבין? עד שהאדם הכי חכם בעולם! שהגמ׳ קוראת לו ״גדול העולם״ אמר: ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״, הכל הצלחתי להבין, אין חכמה שלא השתלמתי בה, אבל פרה אדומה, תעלומה...
"נוסחת התמימות"
התורה אינה דורשת מאיתנו תמימות חסרת דעת. אין שום הגיון בלעצום עיניים וללכת שבי אחריו.. אדם שלא יכלכל את צעדיו לא יצליח במאומה. ה' דורש מאיתנו תמימות שהיא תוצאה של חשבון וחשיבה.
"לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ": תלונות דור ההמשך
למסע במדבר היו אף כוונות נלוות, בדמות ניסיונות לעם בטרם הגיעו לארץ המובטחת.
סמל השלום והאהבה בעם
בהשכנת השלום שלו, כמו בשיג ושיח שהיה לו עם בני אדם, היה אהרון הכהן אומר לזולת דברים שינעמו לו, כדי לרתק בכבלי אהבה גם שונאים משכבר הימים. ולכן מציינת התורה בפרשתינו, שכשמת אהרון לא היה האבל רק אבל של יחידים, או של רוב העם, אלא של העם כולו: "...וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל."
פרשת חוקת – מצות פרה אדומה
רצונו של מי דרוש כדי לפסול את הפרה, רצונו של עושה המלאכה או של בעליה של הפרה? מה דינה של פרה שנעשתה בה מלאכה בכוונה, אך ללא רצון בעליה?
אדם כי ימות באוהל התורה
"זאת חוקת ה"זאת התורה אדם כי ימות באוהל" וכו' "והיתה להם לחוקת עולם". ודרשו חכמינו ז"ל בכמה וכמה מקומות את הפסוקים - לעניין עסק התורה במסירות נפש, כדאמר ריש לקיש (ברכות סג:) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה, וכדאמר רב נחמן בר יצחק על הפסוק (תהלים מד-כג) כי עליך הורגנו כל היום - אלו תלמידי חכמים שממיתים עצמם על דברי תורה
ואסור להתייאש מיהודי
כל כמה שמעשי העם קשים, כל כמה שהדברים נראים ללא מוצא - עדיין, תפקידו של הרועה הוא להמשיך ולטפח את צאן מרעיתו.
מצוות שיצר הרע משיב עליהן
לדעת היצר הרע, מעשה אחד אינו יכול לסבול משמעויות שונות. מעשה טוב הוא כולו תמיד טוב, ומעשה רע הוא תמיד כולו רע! אמנם, באמצעות מצווה אלו מגלה לנו רבונו של עולם חידוש גדול. המדד למעשה הטוב אינו הכותרת שאותו הוא נושא, אלא ההקשר שבו הוא מתפקד.
מטהרת טמאים ומטמאת טהורים
מצווה זו, שהיתה נדירה אף בזמן המקדש, ניתנת ליישום רעיוני בכל זמן: "כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט בשמו, שכל התורה צריכה להימצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצווה רמיזתה" (כתר שם טוב ח"ב י"ח ע"א).
העונש על אי העשייה
לפעמים, אי העשייה חמורה הרבה יותר מהעשייה השלילית...
זאת חוקת התורה
זאת חוקת התורה -גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר. ואם אנחנו חושבים שאנו כן מבינים את דרכי הבורא - זה טוב או רע? מסביר הכלי יקר בשם רבינו בחיי את הפסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו - לגבי יוסף, שהחטא שלו היה חטא של גדול ולא חטא קטן - שהוא הבין שמה
"כי אין לחם ואין מים" – על חשיבות האמונה במחר
על שתי הטרוניות שעולות בפרשה ועל דברים שעמדו מאחוריהן